אם אתם כמוני, אתם בטח שואלים את עצמכם למה לכל הרוחות (והשדים) יש צורך להוציא גרסאות כל-כך שונות של אותם המשחקים, מלבד השיקולים השיווקיים גרידא?
היות ואנו שחקני-תפקידים ואנחנו רוצים להפליג לעולמות-דמיוניים ולא לעסוק בדברים ארציים כמו שיווק – בפוסט זה נעבור קצת על המהדורות השונות של המשחק Hunters של עולם-האפילה, נסקור את האופי השונה שלהן ואולי נקבל קצת מושג למה הן כ"כ אחרות, או לפחות איזו מהמהדורות מגניבה אותנו יותר!
בטח שמתם-לב שהגרסה הראשונה (The Reckoning), היא יותר גרסת ציד-מפלצות, בעוד משתנה יותר רוחנית ועל-טבעית מה שמתאים יותר לאיך שכל התחום הזה של על-טבעי נתפס היום במדיה.
אחד הדברים המרכזיים ש-Chronicles of Darkness אשר מחזיקים כיום בזיכיון למשחקי עולם-האפילה מנסים לעשות, זה לחדש את חוקי המשחקים הישנים כדי שהשילוב בין כל היצורים של עולם-האפילה (כמו ערפדים, אנשי-זאב, שדים, מכשפים וכמובן, ציידים) יזרום בצורה יותר חלקה ונוחה לשחקנים שהבינו שהרבה יותר מגניב לשלב בין השיטות ולא לשחק רק ישות זו או אחרת בלבד.
בגרסה העדכנית (The Vigil) הציידים הינם בני-אדם רגילים לחלוטין; אבל זה לא כל-כך מדויק, כי יש בהם משהו שאין באחרים.
בעולם האפל של "כרוניכלס" כמעט כל האנשים נתקלו בעל-טבעי בצורה זו או אחרת – קולות מסתוריים מבית רדוף, עיניים לא-ידועות שאתה מרגיש צופות בך, ואולי אפילו השכן שראית אותו משום-מה יוצא מהבית אך ורק בלילה... בעת שרוב האנשים בעולם הזה עוצמים-עיניים, מכחישים, בוחרים להתעלם ולהמשיך הלאה; הציידים הם סה"כ אנשים איזושהי תחושת-שליחות, קנאות או משהו אחר שונה באופים אשר שומר עליהם שפויים אחרי המפגשים החוזרים ונשנים הללו וגורם לכך שהם לא יסכימו לאטום את עצמם לחוויות הללו ומעבר לכך, הם ינסו להאיר עליהם בסנוורים כדי לחשוף אותם מהאפילה.
אותם ציידים נאבקים בחשיכה באמצעים רגילים לחלוטין – מיומנויות אישיות, כלים פיזיים כגון נשק או אמצעי-ריגול וטקטיקות (שהן בעצם גורם מובנה ומדליק במכניקת המשחק עצמה שמצויין לקידום עבודת-צוות); כוחם האמיתי הוא במספרים.
המאפיינים הללו בעצם נותנים לשיטה אופי שקצת מרגיש יותר 'מציאותי' והולם לתפיסה של העל-אבעי בעולם המודרני (במקומות שבכלל קיימת כזו)
ראוי לציין – שקונספירציות יותר ותיקות ומבוססות יכולות לצייד את חבריהן באמצעים שנותנים להם מעט עוקץ על-טבעי: תפילות שמזמנות ניסים, שיקויים אלכימיים מחוזקים, חפצים קסומים עתיקים, אמצעים טכנולוגיים עתידניים ואפילו איברי מפלצות שמושתלות לצייד בניתוחים מתקדמים;
אך כל אלה תוספות חיצוניות לאותם ציידים ולא תכונות או יכולות על-טבעיות פנימיות.
בעולם האפילה הישן שעמו מתכתב ה-RECKONING העל-טבעי נועץ את טלפיו עמוק בגרון של האנושות: ערפדים משתמשים בסוגים שונים של היפנוזה ובדמם הממכר שניתן לייצר עימו גאולים כדי לשלוט ברשויות ולשמור על הסוואתם במסקארייד, מכשפים מתמרנים את התרבות והאמונות של ההמונים כדי לעצב את המציאות ורוחות של ריקבון מפתות את התאגידים לזהם את העולם.
השחקנים מתחילים ככל האדם, בורים למזלם לקיום הכוחות העל-טבעיים; זה עד שכוח מסתורי אחר, בנבואה או דרכים נסתרות חושף את המעטה המסתיר את אותם דברים אשר אורבים בחשיכה ומניע את הציידים לפעולה.
ל-The Reckoning יש אווירה אפוקליפטית משהו, בדומה לשאר המשחקים של עולם-האפילה בזמנו, אשר יצאו בשנת 1999, ממש לפני המילניום השני שבעולמנו הייתה תחושה כללית שאולי זה הסוף (טוב, רק למי שמאמין בדברים האלה...); בהתאם לכך, הציידים של המשחק זוכים לחזיונות מוזרים ומעט יכולות יותר רוחניות שאותם הם מקבלים מקבוצת ישויות לא-ידועה שנקראת פשוט "השליחים" ומזכירה קצת את הנביאים והשופטים שבתנ"ך והידע המקודש מאלוהים.
הציידים שנושאים את העול של להכיר בעל-טבעי ולראות את חדירתו המאסיבית לעולמנו מתארגנים בקבוצות (Creeds) שונים ברחבי-העולם שלכל קבוצה הפילוסופיה שלה במאבק בעל-טבעי ובמאסקרייד.
הם היחידים אשר עומדים בין האנושות לאפוקליפסה העל-טבעית ונחשבים לרוב כויג'ילנטיז או סתם משוגעים ע"י שאר בני-האדם שלא מסוגלים לראות מה שהם רואים.
בניגו לגרסת ה-Vigil הציידים בגרסה זו הם בעצמם סוג של מפלצות, בעלי יכולות על-טבעיות בעצמם ושנאה ליריביהם; ועל-כן תנועת האינקוויזיציה השנייה מוומפיירס ד'ה-מאסקרייד רודפת גם אותם, מה שמכניס למשחק של רקונינג גוון מרדני ומעניין.
בחרו בהאנטרס THE RECKONING אם בא לכם לשחק יותר ציידי-מפלצות משודרגים בסגנון ואן-הלסינג, עם יכולות וכחות משל עצמם (ואולי יעניין אתכם לדעת שבקרוב יוצאת גם גרסה חדשה שתקרב את רקונינג קצת יותר ליורשו THE VIGIL)
ובחרו בהאנטרס THE VIGIL (ובמיוחד במהדורה השנייה והמשופרת שיצאה לאחרונה עם עוד תוספות נהדרות) כדי להרים משחק עם תחושה יותר קרובה למציאות; משחק בו תהיו גיבורים אמיתיים ומאד אנושיים שנלחמים בעל-טבעי יותר חמקמק ופחות "לפנים", משהו שלדעתי מתאים יותר לז'אנר האימה.