רפלקציה

באחד משיעורי סטילס ראינו את עבודתה של דינה גולדשטיין בית הבובות וישר באותו הרגע ידעתי כי פרויקט הגמר שלי יעסוק בבובות כמראה לנשים ואיך אני תופסת את הבובות והאידאלים המצופים מנשים. הרגשתי מאוד בטוחה בנושא זה שכן הנושא עוצמה נשית מלווה אותי שנה שניייה בפרויקט הגמר בצילום, שנה שעברה צילמתי סדרה על נשים חזקות ומשפיעות, והרגשתי שהשנה אני אראה פן נוסף של נשים ובעיקר של נערות מתבגרות.

בבניסיונות הראשונים עשיתי טסטים בסטודיו על רקע שחור ולבן והרגשתי שאני לא מרוצה מהתמונות, ושהן לא משרתות מספיק את הרעיון. הגעתי למסקנה כי הרקע עליו יצולמו הברביות בטסטים הבאים יהיה רקע ורוד. בדומה לעבודה של דינה גולדשטיין. נסעתי וחיפשתי את הרקע הורוד שיתאים לתמונות שהיו לי בראש, וברגע שמצאתי אותו הצילום התחיל לזרום. כל פעם חשבתי על רעיון חדש איך לשדרג את הסדרה שלי. בהתחלה חשבתי לצלם רק ברביות וכולן בסטודיו שחלקן יראו מורדות וחלקן יהנו מהנשיות שלהן. אך אחרי הרבה ניסוינות הבנתי שתיווצר לי סדרה של עשר תמונות שהן מזכירות אחת את השניה והסדרה תהיה משעממת ומנוטונית. הבנה זו מאוד תסכלה אותי שאחרי כל המאמצים שאני עושה הסדרה שלי תהיה בנאלית ומשעממת ולכן היייתי צריכה לחשוב על פריימים נוספים. היה לי קושי רב למצוא עוד רעיונות כי הייתי מאוד סגורה על הקונספט הראשוני. כאשר נפגשתי עם יעל המורה שלי שליוותה אותי ודיברנו על בובות, משמעותן ,על הנזקים שהן גורמות לילדות ומתבגרות ובכללי על פמניזם עכשיוי עלה לי הרעיון לצלם חלקי גוף. חלקי הגוף שלי מצולמים כאילו הם ארוזים במתנה וזה כדי ליצור ניגוד חריף בין הבובות היפות שנותנים לבנות קטנות לשחק איתן לבין ההחפצה באיברי הגוף שבובות מסמלות ואת האידאלים הלא הגיוניים.

לאחר מכן חשבתי על צילומי חוץ ורציתי לצלם בחנות בובות. להפתעתי הרבה מדפי הברבי שגדושים בברביות לא היו כמו פעם ולכן נאלצתי להסתפק במועט ולצלם עם כמות הברביות המעטה שהייתה, מה שהשפיע על איכות הפריים שלי ופגע ברעיון שהיה לי בראש. מאוד התאכזבתי מהפריימים שיצאו לי, לא התחברתי לתאורה ולא הצלחתי לממש את הרעיון שלי במלואו. לבסוף הבנתי שאני רוצה לעשות טסטים במקום הרוס ומוזנח .עשיתי סיור לוקיישנים ומצאתי את המקום שהעביר הכי טוב את המסר שאני רוצה להעביר ושם צילמתי את התמונות שהן צילומי חוץ.

אני אדם שחובב צילומים דוקומנטרים, אני מאוד אוהבת לצלם פריימים לא מבויימים ולכן היה לי מאוד קשה בעבודת הבימוי והעבודה עם הדוגמניות. הקושי המרכזי שנתקלתי בו היה לביים אותן כדי שיעבירו בהבעותיהן את המסר שאני רוצה להעביר ויתעלמו מהמחשבה על איך שהן יצאו בפריים. התעסקות זו תסכלה אותי מאוד, אך אני חושבת שהשתפרתי מנסיון לנסיון ולבסוף בתמונות שבחרתי הצלחתי לעבוד עם הדוגמניות ולהעביר את המסר שכה היה לי חשוב להעביר בעבדותי.

במהלך העבודה הבנתי שכדי ליצור פריים מושלם יש להשקיע חשיבה רבה מראש בתכנון מקדים ומדויק של המצולם ושל האביזרים.למדתי שבשימוש בסטודיו יש יתרונות רבים והם שיש לך שליטה מלאה ובקרה בתאורה וברקע. בעזרת הצלמים שמהם לקחתי השראה הבנתי כי על מנת להעביר את המסר בצורה החזקה ביותר יש להשתמש בניגודים אשר יוצרים אירוניה ובכך מדגישים את המסר. תובות אלה העשירו את המיומנויות הצילום שלי ואשתמש בהן בעתיד.

אני חושבת שהצלחתי להעביר את הרעיון שלי בצורה מיטבית, צילמתי מספר פריימים אשר מגוונים במראה ובתוכן שלהם.ניסיתי לייצר מגוון של תמונות שכל אחת מעבירה את המסר מנקודת מבט אחרת. במהלך העבודה אני מרגישה שעם הניסיון שצברתי בצילום התמונות ובמחשבה שהשקעתי בתכנון הצלחתי להעביר את המסר שלי בצורה יותר ברורה.

המסקנה שלי מהפרויקט היא שבזכות הנושא שבחרתי שאני מאוד מתחברת אליו, שמחתי לקרוא מידע תיאורטי ולהעמיק את הידע שלי בנושא. אני מרגישה סיפוק שהגעתי לתוצאות שמשביאות את רצוני ושהן מביעות את הרעיונות שלי. גם בעת משברים שחוויותי במהלך העבודה תמיד היה לי קל לחזור לנושא כי מצאתי בו הרבה עיניין וחדשנות וכל פעם הצלחתי לגלות צד אחר ונקודת מבט אחרת שאני יכולה להתשמש לטובת הצילום. לכן בפרוקייקטים עתידיים אשאף לבחור נושאים שקרובים לליבי כי יותר קל לי להתעמק בהם ואני מוכנה להשקיע בהם את כולי.