סקירת ספרות

הצילום הוא שפה בה הצלם מביע את דעתו והשקפתו. התמונות מייצגות שפה חזותית ומבטאות הקשרים חברתיים ותרבותיים. לקראת סוף המאה ה 19 כשהתפתחה היכולת לצלם דמויות בתנועה החל להתפתח הצילום החברתי. צלמים החלו לצלם קבוצות חברתיות שונות במטרה להשפיע ולהביא לשינויים חברתיים.

מטרת הצילום החברתי הוא להיות צילום ביקורתי שיחולל שינוי ע"י הגברת המודעות לקיום התופעה וע"י מתן קול לאוכלוסיות שקולותיהם לא נשמעים בדרך כלל. בצילום החברתי נפוצים מספר אלמנטים ויזואליים, שנועדו ליצור אירוניה או לעורר עניין. צילומים אלו מעלים שאלות , מעוררים מחשבות, רגשות ותחושות לגבי התופעה אותה הם מבקרים.

הצילום הוא מדיום תקשורתי בעל פוטנציאל תרבותי עשיר ומרובה רבדים, העשוי לסייע בלמידת מושגים על חיי האדם, תרבותו ומרחב חייו בעזרת דימויים חזותיים. מתוך התבוננות מושכלת בתצלומים עשויות להיוולד תובנות מורכבות. התבוננות מעמיקה בתצלומים וחקירה נוספת יכולה לחשוף הן את הפרטים הגלויים שבתצלומים, כגון דמויות ותיאורי מרחב, פעולות ותבניות אסטיות-אמונותיות והן משמעויות סמויות או מרומזות. מצבים קיומיים וחברתיים של דמויות, משמעות הנופים בהן פועולות ושורשים תרבותיים וערכיים של פעולותיהן.

בחינת הצילום החברתי והביקרותי מאפשרת חשיפה לערכים אנושיים רבים באמצעות התצלומים ובכך הופך הצילום לראי החברה, למסמך חזותי אשר בעת ובעונה אחת נוצר בתוך תרבות מסויימת ומשקף אותה. הצילום הביקורתי הוא תוצר סובייקטיבי של השקפת הצלם. הנסיבות של הפקת התצלומים והשימוש בהם משפיעות על המסר אותו הוא מעביר.

הצילום הביקורתי הינו אמצעי תיווך לחשיפת סוגיות חברתיות, מעמדתיות והפקתיות שונות. הוצגו תפיסות כגון שהצילום הוא ביטוי אידאולוגי, מעמדי, המצביע על קונפליקטים מעמדיים ובין- מיניים. נשאלו שאלות בסיסיות בדבר מהות הביטוי הצילומי ודרכי הניתוח ופרשנות של הצופה לתצלומים אלו.

סגנון צילום זה אינו מייצר העתק סתמי של המציאות, אלא הוא שב ומחזק, ע"י ביטוי חזותי הנחשב למעניין, רעיונות השולטים בחברה. המאירה הצילומית היא סובייקטיבית, תלוית מקום, תלוית זמן ותלויה ברצונו של הצלם. הבנת האמירה תלויה כמובן גם ברצונו של הצופה-מפענח בכל תצלום חבויה משמעות עמוקה וסימבולית, המשתנה מתקופה לתקופה, מצופה לצופה, הולכת ומתרחקת מכוונת הצלם, או מתקרבת אליה, במאמץ אינטלקטואלי או מבלי לשים. המצלמה היא כלילראייה התפקודית של המציאות בכך שהיא מאפשרת צילום מיידי שלה ושל רעיונות הצלם אך בעת ובעונה אחת היא גם כלי לראייה האסתטית שלה בכך שבעזרתה יכול כל פרט ופרט להגיב על העולם. ניתן לצלם כל דבר, ללא הבחנה של יפה ומכוער, טוב ורע ובכך להביא את הדעה האישית.