תכנית ל"ב 21

תכנית ל"ב 21 (רייטר, שלומי וצדר, 1999) פותחה כמודל המתבסס על הפילוסופיה ההומניסטית. ההנחה הבסיסית היא, כי האדם הוא בעל יכולת קוגניטיבית ורציונאלי בעיקרו והוא מסוגל להגיע להבנה של הסביבה בה הוא חי ולתובנה של עצמו. ככזה, הוא ניחן ביכולת לשלוט בעצמו ובהתנהגותו, להציב לעצמו יעדים, לתכנן את ביצועם ולפעול למען השגתם. בד בבד מדגישה התפישה ההומניסטית את הצורך המולד באדם לחיות חיים שיש בהם משמעות שמעבר לקיום היום יומי. במשמעות זו כלולים מערכות של ערכים, אמונות, גישות ועמדות שעל פיהן אנחנו מחליטים על הקדימויות בחיינו ובוחרים בין אלטרנטיבות.

לפי גישה זו תפקידו של המחנך הוא ליצור סביבה נאותה ולספק את התנאים הנוחים לעידוד גדילתו הטבעית של הלומד.

מטרות התכנית

1. הכוונה עצמית

אדם עם הכוונה עצמית יודע מה הוא רוצה, הוא יודע לבחור, הוא פועל להשגת רצונו. הוא מודע לצרכיו האישיים ומתוך כך הוא בוחר את יעדיו ופועל להשיגם. חיוניים להכוונה עצמית הם ההבנה של האדם את נקודות החוזק והמגבלות שלו, עם האמונה שלו בכישוריו, וביעילותו.

2. סנגור עצמי

בסנגור עצמי האדם מדבר או פועל בעד עצמו, עומד על מילוי זכויותיו כאדם, מחליט מה טוב עבורו ומקבל אחריות להחלטותיו.

מדובר בתהליכים אישיים המקדמים את הלומד להשמעת קול אישי במערכת חברתית כל שהיא.

עקרונות דידקטיים

1. דגש על תהליכים

במהלך תהליך הלמידה המורה מוצאת את האיזון בין התכנים הנראים חשובים להוראה ובין "זרימה" עם התלמידים.

הערכת ההישגים נעשית בעת התהליך עצמו ולא רק בסופו. הלומד מוערך בכל שלב ושלב בתהליך בהשוואה לעצמו.

2. שיתוף הלומד

בכול תהליך הלמידה המורה עוזרת, מכוונת ותומכת בלומד בבחירת מטרות לפי כישוריו ויכולותיו. ככול שתהליך הלמידה מתקדם, שיתוף הלומד בבחירת היעדים והדרכים מתרחב לקראת הישגים בהתאם ליעדים.

הלומד שותף גם בתהליכי ההערכה, וזוכה לעידוד וחיזוקים על הרצון, המאמץ ההעזה והתובנות שהוא יוצר.

3. למידה בסיטואציה אוטנטית

הלמידה מתרחשת בסיטואציה אמיתית. עולמו של הלומד מתרחב תוך התנסות ומעורבות ממשית יחד עם הרחבת המושגים והידע.

4. התקדמות לפי קנה מידה אישי לקראת יעדים ומטרות

הצבת מטרות ויעדים ברורים על ידי הלומד בשיתוף עם המורה מגבירה את המוטיבציה להשגת יעדים אלה.