יום בישול ערוך.

היום כולם מתגייסים להכנת ארוחת צהריים חגיגית.שימו לב: את המנה העיקרית יש להתחיל יום מראש! ראשית כל, יש לגשת למרכול – או לשוק, מה שיותר קרוב – ולרכוש את המצרכים. כמובן שאת התפריט ערכתם מבעוד מועד , וכנ"ל את רשימת הקניות.

הילדים מוזמנים לעזור לבחור, לשים על המאזניים כדי לשקול, לעזור לחשב את המחיר ואת העודף ועוד כהנה וכהנה תרגילי חשבון לקונה הנבון.

לאחר סיום מוצלח של הקניות, חוזרים למטבח. כעת מתחילים בבישול ובהכנות. אז מה נאכל היום?

תפריט לדוגמא:

מנה ראשונה: סלט ירקות

מנה שנייה: חזה הודו בתנור

תוספת: פסטה/פירה

קינוח: סלט פירות/עוגיות שומשום/עוגיות חמניות.

והנה המתכונים למנות שאולי לא כולם מכירים, אבל לאיטיים שבינינו זה ייקח 5 דקות, לילדים המיומנים-10 דקות ולילדים המתחילים-רבע שעה.

חזה הודו בתנור.

אנחנו לפני החופש הגדול, ובחופש הגדול הילדים די משתעממים. מרוב שעמום,הם אוכלים יותר. אם לא רוצים להאכיל אותם בג'אנקפוד ואין הרבה זמן לבלות במטבח החם, הכנתי לכם מתכון שיש לו הרבה מעלות: מהיר הכנה, זול, פשוט, בריא, אי אפשר להיכשל בהכנתו ונראה יפה – וגם מריח נפלא. אז מה אפשר לדרוש יותר ממאכל? החיסרון היחיד: יש לתכנן אותו יממה מראש.

החומרים: חזה הודו, מלח, פלפל, שום, שמן זית. לגיוון: יין מתוק/ מיץ רימונים/ מיץ תפוזים ,חרדל, דבש.

הכנה: מניחים את חזה ההודו עם 2 כפיות מלח גס ומים שמכסים הכול, בתוך סיר שטוח. שמים במקרר ליממה. למחרת מחממים את התנור ל-250 מעלות.(כבר אמרתי שלמאכל הזה יש הרבה מעלות...) מכינים תבנית פיירקס או אמייל. מוצאים את חזה ההודו מהמים, מורחים עליו בשפשוף חזק תערובת של שום, פלפל ושמן זית (קל לזכור!) אפשר לגון עם חרדל ודבש או כל צירוף אחר שבא לכם .אני נוהגת להוסיף גם כוס וחצי מאחד הנוזלים המוזכרים (יין מתוק/מיץ רימונים/ מיץ תפוזים).מכסים בניר כסף. מכניסים לתנור החם לחצי שעה. מורידים את ניר הכסף ואופים עוד עשר דקות, לקבלת צבע חום-אדמדם.

עוגיות מגרעיני חמניות.

אלה עוגיות בריאות, קלות מאד להכנה, ללא שום סיכוי שתיכשלו, זולות מאד, נשמרות בקופסה סגורה הרמטית לאורך זמן. הן מתאימות מאד גם לחגים כמו פסח, ט"ו בשבט או כל הזדמנות כשבא לנשנש משהו טעים, אבל אין זמן לבזבז על הכנות מסובכות. גם הילד או הנכד יכולים להכין את העוגיות האלה, ללא שום בעיה.

יש לעוגיות האלה רק מינוס אחד: הפלוס במשקל....

החומרים: על כל חלבון, 3 כפות סוכר חום ו-150 גרם גרעיני חמניות.

הכנה: את החלבונים מקציפים רק עם מזלג, בשום פנים ואופן לא במערבל! אם הילד / הנכד המתאמן באפיה קטן עדיין, דאגו לשים את החלבונים בקערה עמוקה, כדי שהחלבונים לא יתפזרו על השיש או על הרצפה, במקום שיישארו בתחתית הקערה.

מוסיפים בערבוב את הסוכר, ובסוף את גרעיני החמניות.

על תבנית אפיה מניחים ניר אפיה. רצוי גם לשמן אותה במעט שמן. מניחים עליו את התערובת בעזרת כפית טבולה כל פעם במים קרים, כדי למנוע את הידבקות התערובת לכפית. אם הילד / הנכד מתקשה, אפשר להיעזר בעוד כפית כדי להוריד את התערובת מהכפית הראשונה.

אופים ב-170 מעלות, בערך חצי שעה.

עוגיות שומשום.

עוגיות בריאות, קלות להכנה, לא יכולות להתפקשש, זולות, נשמרות הרבה זמן בקופסא סגורה.מה עוד אפשר לבקש ממתכון?

החומרים: 400 גרם שומשום (הזדמנות ללמד את הילדים/הנכדים לשקול על מאזני מטבח) , 1 כוס סוכר, 1 כוס קמח – אפשר קמח מלא – 2 ביצים, חצי כוס שמן.

על תבנית מלבנית פורסים ניר אפיה. מערבבים את כל החומרים ומשטחים את התערובת על דף האפייה. אופים כחצי שעה ב- 140 מעלות צלסיוס.

הילדים שהם קטנים מדי מכדי לבשל ממש, מוזמנים לקשט את צלחות הסלט ירקות או סלט הפירות כך:

סלט ירקות: על פרוסת גדולה של קולרבי לבן יניחו חצי עגבנית שרי בתור פה, שתי פרוסות מלפפון כעיניים (אפשר גם חצי זית באמצע), רצועת פלפל כתום חצויה לשתי גבות, וכמה רצועות פלפל אדום לשערות.

פרצוף לסלט פירות? על פלח מלון גדול יניחו חצאי עינב כעיניים, עיגול אבטיח כפה, אף מרבע אפרסק ושערות מצימוקים/פרוסות שזיפים וכו'.

יחד נערוך שולחן עגול ונאכל בתאבון גדול!

?יום דבר המפרסם - פרסום חוצות או פרסום חולצות

כולנו מוקפים בפרסומות ואנחנו נחשפים אליהן מגיל רך. בואו נקדיש יום להבנת הנקרא והנכתב בפרסומות.

תתחילו בלשאול את הילדים איזו פרסומת זכורה להם הכי טוב. תופתעו לגלות כמה זמרירים-או ג'ינגלים- וסמלילים –או לוגו-הם זוכרים!

כעת הציעו להם להיות פרסומאים ליום אחד. הם יכולים לעבוד לבד או בזוגות-תלוי כמה אחים ובני דודים עומדים לרשותם בביתכם באותו יום. דאגו למלאי של ניירות, בריסטולים, עפרונות, צבעים, דבק ומספריים. כל ילד צריך להחליט על מוצר או שרות שברצונו לפרסם. זה יכול להיות צעצוע, משחק, גלידה, ספר, דיסק, מחשב – כל דבר. אפילו שחקן כדורגל או זמרת, אם מתחשק להם.

אגב: אם התוצאות מרשימות, אתם מוזמנים לצלם ולשלוח למייל:

sabaandsabta@gmail.com

ואנחנו מבטיחים לפרסם באתר.

כעת הם צריכים להתחיל לחשוב מה הדרך הטובה ביותר לפרסם את המוצר ובאיזה אמצעי תקשורת. טלוויזיה? רדיו? עיתונות? הסבירו להם מעט מהו קהל יעד וציינו שהם חייבים להחליט מיהו קהל היעד ומה הדרך הטובה ביותר להגיע אליו.

אם מדובר בעיתון, צריך להחליט על לוגו, כרזה, ציור וטקסט. אם מדובר על רדיו, צריך לחבר שיר:מילים ולחן, ורצוי כמה שיותר קליט.

אם מחליטים על טלוויזיה, צריך כבר להשקיע: צריכה להיות הצגה שלמה, עם שחקנים, תפקידים, תפאורה ומילים – אלא רק אם מחליטים ללכת על הפורמט של ג. יפית, ואז משפט אחד יספיק – רק לא לשכוח את ה-נ-קו-דה!

נא לזכור שאפשר לפרסם גם בעלונים שמחלקים בתיבות הדואר – וזה הזמן לדבר על החסרונות(איכות הסביבה, בזבוז נייר וכו') או על מגנטים. והדרך הטובה מכולן: דרך ה"פלא" – מפה לאוזן. הסבירו להם איך זה עובד והוכיחו להם שגם הם משתמשים בזה מזמן: שיזכרו איזה חבר סיפר להם על משחק המחשב האחרון שרכשו, החוג שנרשמו אליו, נעלי ההתעמלות שקנו – מה לא?

לאחר שכל ילד – או זוג ילדים- סיים את פרויקט הפרסום שלו, עליהם להציג את המוצר ולנסות לשכנע את האחרים בנחיצות המוצר שבלעדיו חייהם אינם חיים!

החליטו גם על פרסים שיחולקו בתחרות "המפרסם הצעיר". המקום הראשון יוענק למי שהיה הכי משכנע – אבל כדאי להכין גם פרסי ניחומים, כדי למנוע אכזבות ומפחי נפש.

הם לא מצטיינים בפרסום? אז לפחות קיבלו שעור איך להתייחס לפרסומים השונים.

יום הדיוור הישיר-אין דוור העומד בפני הרצון.

לפני המון שנים, כשסבא וסבתא עוד היו צעירים, היה נהוג לכתוב מכתבים. כל מכתב הגיע במעטפה , עם בול מודבק עליה, והדוור היה משלשל את המכתב לתיבת הדואר של המשפחה. הנמען היה פותח את המעטפה בהתרגשות – אם המכתב הגיע מאדם אהוב - , במתח – אם זה היה ממוסד ממשלתי או בלחץ נפשי עצום, אם זה הכיל תשובה ממוסד לימודי שאליו ניסית להתקבל.

אספני הבולים גם טרחו להצמיד לחלק של הבול פיסת נייר רטובה, כדי להוריד את הבול, לייבשו ולשמור אותו באלבום הבולים.

היום? תיבת הדואר מתמלאת בפרסומות – שרובן מיותרות - , בדוחות מהבנק או בדוחות חניה, לא עלינו. כבר לא מגיעות גלויות צבעוניות מחו"ל, מחברים שמטיילים שם. גם לקראת ראש השנה לא רואים יותר את ברכות ה"שנות טובות" עם הזהבים המודבקים.

במקום כל אלה, מקבלים אימיילים, שנמחקים לאחר קריאה אחת, או נשמרים במחשב במקרה הטוב.

היות והילדים מתחילים את החופש הגדול וקרוב לוודאי שנצטרך לדאוג להם לתעסוקה לכמה ימים, אני מציעה לתכנן ימי פעילות עם הילדים. במסגרת הזאת, אני מציעה "יום דיוור ישיר".

הסבירו להם את העקרונות. ספרו להם איך נוצר הצורך בבול. באנגליה, בזמנו, היו שולחים מכתב ללא בול. רק הנמען, ברגע קבלת המכתב, היה אמור לשלם על מנת לקבלו. זה קרה כך שנים, עד שבכפר קטן אחד, זוג נאהבים נאלץ להיפרד. הבחורה נותרה בכפר, הבחור נסע לעיר הגדולה לחפש פרנסה. היות והם רצו לחסוך כל אגורה לקראת בניית עתידם, הם סיכמו ביניהם לחסוך את דמי התשלום עבור המכתב. הבחור הבטיח לכתוב ולצייר פרח על כל מעטפה. הבחורה הייתה צריכה להציץ ולבדוק: אם יש פרח, הכול בסדר ולא צריך לדאוג: היא לא צריכה לשלם ושתסרב לקבל את המכתב, כדי לחסוך את דמי התשלום.

לאחר מספר פעמים בהן הדוור האנגלי הלך ושב מבלי לקבל אגורה, הוא התלונן בפני הרשויות – וכך נולד הבול!

אז מה נעשה? נושיב את כל הנכדים סביב השולחן. נכתוב על פתקים את שמות כל הנכדים, נקפל אותם היטב וניתן לכל נכד להוציא פתק.השם שעולה בידו הוא הילד שאמור לקבל ממנו מכתב. ציידו כל ילד שיודע לכתוב בדף ניר ובכלי כתיבה. אם הילד עדיין לא יודע לכתוב, הצטרפו אליו ותציעו לו להכתיב לכם, ואתם תכתבו את כל מה שהוא מכתיב. זה הזמן להסביר להם את עקרונות החיבור: שחייבת להיות פתיחה, תוכן וסיום. תדגימו כדי שיבינו היטב.

אם אחד המכתבים מרגש במיוחד, אתם מוזמנים לסרוק אותו ולשלוח למייל:

sabaandsabta@gmail.com

.יום טיול לחו"ל

כולם חולמים לנסוע ולטייל. אלה שעוד לא נסעו, חולמים לנסוע למקומות שהם שומעים עליהם מאלה שכבר היו בחרמון או באילת, או אפילו בחו"ל.

אלה שכבר הספיקו לטייל באילת, בחרמון, בחו"ל או בפתח תקווה, חולמים לחזור ולטייל שם שוב. אם הילדים בחופש, בואו נעשה להם יום הכנות לטיול – בארץ או לחו"ל.

נחליט כולנו יחד לאן כדאי לנסוע. לאחר שהסכמנו פה אחד – או , בהצבעה דמוקרטית, על פי דעת הרוב – לאן ברצוננו לנסוע, נחליט באותה דרך לכמה זמן אנחנו נוסעים.

יופי! החלטנו לאן, החלטנו לכמה זמן – אבל עוד לא החלטנו מתי: בקיץ? בחורף? באביב? נחליט גם על כך.

כעת, כשהכול ברור, מתחילים להתכונן. קודם כל, ניקח מפה ונתבונן בה: היכן המקום- או הארץ – לשם קבענו לנסוע? מה יכולים לדעת עליהם מהאינטרנט? אילו פרטים חשובים ממש לקראת הנסיעה?

כדאי כעת לרשום מסלול לטיול היומי או השבועי שתכננו.

לאחר מכן, נשב עם ניר וכלי כתיבה ונערוך רשימה מדויקת של החפצים שעלינו לקחת אתנו לטיול. כל אחד רשאי להוסיף פריטים כרצונו. לאחר מכן אני מציעה שנעשה את ההכנה ממש: נוציא מזוודה מהבוידעם, נשלוף בגדים, צעצועים, ספרים, מטריה או כל חפץ חיוני אחר, ונתחיל לארוז. זה זמן טוב להתחיל להרגיל את הילדים להכין מזוודה לטיולים הבאים. איך מקפלים בגד? מה שמים בתחתית (דברים שלא מתקמטים) ומה מניחים מעל? כמה חולצות וכמה זוגות נעליים? ועוד כהנה וכהנה פרטים ופריטים חשובים לנסיעה.

כעת המזוודה מוכנה. נניח שכבר הזמנו כרטיסים, אם מדובר על נסיעה לחו"ל. הגענו לחו"ל. מי יודע לדבר שפה זרה? מי יכול להסתדר עם האנגלית של כתה ה'? מי יכול להסתדר בפנטומימה?

כאן המקום להציע מצבים שמתאימים לילדים ולראות כיצד הם מתארגנים: איך יזמינו גלידה? איך יבקשו אוכל במסעדה? איך יסתדרו בבית המלון, אם שכחו את מספר החדר?

יש אין-ספור אפשרויות למשחקי מצבים, פנטומימה ואנגלית למתחילים.

.יום ירוק

אם רוצים שדבר ספונטאני יצליח בגדול, כדאי להכין אותו מראש" – בקטן, גם אתה משחק ראש קטן".

למשל, היום אנחנו עורכים יום ירוק. נקדיש את היום להכנת שתילים, נטיעת צמחים, זריעת זרעים ועוד כאלה תבלינים.

כדי לעשות את זה קצת אחרת, אני מציעה לשמור כמה תבניות ביצים ריקות. גם כשאתם מכינים חביתה, אל תזרקו את הקליפות: שטפו אותן היטב, יבשו והחזירו כל חצי קליפת ביצה למקומה בתבנית. הכינו תבניות כמספר הילדים. הכינו גם אדמה וכמה כפות של משחקים בחול.

לכשיגיעו הילדים, תנו להם קודם-כל למלא את חצאי הקליפות במעט אדמה. זהירות:עשו זאת במרפסת או בגינה, כדי שהשטיח הפרסי מהסלון לא יראה כמו מדבר סהרה בסוף יום הפעילות.

כעת יש לכל ילד תבנית עם כמה מיני-עציצים. תנו לכל ילד עלה של צמח שמפתח שורשים בקלות- כדי שישתול אותו. הכינו מעט זרעים של דשא או פרחים ותנו לידים לפזר אותם, לכסות אותם במעט אדמה ולהשקות מעט. אם אין לכם משפך קטן דיו, השתמשו בכוסית שבה מוסיפים מים מזוקקים למגהץ. גם מגהץ אין לכם? השתמשו בכוסית ריקה של קיסמי שיניים. ואל תגידו לי שאין לכם שיניים!

כעת תנו לכל ילד קופסת גבינה ריקה, או קופסה שקופה של פירות. ציידו את הילד בפיסת צמר גפן ותנו לו לרפד את הקופסא בצמר גפן. צריך להרטיב את הצמר גפן מעט. כעת תנו לכל ילד חופן גרגרי שעועית, עדשים, חיטה – או כל דבר שיכול לפתח נבטים יחסית מהר. הילד יפזר את הגרגרים על צמר הגפן ורק ידאג להשקות את צמר הגפן כל יומיים.

!רוצים עוד רעיונות? חפשו באתר:

ואם רוצים להכין ארוחת צהריים בריאה מקטניות כעבור 3 ימים, הנביטו אותן קודם.

תנו לכל ילד צנצנת ריקה. תנו לו חופן קטניות (שעועית, חומוס וכו') משרים את הקטניות כל הלילה בצנצנת מלאה מים ומכוסה במגבת נייר. למחרת הם צריכים לשטוף את הקטניות ולהחזירן לצנצנת , בלי המים. הם צריכים לשטוף את הקטניות פעמיים-שלוש ביום. הנבטים יבצבצו בתוך יומיים שלושה. לאחר ההנבטה, זמן בישול הקטניות מתקצר. זה גם בריא יותר, וזה גם מבטיח מעט תעסוקה נוספת בימים הבאים, זה גם מרגיל את הילדים לקחת אחראיות- וכל זה בעבור חופן קטניות...

.יום כשרון או כשלון

לכל ילד יש בוודאי כשרון בתחום מסוים. אחד שר יפה, השני דווקא טוב בהתעמלות, שלישי מצייר יפה, לרביעי יש כשרון לספר סיפורים –ולא במובן השלילי של המילה.

כדאי לומר להם כשבוע מראש שביום המוגדר הזה תיערך תחרות "כישרונות צוהלים". נשאל מראש כל ילד במה הוא רוצה להופיע ולכמה זמן במה הוא זקוק.

כשנדע את כל הפרטים, נכתוב תוכניה ונשכפל אותה כמספר המשתתפים. גם ילד שלא קורא יקבל תוכניה, כדי לשמור על כבודו. הוא כבר ימצא מתנדב שיקריא לו את התוכניה.

בהחלט מומלץ- ורצוי – להוסיף קישוטים לתוכניה. אם אתם כבר בוגרי "יום דבר המפרסם", מותר לכם להוסיף גם פרסומות – ותסבירו למה הן דרושות.

כעת עוברים לפרטים הטכניים: שומרים מקום ל"במה". זה לא חייב להיות מקום מוגבה, כדי להימנע מנפילות או תאונות, אבל בהחלט רצוי להגדיר ולגדר את המקום. המהדרין יוסיפו גם וילון או שמיכה על תקן קלעים.

העמידו לרשות הילדים פריטי לבוש ואבזרים. תכינו מצלמת וידאו-רצוי – להנצחת הכישרונות וכדי שתוכלו להציג את התוצאות בפני הורי הטאלנטים.

:חסרות לכם בדיחות? אמצו כמה מהאתר:

אם ילד אחד "נתקע" ללא נושא, אפשר להציע לו שיציג בפנטומימה, שיעשה תיאטרון בובות, שיספר בדיחה וכו'. אין לו בדיחה לספר? שיספר על אחת מחוויותיו בבית הספר, בגן, במגרש המשחקים או כמגרש זבובים.

אם שניים-שלושה ילדים נתקעים ללא מוזה או ללא מוזיקה (לא, הכוונה היא לא ל"מוזה קטנה"- אלא לסתם שירים)-תמיד אפשר לחזור לסיפורי הילדות-כמו "זהבה ושלושת הדובים" – או למשל של לה-פונטיין, קרילוב או כל אוהד חיות וחרוזים אחר. אפשר להמחיז את הנמלה והחרגול, למשל, וזאת גם הזדמנות טובה להיות "מבקר תוכן" ולנתח את המשל, למשל. תפקיד המבקר מתאים מאד למי שלא מוכשר בתחום מוגדר, אבל יש לו חוש ביקורת מפותח למדי (שזה די הולך יחד...).

אם יש מספיק זמן, הייתי מציעה לערוך "חזרה גנראלית"-ללא קשר ל"אמי הגנראלית"- ורק אחר-כך את הבכורה. תמליצו לכל "אומן" להכין מראש גם קטע הדרן, במקרה שמחיאות הכפיים יהיו כל-כך ממושכות, עד שה"אמן" יאלץ לעלות שנית לבמה.

רק אנא התייחסו בכבוד ליוצרים הצעירים: מסגרו את הציורים, השמיעו את השירים ואת ההצגות שהקלטתם בוידיאו והציגו הכול בכינוס המשפחתי הקרוב והמתאים לכך.

.יום מיחזור

כדאי להתכונן לקראת היום הזה מספר שבועות מראש. לאסוף צנצנות פלסטיק ריקות, קופסאות קרטון ריקות, בקבוקים ריקים במגוון גדלים וגוונים, גלילי ניר טואלט, חוברות ישנות, פיסות בדים – ועוד מכל טוב הארץ ש"מת" לחזור לארץ.

היום נעסוק במיחזור של כל החפצים שסיימו את מחזור החיים שלהם. כל ילד יחליט מראש מה ה"בניין" שברצונו להקים. האם הוא רוצה לבנות שולחן? שרפרף? אוהל? חנוכייה? בית בובות? רכבת בתוך מנהרה? לאחר שהחלטתו של כל אחד נפלה – ולא קיבלה מכה!- הילד מקבל דף ניר ועפרון ומתחיל לצייר את ה"קונספט": איך המבנה אמור להראות. אם הוא מתקשה, המבוגר שבתפקיד יהפוך לאדריכל לעת מצוא ויציע הצעות לסדר.

למשל: את המנהרה של הרכבת נרכיב מגלילי ניר טואלט או גלילי מגבות ניר ריקים. את הקטר ואת הקרונות נכין מקופסאות גפרורים ריקות.

את מגדל התצפית נבנה מקופסאות ריקות של נעליים, משחקים, סבונים מוצקים או משחות שיניים.

את מגרש הכדורגל נבנה על תיבת פירות ריקה ואת הרשתות נכין מהרשתות הצבעוניות שמכסות את קופסאות הענבים, למשל.

אם ילד רוצה לבנות איגלו מקרח, הקופסאות השקופות של הפירות ושל עגבניות השרי נועדו בדיוק לכך. הרי בגלל זה עשו אותם שקופות, לא?

כעת, עוברים לביצוע המשימה. הכינו מראש דבק פלסטי ומלאי עיתונים, כדי שהרצפה או השטיח לא יספגו כמויות-עתק של דבק וצבע.

כל ילד מתחיל כעת לבנות את הדבר עליו הוא החליט: רכבת, משאית, בית או חיפושית. העמידו לרשותם קודם כל את עזרתכם, אם הילד קטן או שיש לו ידיים לא מיומנות עדיין. לאחר שהמבנה עומד על תילו, מותר לצבוע אותו, להדביק עליו פיסות ניר צבעוני, פקקים, חרוזים – או כל דבר שבא לכם.

לאחר שכל אחד מהילדים סיים את הרכבת וצביעת הדבר הנבחר, כל הילדים מוזמנים להכין יחד מתחם שישלב יחדיו את כל האלמנטים: יהיה בית, רכבת, מגדל תצפית, חיפושית מטיילת בגינה, מגרש כדורגל - ועוד פריטים חמודים.

.יום מקצה שיפורים

מסתובבים – או , נכון יותר, מונחים – בבית כל מיני חפצים שלא מתפקדים, אבל משום-מה עדיין לא הגיעו לפח הזבל. היום הולכים לשפר אותם ללא הכר ולהשתמש בהם מחדש.

לקראת יום זה כדאי להתכונן מראש. ספרו לילדים שביום הזה הולכים לשפר את כל החפצים שהוכתמו בצורה לא אטרקטיבית, נקרעו בצורה לא דקורטיבית או סתם נמאסו בצורה אפקטיבית.

פרט לחפצים הדורשים שינוי או בינוי, או טלאי על בלאי, כדאי להצטייד גם בפרטי קישוט שונים.

הילדים יגיעו עם חולצות טישרט מוכתמות, מכנס קרוע בברך, תיק שנס לחו ועוד כהנה וכהנה. בקשו גם שיצטיידו בכפתורים, חוטים, פיסות מלמלה, סיכות ישנות, סרטים, קישוטי שיער שנמאסו, חרוזים שנותרו ממחרוזת שנקרעה, צמיד פרום – בקיצור, כל מה שמיותר בבית, אבל עדיין נראה נחמד במקום אחר, בהקשר אחר.

נא לא לשכוח: כלי תפירה, צבעי בד והמון דמיון.

בקשו מכל ילד שיפרוס את הבגד שהביא ובחנו אותו כולכם. החליטו יחד אם כדאי לתפור על הכתם כמה חרוזים, חבורת כפתורים או סתם לצייר עם טושים של בד כמה ציורים. בכל מקרה, כדאי לעשות קודם חזרה: להניח את הקישוטים שנבחרו, לצייר בעפרון את הקונטור (צללית) של מה שהחלטתם לצייר, וכו'.

אם יש בגד שכבר קרוע בצורה שלא ניתנת לתיקון, אבל יש בו צבעים עליזים, אל תהססו להקריב אותו על מזבח השיפור של בגד אחר. אפשר לתפור תלאי צבעוני על מכנס ג'ינס שמרוב שעמום פער פתח גדול בברך, להוסיף כיס עליז על חולצה בצבע אחיד, שהקישוט היחיד שלה הוא כתם דיו ענק בחזית, ועוד הצעות לסדר וניקיון.

בואו נתייחס כעת לתיק ישן ומשעמם. אפשר להפוך אותו בקלות לפרסומת מהלכת לעבודות יד. תפרו עליו בפינה אחת כמה כפתורים צבעוניים, תלו בפינה אחרת שרשרת של סיכות ביטחון, צרפו גליל חוטים כמעט גמור, הוסיפו מקבץ תיק-תקים, פיסת דנטל – והנה לכם תיק חדש, צבעוני ושימושי: יש קרע חדש בבגד? הורידו סיכת בטחון מהתיק והדקו את קצוות הקרע.

בא לכם לפרסם בובות? תפרו על התיק כמה בגדי בובה ישנה, שכבר נמאסה, תפרו עוד כמה צעצועים קטנים וחמודים – כגון מכונית צעצוע, כלבלב קטן, ליצן חמוד – והנה לכם תיק של פינת משחקים לתפארת.

אולי אתה בן ואתה זקוק לתיק לחוג מדע? קשט את התיק הישן בסרגל פלסטיק קטן,במחוגה, במשולש מפלסטיק ומחדד חמוד. תפור על התיק עט שנגמר, מרקר צבעוני ישן – ועוד דברים שכבר מלאו את תפקידם בכבוד, אבל הם עדיין צבעוניים ויפים.

אם יצאה לכם תיק מהמם ממש, צלמו, סרקו ושלחו למייל :

sabaandsabta@gmail.com

ונשמח לפרסם!

אם יש לאחד הילדים גופיה שנמאסה עליו, אפשר להפוך אותה בקלות לתיק. סדרו את הגופייה כך ששתי הכתפיות יהיו מונחות אחת על השנייה, כידיות. תיישרו היטב את הצד התחתון, הדקו את שני החצאים אחד לשני ותפרו אותם. יתקבל תיק שאין שני לו – (ואולי טוב שכך...)

ואתם יודעים מה הכי מצחיק כאן? על התיק הזה, שלא עלה פרוטה, החולצה המחודשת והמכנס המשופר – עוד יעצרו אתכם אנשים ברחוב, לשאול היכן רכשתם אותם. רק אנא – אל תתנו להם את הכתובת של הסבתא שאצלה התרחש השינוי המהמם...

יום משחקי חברה .

היום נשחק בכיף בכל משחקי החברה הנחמדים שרק אפשר להעלות על הדעת. הם מתאימים לכל ילד – ולכל מבוגר – מעל גיל 4.והנה לפניכם המבחר:

חם-קר.

ציוד: חפץ נחמד (צעצוע, ממתק)

מחביאים חפץ ושולחים את הילד למצוא אותו. אם הוא רחוק מהחפץ, אומרים לו :"קר". אם הוא בכוון הנכון, אומרים "מתחמם", וכו' עד שהוא ממש קרוב ואז אומרים " חם מאד", "רותח" –או כל מונח לוהט אחר.

חפש את המטמון.

ציוד: פתקי נייר, עפרון, הכנה מראש ומתנה קטנה.

משחק מצוין לילד שאוהב להשקיע כדי לקבל מתנה. עושים קודם סיור בבית וטומנים פתקים במקומות שונים.כל החכמה כאן היא ללכת לבדוק את מקום הפתק הבא, כדי לרשום ב-ד-י-ו-ק בכל פתק היכן מצוי הפתק הבא. זאת הזדמנות ללמד אותם להשתמש במצפן ובמטר מדידה. למשל, לכתוב באחד הפתקים: "פנה צפונה ותתקדם מטר וחצי".

יש רק לדאוג לטמון פרס קטן במקום האחרון. תרגול מצוין לקראת חיפוש האפיקומן...

אותו משחק אפשר לשחק גם כחוץ, בחיק הטבע.

משחק של נשיפות לפיתוח הראות.

. ציוד: מפת שולחן גדולה, כדורון צמר גפן

נותנים לכל הילדים להחזיק בשוליים של מפת השולחן. על המפה יש כדור קטן מצמר גפן. הילדים צריכים לנשוף חזק, כדי שכדור הצמר גפן לא ייפול לידם. אם הכדור ייפול ליד אחד הילדים, הילד צריך לשיר שיר או לספר סיפור, בדיחה וכו'.

לפיתוח חוש מישוש - וניחוש!

ציוד: שקית אטומה, חפצים שונים :ירקות, פירות, צעצועים שונים.

שמים בשקית אטומה מספר חפצים, למשל: גזר, כדור, נר, עפרון, מכונית צעצוע, בובה וכו'. המבוגר האחראי מחזיק את השקית מתחת למפה, מחליף כל פעם מקום ונותן כל פעם לילד אחר לשלוף חפץ מהשקית ולנסות לזהות אותו. אם הוא לא הצליח, עליו להעביר את החפץ לילד הבא אחריו, עד שמישהו מצליח לזהות את החפץ.

אם הילדים גדולים יותר (מעל גיל 7, למשל) אפשר לדרוש מהם עוד מטלות:

-שיזכרו את כל החפצים

-שיזכרו את סדר הופעת החפצים

-שיחברו סיפור המשלב בתוכו את כל החפצים.

דואר ישראל פועל!

. "חבילה הגיעה"

ציוד: מתנה קטנה, עטיפות רבות צבעוניות, טוש לכתיבה – והכנה מוקדמת.

עוטפים חפץ למתנה בניירות אריזה. על כל שכבת אריזה כותבים שורה. למשל: " לבעלת השיער הארוך ביותר", "לבעל השיער הבהיר ביותר", "לבעל כף הרגל הגדולה ביותר", " לבעל כף היד הקטנה ביותר", " למי שקופץ הכי רחוק", " למי שיודע לשיר שיר הכי ארוך", "למי שמצליח לעמוד על רגל אחת זמן ממושך ביותר". על האריזה הפנימית ביותר לרשום :" למי שיש יום הולדת" או "למי שיש יום הולדת בשבוע הבא".

נושפים על נרות ומחזקים את הראות.

ה

מכינים נר דולק על כסא, בגובה סביר. קושרים את העיניים לילד שמתנדב להשתתף. מקרבים אותו לנר ומסובבים אותו שלוש פעמים סביב עצמו. הילד צריך לנחש היכן הנר ולנסות לכבות אותו ע"י נשיפה.

זהירות!!! אסור להשאיר את הילדים לבד במשחק הזה!!!

איתור כוון ומקום.

ציוד: משטח של שטיח מקיר לקיר, סקוטש, מטפחת לקשירת העיניים .הכנה מוקדמת .

משחק מאד דומה לקודם: אמנם זה דורש מעט יותר הכנה , אבל הוא פחות מסוכן. על שארית של שטיח מקיר לקיר מציירים חתול, למשל.על פיסה נוספת של שטיח מקיר לקיר ציירו זנב של חתול. בצד הפנימי העליון של הזנב הדביקו פיסת סקוטש.

תלו את ציור החתול בגובה סביר. קשרו את עיני הילד המתנדב, סובבו אותו שלוש פעמים סביב עצמו ותנו לו את זנב החתול. עליו להצמיד את זנב החתול למקום המיועד לכך.

אין לידכם חנות שטיחים שממנה תוכלו לקבל שאריות? אז אפשר להשתמש בלוח עץ שאליו מצמידים גיליון ניר.אפשר לצייר גם ליצן, למשל,ולצייר לו בנפרד כובע צבעוני. שימו בקצה הכובע ניר דבק מלופף בטבעת, או פיסת סיליקון דביק , כך שיידבק לציור – ותיהנו!

העיקר הכיוון - לא הכוונה...

ציוד: בקבוקים ריקים עם פיה רחבה, נרות, חוטים עבים.

כל פעם מבקשים זוג ילדים מתנדבים. קושרים להם מאחור, בגובה סביר ובעזרת חוט, את הנר. מבקשים מהם לנסות להשחיל את הנר לתוך הבקבוק. מנצח מי שמצליח להכניס ראשון את הנר שלו לבקבוק . אם הילדים קטנים, השתמשו בפחיות ריקות של שימורים במקום בקבוקים, אבל עטפו קודם את השוליים בניר דבק, כדי למנוע פציעות חלילה.

משחק של תנועה ושל זריזות.

"כיסאות מוזיקליים"

ציוד: מנחה, דיסק עם שירים עליזים, כסאות.

מסדרים במעגל צפוף מספר כסאות באחד פחות ממספר הילדים הנוכחים. אומרים לילדים שהם צריכים להסתובב סביב הכיסאות בקצב המוזיקה. ברגע שהמוזיקה מפסיקה, כל ילד צריך לשבת על כסא. מי שלא הספיק, נשאר לשבת בצד. בכל סבב שבו מורחק ילד, מרחיקים גם כסא אחד.

לא לצפצף - לשרוק!

ציוד: כובעים עם מצחייה, משרוקיות כמספר הילדים המשתתפים.

מחליטים מראש כמה ילדים משתתפים בכל סבב. אם מחליטים על 3, יש להכין 3 כובעים ו-3 משרוקיות.

לכל כובע קושרים מקדימה, על המצחייה, משרוקית. חובשים לילד את הכובע על הראש. הוא צריך לנסות לתפוס את המשרוקית בפה, ללא עזרת ידיים, ולשרוק. מנצח מי ששרק ראשון.

התנגשות חזיתית עם כריות אויר.

ציוד: בלונים מנופחים ,חוטי קשירה.

מבקשים כל פעם זוג מתנדבים. קושרים להם על המותניים מקדימה שני בלונים מנופחים, ועוד שני בלונים מאחור. הם צריכים לנסות להתנגש זה בזה עד שהבלונים יתפוצצו.

תחרות "הנהג הזהיר" מתחילה בגיל צעיר.

. ציוד: מכוניות צעצוע חוטי קשירה

הילדים מתחלקים לשלשות. כל ילד בשלשה מקבל מכונית קטנה, קשורה לחוט לא דק מדי ולא ארוך מדי. כשסופרים עד שלוש, שלושת הילדים צריכים להעביר את המכונית מקיר אחד לקיר שממול, מבלי שהמכונית תתהפך או בלי שתתנגש בחפץ – בקיצור, ללא תאונות. מי שמגיע ראשון, זוכה.

אח"כ עורכים תחרות בין המנצחים.

דוגמית של דוגמנית.

ציוד: מטפחות, יריעות בד, סרטים, מחרוזות.

משחק זה מתאים יותר לבנות מאשר לבנים. מחלקים את הילדות לשתי קבוצות: קבוצה של דוגמניות וקבוצה של מעצבות. כל ילדה יכולה לבחור לאיזו קבוצה עליה להשתייך. הבחירה צריכה להיעשות כך שהדוגמניות והמעצבות במספר שווה, כך שלכל דוגמנית תהיה מעצבת אישית. יש רק להסביר שאחרי סבב ראשון, מחליפים תפקידים – כך שכל ילדה תהיה גם דוגמנית וגם מעצבת.

בהינתן האות, כל מעצבת בוחרת את הפריטים היפים בעיניה והולכת "להלביש" את הדוגמנית. התחרות היא לא על הזמן, אלא על התוצאה.

כשכל הדוגמניות כבר "מעוצבות", הן מהלכות על "מסלול" שהכנו מראש והקהל מחליט מי המנצחת בסבב הראשון.

בחלק הבא, עוברים לחילופי התפקידים.

.יום ספורט

בחופש הגדול אנחנו עדים לתופעה מאד מעניינת: מצד אחד, הילד לא רוצה לשמוע הצעות על פעילות זאת או אחרת. אבל בו בזמן הוא לא מפסיק לנג'ס שמשעמם לו.

המונדיאל כבר מאחורינו, עד האולימפיאדה יש עוד המון זמן – אז זה בדיוק הרגע הנכון להתחיל לפתח כושר גופני.

נעשה זאת לא על מגרשי הכדורגל, וגם לא במגרש המשחקים שליד הבית. הפעם נעשה זאת במגרש הביתי: בסלון הבית!

אפשר לעשות תחרות בין ילדים, אפשר לערוך תחרות בין קבוצות – אם יש ארבעה ילדים או יותר- ואפשר גם לתת לילד אחד לשפר את הכושר הגופני שלו.

נבנה מסלול לאורך הסלון/הפרוזדור/המרפסת או כל שטח יחסית גדול שעומד לרשותנו. יש לכם מתחת לבניין קומה מפולשת? יופי של מקום לעריכת התרגילים. כמובן שהילדים יעזרו בעריכת המסלול.

אז מה נעשה?

נשטח קודם חבל כביסה לאורך קו ישר: הילד צריך ללכת עליו מבלי לסטות ממנו כהוא זה. תרומתן של שקד קציר– בת 9 – ובר קציר – בת 7: שימו ספר על הראש ותלכו כפי שהלכו פעם הדוגמניות. אם עורכים תחרות, צריך למדוד זמן ולרשום, כמובן, תחת שם הילד –או בקבוצה אליה הוא משתייך.בקצה מסלול החבל ממתין חבל הקפיצה: יש לדלג 20 פעם, בלי להתבלבל.

בהמשך, יש 3 כסאות צמודים: הילד צריך לזחול מתחתם, מבלי שאף כיסא יזוז ממקומו.

אחרי הכיסאות, ממתינות 2 קופסאות שימורים עגולות. הילד צריך לגלגל אותן בשתי ידיו עד לקצה השני של המשטח ובחזרה, מבלי שאחת הקופסאות תתגלגל למקום לא מתוכנן.

לאחר שהחזיר את קופסאות השימורים למקום, הילד צריך לרוץ עם כפית בפה, כשעל הכפית מונחת סוכרייה, מבלי להפיל את הסוכרייה.

בהמשך, הילד מקבל כדור. הוא צריך להוביל את הכדור בזהירות עד לתחנה הבאה, שם ממתין לו דלי ריק וכסא. הילד יישב על הכסא ויכניס את הכדור לתוך הדלי בעזרת רגליו בלבד.

סיים? ממתין לו כדור קטן מצמר גפן, אותו הוא צריך לדחוף בזחילה, תוך כדי נשיפה בקשית – אבל מבלי לנגוע בו כלל!

בהמשך, נפזר מסלול של מכשולים: שולחן קטן, שרפרף, כדור גדול. הילד צריך לרוץ עד קצה מסלול המכשולים, מבלי להזיז אף מכשול ממקומו.

כעת ממתין לו כדור פינג-פונג: עליו להחזיק אותו תחת הסנטר ומבלי להפילו, להעביר אותו לבא אחריו בתור, בתחילת המסלול.

כמובן שכל המשתתפים האחרים אמורים לעודד, לדרבן, להתלהב – הכול מותר, רק לא לצרוח כך שיישמעו עד הרחוב החמישי...

.יום חופש אחרון עם הנכדים: אל תהיו סטטיסטים – תהיו סטטיסטיקאים

לא יאומן כי יסופר: החופש הגדול מגיע לקיצו! שמחה גדולה להורים ולסבים, יום עצוב לנכדים. רוב הנכדים צועקים שהם משתעממים ,אבל לא מיואשים עד כדי כך שירצו לחזור לבית הספר.

ההורים כבר מיצו את כל ימי החופש האפשריים. היחידים שהם עדיין בחופש הם הסבים הגמלאים. חשבתם שהגעתם למנוחה ולנחלה? טעות! הגעתם לשמירה על הנכדים ברוב ימי החופשים. החופש שלכם יתחיל כשיסתיים החופש של הנכדים.

אז מה נעשה היום עם הנכדים? נשוחח אתם על סטטיסטיקה. הסבירו להם למה זה בכלל משמש. ספרו לנכדים שעל פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש בכל משפחה בישראל3.1 ילדים. מישהו יודע מה זה 0.1 ילדים? איך נולד 0.1 ילד? זה הזמן להסביר להם איך מחשבים ממוצע. אם אחד הנכדים קיבל במקצוע מסוים במבחן אחד 90 ובמבחן אחר 80, הממוצע בתעודה יהיה 85, כין שמחברים 80+90=170. 170 מחולק לשניים זה 85, וזה הציון שיירשם.

באותה צורה מחשבים גם את מספר הילדים לכל משפחה, רק שיש מעט יותר משתי משפחות בישראל...

אז צאו עם הילדים למרפסת הפונה לרחוב ותתחילו לרשום כמה מכוניות בעלות אותו צבע נוסעות ברחוב. נכד אחד יספור רק מכוניות לבנות, נכד אחר יספור רק מכוניות שחורות וכך הלאה. אפשר גם לספור כמה מכוניות בצבע חריג עוברות: כמה מכוניות מסוגלות להיות בצבע סגול? כמה מכוניות בצבע צהוב של חלמון ביצה? כמה מכוניות מוכתמות בכתום?

תקדישו לפעולה הזאת עם הנכדים זמן מוגדר מראש, למשל עשר דקות. בתום הזמן והספירה, כנסו עם הנכדים הביתה. חברו את מספרי כל המכוניות, נניח שהיו 100. אם היו 40 מכוניות לבנות, אחוז המכוניות הלבנות יהיה 40%.

אתם יכולים להציע לנכדים משחק נוסף שניתן לערוך מתוך תצפית במרפסת: החליטו על העוברים ושבים ובאילו קטגוריות למנות אותם. למשל: אמהות עם ילדים – קטגוריה אחת. ילדים לבד – קטגוריה אחרת. דתיים חובשי כיפה, זקנים הנעזרים במקל הליכה, נשים, גברים וכו'. שוב הנכדים יספרו כל קטגוריה לחוד. אחרי עשר דקות, תחזרו לסלון, תספרו כמה אנשים עברו בסך הכל ותחשבו אחוזי נוכחות.

זאת הכנה טובה לקראת הבחירות הבאות, שבהן ידובר הרבה על סטטיסטיקה – ויש סיכוי שהנכדים יבינו טוב יותר את הנאמר.גם למדו דבר חדש, גם ביליתם בצורה מעט שונה את יום החופש וגם נהניתם יחדיו.

שנת לימודים פוריה לנכדים!

יום חופש עם הנכדים : יום עיתונות חופשית.

הנכדים כבר מיצו את כל האטרקציות: כבר חזרו מחו"ל – או מחולון, מה שיותר קרוב. שחו בכל הבריכות, קפצו בכל המקפצות והם עדיין בחופש. המפלט האחרון? סבא וסבתא! אז מה נעשה היום עם הנכדים?

היום נהפוך כולנו לעתונאים. אם אין לכם רעיון אחר, הנה כותרת שהופיעה עתון:

"והרי החדשות מפי סבא וסבתא".

בתת כותרת כתוב:” תוכנית חדשה לשנת תשע"ט: גמלאים יגיעו לבתי הספר וישוחחו עם התלמידים על נושאים שעל סדר היום.”

ספרו לנכדים על הרעיון ושאלו אותם אם הם מוכנים לתת למאמר כותרת שונה. מה הם היו מציעים? מה היו כותבים במאמר עצמו? הנכדים מוזמנים לדמיין ולכתוב – או לספר – כרצונם.

כעת קחו דף כלשהו מהעתון, או פתחו את הטלויזיה כדי לשמוע על אירוע חדשותי. לאחר שסיימתם לקרוא את המאמר – אם הנכדים קטנים, קצרו בקריאה בהתאם – או שהכתבה בטלוויזיה הסתיימה, תתחילו לדסקס את הנושא עם הנכדים. למשל: גזענות. האם יש בכתה ילדים מגזע אחר? אולי באחד החוגים או בצופים הנכדים נתקלו בילדים שונים? האם נתקלו בתופעת הגזענות? מה דעתם על הגזענות? איך הנכדים היו מרגישים אם היו לבד בין ילדים אחרים, כשכל האחרים שייכים לגזע או לאום אחרים?

תזכירו לנכדים שיש מונח ששמו "אקטואלי" והסבירו להם מה המשמעות, במדה והם לא יודעים.

ובדיחה , שהיא למעשה מקרה שהיה. בבית ספר יסודי במרכז הארץ מתנדב גמלאי בא פעם בשבוע לכתות ב' או ג' ומלמד אותם מילים לועזיות. בין השאר, לימד את פרוש המלה "אקטואלי".

בערב, אחת האמהות מצלצלת המומה למחנכת הכתה:

• • מיכל, שלום. שלחתי את גיא (בן 7) לזרוק את הזבל והוא ענה לי :

  • -אמא , זה לא אקטואלי!

  • תגידי לי, מיכל, מאיפה גיא מכיר את המלה הזאת?

נושא אחר שאפשר לדון עליו עם הנכדים הוא הנושא של התחממות כדור הארץ. האם הם שמעו על כך? האם הנכדים מודעים לחשיבות של שמירה על איכות הסביבה – יותר מהנשיא טראמפ, למשל? מה הנכדים מציעים לעשות כדי לשמור על כדור הארץ? מה הכותרת שהיו נותנים למאמר שיכתבו על כך ומה היו כותבים בו? אלו דוגמאות מחיי היום-יום הנכדים היו מביאים?

יום נפלא לכם ובהצלחה!

יום בילוי עם הנכדים: יום תרגום חופשי בחופש.

נניח שהנכדים עדיין בחופש ואתם מתחננים בפני הוריהם:

- בבקשה תביאו את הנכדים אלינו לכמה ימים. הם היו אצלנו רק שבועיים ברציפות, עד אתמול, ואנחנו מאד מתגעגעים אליהם.

ההורים נכנעים, מתרצים ומביאים את הנכדים. אוכל לא חסר, ממתקים יש בשפע, הטלויזיה עדיין בשקע – אבל צריכים גם משחקים ושיחות. אז מה נעשה עם הנכדים היום? ההצעה הפעם היא להתנסות בעבודות תרגום.

כדאי להסביר לנכדים מדוע התרגום חשוב, ספרו שלא כל אחד מבין את שפתו של השני. אם לא היו מתרגמים את כל סיפורי הילדים לעברית, למשל, הנכדים לא היו מכירים את עמי ותמי, את החתול במגפיים, את היפהפיה הנרדמת ועוד אין – ספור סיפורים יפים.

אם הנכדים מכירים שפה זרה כלשהיא, זה נהדר. למשל, אם היו עם ההורים שנתיים ב-relocation והספיקו ללמוד אנגלית, צרפתית – אולי סינית? הבעיה שלא בטוח שאתם, הסבים, שולטים בסינית...נניח שמצאתם שפה זרה משותפת לכם ולנכדים. אם לא מצאתם שפה כזאת, נשתמש בהחלפת מילים למילים נרדפות – גם זה יעשיר את אוצר המילים של הנכדים.

שלפו מהספריה את אחד מספרי הילדים שלכם, שכעת עומדים לרשות הנכדים. בחרו יחד סיפור ידוע – למשל, כיפה אדומה. קחו דף נייר גדול, עפרון קטן, מחק ענק והתחילו במלאכה.אם חלק מהנכדים כבר לומדים אנגלית בבית הספר, זאת הזדמנות מצוינת ללמוד תוך כדי משחק. אם אחד הנכדים יודע לקרוא, הוא מוזמן להתחיל לקרוא את הסיפור.

ולפני הכל, תרגמו "כיפה אדומה". לא יודעים שפה זרה? חפשו מילים נרדפות. במקום "כיפה", אולי "כובע"? ברט? קסקט? לא להגזים עם תרבוש או צילינדר...

”אדום" יקבל ערך של "שני"? ארגמן? ורוד כהה?

ואז יתחיל הסיפור:

היה היתה פעם ילדה יפה, שגרה בכפר קטן ליד היער הגדול.

כל אחד מהנכדים תורם לפי ידיעותיו ולפי יכולתו לתרגום המשפחתי. כדאי לאפשר קודם לנכד הצעיר ביותר, ורק אחריו ינסו הנכדים הבוגרים.

אם רוצים להפוך את מלאכת התרגום למשעשעת יותר, נסו לתרגם לכל מיני שפות או להשתמש בביטויים עממיים.למשל, כיפה אדומה יכולה לשאול את סבתא:

- סבתא, מה קרה לך? כאילו למה יש לך עיניים גדולות?

ואפשר גם לספר את הבדיחה על הנכדה ששואלת את הסבתא:

- סבתא, למה יש לך עיניים גדולות? אוזניים גדולות? פה גדול?

עד שהסבתא מתעצבנת ואומרת:

- לכי מפה עם הזכוכית המגדלת לך!

יום תרגום מוצלח לכם ולנכדים!

!עוד יום חופש עם הנכדים: ההצגה חייבת להמשך - אבל קודם היא צריכה להתחיל

היום נשחק עם הנכדים לא במשחקי קופסא, אלא נצא מהקופסא: ננסה ללמוד משחק. נסביר לכל נכד שחשוב מאד ששחקן יזכור את הטקסט – או, בשפת הנכדים, את המילים. אבל חשוב לא פחות לעשות את התנועות הנכונות – מה שנקרא "שפת גוף" ולהציג את ההבעות פנים הנכונות . יכולות משחק מעולם לא הזיקו לאף אחד – אולי רק לכמה שחקנים כושלים. אבל הנכדים, גם אם לא יעלו על הבמה, יצטרכו מדי פעם להציג בפני אחרים: להעביר שעור, הרצאה או מצגת – בכל מקרה, טוב שהנכדים ילמדו להציג רעיונות בצורה נאותה.

כמובן שקודם כל, יש לבחור תוכן. יש אין-ספור סיפורים שהנכדים מכירים. אם בכל זאת הנכדים ירצו משהו אחר, הנה סיפור.

מדובר על רבי שפגש עובד אלילים, או פגן. זאת הזדמנות להסביר לנכדים כמה מונחים חדשים. עובד האלילים דוקא שמע על דתות אחרות, ואפילו על יהדות. הוא הכיר יהודים ושמע מהם על התנ"ך ועל התלמוד. יום אחד , ניגש עובד האלילים לרבי ואמר:

• • שמעתי שהיהודים חכמים מאד, בעיקר בזכות העובדה שהם לומדים תלמוד. בבקשה תלמד אותי תלמוד.

  • אין שום סיכוי שתצליח ללמוד תלמוד. זה קשה מאד.

  • אבל אני רוצה לנסות. תשאל אותי שאלה.

  • טוב, ננסה. אתה יודע מהי ארובה?

  • כן: המקום שדרכו יוצא העשן מהקמין אל האויר שבחוץ.

  • יופי! תאר לך ששני אנשים עוברים מהגג דרך הארובה לתוך הבית. הראשון יוצא מלוכלך, השני נקי. מי ילך להתרחץ?

  • זה ברור מאד. המלוכלך ילך להתרחץ, הנקי ישאר כפי שהוא. נכון?

  • לא נכון! כל אחד מביט בשני. המלוכלך מביט בנקי, חושב שאף הוא נקי ולא מתרחץ. הנקי מביט במלוכלך, חושב שהוא מלוכלך ומתרחץ. אתה רואה שזה קשה?

  • נכון. אבל בבקשה, שאל אותי עוד שאלה.

  • שני אנשים עוברים מהגג דרך הארובה לתוך הבית. אחד יוצא מלוכלך, השני נקי. מי ילך להתרחץ?

אפשר כעת לתת לנכדים לנסות לענות, ואז להמשיך בסיפור.

• • זה קלי קלות. הנקי רואה את המלוכלך, חושב שהוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך רואה את הנקי, חושב שאף הוא נקי ולא מתרחץ.

  • שוב טעית! בחדר יש ראי. כל אחד מביט בעצמו והמלוכלך הולך להתרחץ.

  • אוף! טוב, פעם אחרונה! בבקשה תשאל אותי עוד שאלה.

  • טוב: שני אנשים עוברים מהגג דרך הארובה לתוך הבית. אחד יוצא מלוכלך, השני נקי. מי ילך להתרחץ?

שוב אפשר לתת לנכדים לנסות לענות, ואז להמשיך בסיפור.

• • זה ברור: אם אין ראי בחדר, הנקי ילך להתרחץ. אם יש ראי בחדר, המלוכלך ילך להתרחץ. צדקתי הפעם?

  • מצטער, שוב טעית.

  • למה?

  • כיון שלא ייתכן ששני אנשים יעברו דרך ארובה מלאת פיח ואחד מהם ייצא נקי!

אחרי שסיימתם לספר את הסיפור לנכדים, הגיע זמן ההמחזה. מי הנכד שיבחר להיות רבי? מי הנכד שיסכים להיות הפגן? אפשר לפתות אותו בקישוט של נוצות בשיער. מי הנכדים שיהיו שני העוברים בארובה? יש המון אפשרויות למשחק ולצחוקים. אפשר לחזור על זה מספר פעמים, כשכל נכד מקבל תפקיד אחר ומותר לו לאלתר כרצונו, כדי להרבות שמחה.

אגב, מחקר הוכיח שאנשים צוחקים יותר כשהם בין אנשים אחרים, מאשר כשהם לבד. כמה פעמים קורה לכם לצחוק בקולי קולות כשאתם לבד?

בילוי נעים עם הנכדים השחקנים.

.יום חופש עם הנכדים: יום תזונה בתבונה

אחד המונחים שסבתא שלנו לא שמעה מעולם הוא המונח "תזונה" או "תזונאית". הסבתא שלנו ז"ל, שעברה מלחמות , הכירה את המלה "אוכל" ואולי "רעב". הדאגה העיקרית הייתה להיות שבע, להאכיל את הנכדים – ולא לשמור על דיאטה ועל אוכל בריא.

תודה לאל, הזמנים השתנו ואנחנו דואגים שהנכדים יאכלו בריא ולא יותר מדי. יש היום מקצוע תזונאות והיום נדבר עם הנכדים על זה.

נדבר עם הנכדים על יסודות התזונה: פחמימות, למשל. האם כל נכד יודע שהלחם הוא מאגר של פחמימות? יודע שהפחמימות הן מקור אנרגיה?אם הנכדים כבר עברו את כתה ז' ולמדו מעט כימיה, אפשר להסביר להם שהמלה "פחמימה" מורכבת מהיסודות שהיא מכילה: פחמן, מימן וחמצן – כשהחמצן הוא טרמפיסט שלא מופיע בשם, אבל אוי לנו אם אין לנו חמצן.

התזונאית תאמר לנכדים: בפחמימות ,ככל שהמאכל פחות מתוק, כך הוא יותר בריא. בכל המתוקים יש פחמימות של סוכר, שנעים ללעוס, קל לעכל ועוד יותר קל להתעגל ולהשמין בגללם. לעומת זאת, בלחם, פסטה, קטניות יש פחמימות מורכבות, שקשה לעכל אבל מרגישים שבעים הרבה זמן אחרי שאכלנו אותם .לכן עדיף שהנכדה תאכל כריך מאשר ארטיק.

אפשר לערוך תחרות בין הנכדים: מי יודע יותר שמות של קטניות? אחרי שמכריזים מי הנכד המנצח, נשאל כל נכד איזה קטניות הוא אוהב. מי אוהב חומוס? מי אוהב עדשים? שעועית? אפונה?

נדבר כעת על חלבונים. יודעים שיש חלבון בביצה? כעת נגלה שגם בחלב יש חלבון – וגם במוצרי החלב למיניהם. התזונאית תציין שהחלבון חשוב לבנית השרירים בגוף, לכן חובה להכניס אותם לתזונה של הנכדים.

מי הנכד שיכול לנקוב במספר הגבוה ביותר של מוצרי חלב? כששנכריז על המנצח, שוב נשאל כל נכד איזה מוצרי חלב הוא הכי אוהב.גבינה צהובה? קוטג'? יוגורט? גבינה לבנה?

יש חלבונים רבים בבשר, בעוף, בדגים, בביצים, בקטניות הקטנטנות-סויה, חומוס, עדשים. אז אל תהיו אדישים לעדשים!

הגענו לשומנים. התזונאית אומרת שחייבים לאכול גם שומנים, כיון שגם הם חשובים לגוף. זה הזמן להסביר לנכדים שיש שמנים – שהם נוזליים – ויש שומנים, שהם מוצקים. בריא יותר לצרוך שמן מן הצומח מאשר שומן מן החי. למשל, עדיף שמן על חמאה, אבוקדו על קצפת וכו'.

מי מהנכדים מכיר יותר סוגים של שמן?שמן זית? חמניות? קנולה? חריע? מי הנכד שמכיר הכי הרבה שמות של שמן? ומי יודע ששמן הזית הוא הבריא ביותר?

וכעת נזכיר לנכדים גם את המילים הקשות שמתעקשות להופיע במזון: ויטמינים ומינרלים. הם נמצאים בירקות ובפירות. חלק מהויטמינים נמסים במים, חלק בשמן – לכן חשוב לאכול גם שמן.

כעת אפשר להזכיר שחשוב לאכול פירות וירקות מכל הצבעים. נכריז על צבע – אדום, למשל. הנכדים מוזמנים לציין שמות של פירות וירקות בצבע אדום. נעבור לצהוב, ירוק, סגול, לבן, כתום, חום – רק הכחול נותר מיותר.

אם עוד נותר זמן וחשק, נדבר עם הנכדים על פתגמים ואמרות הקשורים לאוכל. למשל: אדום כעגבניה, חמוץ כלימון, צפופים כמו סרדינים, התפוח לא נפל רחוק מהעץ, יש הרבה דגים בים, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, לתת לחתול לשמור על השמנת, מתוק כדבש, תפוח אדמה לוהט, צצים כפטריות אחרי הגשם,אם אין קמח אין תורה, מזון למחשבה, אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו....הנכדים מוזמנים להוסיף כמיטב ידיעתם.

שיחקנו ,למדנו –הנכדים רעבים. קדימה אוכל! נכי ןעם הנכדים סלט מירקות בכל הצבעים, נפרוס לחם בשביל הפחמימות, נוסיף לסלט שמן זית ומעט מלח – שזה מינרל - , נאכל דג כחלבון ופרי לקינוח. בילינו יום נוסף עם הנכדים, וגם סיפקנו מזון למחשבה. יום מוצלח!

.יום חופש עם הנכדים? הכי ארכיטקטורה ועיצוב פנים

היום נעסיק את הנכדים ביום עיצוב פנים. נכין עפרונות,מחקים, סרגלים, דפי ניר חשבון, דפי נייר צבעוני במגוון צבעים ומספריים.

כל נכד יקבל דף נייר חשבון. הוא מתבקש לצייר את חדרו. אם הנכד קטן ועדיין ולא יודע מהו קנה מידה, נסביר לו. אם הוא קטן מדי, נצייר את היקף החדר עבורו. חשוב לציין את מיקום החלון והדלת שבחדר הנכד.

כעת נשאל את הנכדים אילו רהיטים ואילו חפצים היו רוצים להציב בחדרם. כל נכד יבחר מה הרהיט שהוא היה רוצה שיהיה בחדר. הוא מוזמן לצייר את הרהיט הנבחר על דף נייר צבעוני ולגזור אותו. למשל, הוא ירצה מיטה. הנכד יחליט מה גודלה, יגזור אותה מנייר חום ויניח אותה לאורך אחד הקירות. כמובן לא יניח את המיטה כך שהיא תפריע לפתיחת הדלת, למשל.

כעת נעבור לארון: אפשר לגזור אותו מנייר כחול, למשל. כמובן שכל נכד יכול לבחור את הצבעים שהוא רוצה לכל חפץ. מה לגבי שולחן הכתיבה? באיה צבע הוא יופיע? והספרייה? צהובה? אולי כתומה? ממילא רוב הנכדים רואים את הספרים ככתמים – אז כתום יתאים בול לספריה.

זוכרים את המערכון בו בחור נכנס לביתה של בחורה ורואה את הקירות מכוסים ספרים מלמעלה עד למטה? מופתע, הבחור שאל:

-את קראת את כל הספרים האלה?

-בוודאי.

הבחור שולף את אחד הכרכים של "מלחמה ושלום" ומתחיל לדפדף. הבחורה, מופתעת אף היא, שואלת:

-מה, כתוב גם בפנים?

נניח שלכל נכד ונכדה יש תחביבים: כדורגל? משחקי מחשב?הבלט? גיטרה? ציור? כל אחד מתחביבי הנכד מקבל מקום כבוד בחדרו – גם לזה צריך לדאוג.

זה הזמן לדון, בחיוך או ברצינות, בסדר העדיפויות של החפצים שבכל חדר. למה המיטה של הבובה יותר חשובה ממתלה הבגדים? למה בארון בגדי הספורט מקדימה ותלבושת בית הספר זרוקה בתחתית הערימה הלא מוגדרת והמבולגנת, המונחת מאחורי מעילי החורף שקטנים על הנכדה? למה על מדף הצעצועים יש משחק שנשכח שם כבר לפני שנה ואין מקום למשחק שהנכד קיבל לפני שבוע? נחמד לעשות מדי פעם סדר עם הנכדים, גם אם ליל הסדר לא נראה באופק. אמנם נכון שהנכדים עושים כעת סדר רק בדמיון, אבל בכל מקרה הרצון שזה יתגשם במציאות הוא דמיוני.

יש גם חיית מחמד? היכן היא תימצא? האם יש להכין גם לה מקום בחדר או שהיא שייכת לכולם, ורק הטיפול בה בלעדי לאמא ולאבא של הנכדים, כפי שקורה במיטב המשפחות?

זאת הזדמנות טובה לשוחח על ההתחייבויות בתוך המשפחה ולהביע דעות . רק אנא זכרו: זה יום עיצוב – לא יום עצוב.

יום חופש נעים לכולנו!

.עוד יום חופש עם הנכדים? עוד עו"ד

היום נבלה עם הנכדים בבית המשפט. לא בצורה פיזית, אלא רק בדמיון. האם הנכדים כבר ראו סרט על משפטים? מה הם זוכרים? האם הם זוכרים שיש שופט ויש עורכי דין?

אם יש יותר מילד אחד במשפחה, ודאי כל נכד זוכר כמה מקרים שבהם הרגיש מקופח וצעק "לא פר ! לא פר !” זאת הזדמנות מצויינת להזכר במקרה כזה ולנסות לדון בו מחדש, כשכל נכד טוען את טענותיו ומנסה לקבל פסק דין לטובתו. אגב, יש בבתי ספר רבים שעורים בנושא הנקרא debate: הם אמורים ללמוד לשוחח מבלי לקטוע זה את דבריו של זה וללמוד לנסח יפה את טענותיהם.

הנכדים לומדים כבר תנ"ך? הם זוכרים את משפט שלמה? אם טרם למדו – או שלמדו ושכחו – הזכירו לנכדים את הסיפור.

לפני שלמה המלך באו שתי נשים שילדו באותו זמן שני תינוקות. תינוק אחד נפטר. כל אם טוענת שהתינוק החי שלה הוא. שלמה המלך ביקש לקבל חרב והציע לחתוך את התינוק לחצאים. אחת האמהות סירבה ואמרה שהכי חשוב שהתינוק ישאר בחיים, גם אם לא יהיה שלה. השניה הסכימה באומרה שלא יהיה תינוק לאף אחת. כך גילה שלמה המלך מי האם האמיתית: זאת שרצתה בטובת התינוק.

אפשר לבקש מהנכדים להמחיז את משפט שלמה: כל נכד ישחק את אחת האמהות והסבא יהיה המלך שלמה, למשל. כל נכד יכול להמציא סיבות משלו מדוע התינוק שלו.

אפשר לספר לנכדים את הבדיחה הישנה: שני אנשים לא מצליחים להסתדר וניגשים לרב העיר, ששימש פעם כשופט. הרב הקשיב לאדם הראשון ואמר לו:

-אתה צודק.

אז האדם השני העלה את טענותיו לפני הרב. הרב הקשיב וענה:

-אתה צודק.

הרבנית, שהקשיבה לכל השיח, ניגשה בשקט לרב ואמרה:

-אמרת לראשון שהוא צודק ואמרת גם לשני שהוא צודק. איך זה?

ענה הרב:

-גם את צודקת!

אפשר לגוון בסיפור אמיתי: שני גנבים פרצו לדירה, ואחר כך ניגשו למשטרה להתלונן שתוך כדי זה שהם ניסו לפרוץ לדירה, מישהו גנב מהם את הטלפונים הסלולריים שלהם. נכון שנאמר "גנב מגנב פטור", אבל מה לדעתם של הנכדים צריך השוטר התורן לעשות?

כמעט כל נכד יכול להזכר במקרה לא נעים או לא צודק שקרה לו בעבר. אפשר לספר להם, למשל, שירון , תלמיד בכתה א', חזר הביתה מבית הספר עם פצע על היד. אמו שאלה:

- מה קרה? מי הרביץ לך?

• • אני לא מגלה ! אני לא מלשין!

  • טוב, אז רק תגיד לי באיזו אות זה מתחיל.

  • זה מתחיל ב"גיא".

זה ודאי יזכיר לנכדים עוד כמה דוגמאות על לבטים כאלה: אם ילד מפריע בכתה והמורה שואלת מי הפריע, וגם מאיימת שאם לא יגלו היא תעניש את כל הכתה, מה הנכדים חושבים שצריך לעשות? האם אחד הנכדים חווה מקרה כזה?

ודאי כל נכד יתרום לשיחה כמה דוגמאות משלו. בהצלחה בקביעת פסקי הדין!

!כלכלה? זאת לא קללה

עוד יום חופש עם הנכדים ושוב מתלבטים מה עושים היום? אם נצטט את מרק טווין: “ בעבר הייתי מתלבט, אבל היום אני לא בטוח – אני מהסס".

אז בלי להסס, היום אנחנו נדבר על כלכלה קלה. כל נכד מקבל מדי פעם כסף. חלקם מקבלים דמי כיס בצורה מסודרת,נכדים אחרים מקבלים מתנה ליום ההולדת, לחגים או בהזדמנויות אחרות. לכל אחד מהנכדים יש ודאי הרבה יותר תוכניות על מה להוציא את הכסף מאשר הזדמנויות לקבל את הכסף. הנה יש לנו היום זמן לבנות יחד סדר עדיפויות להוצאות ולהתאים את ההוצאות להכנסות.

כמובן שחייבים להתייחס לגילו של הנכד. אם הוא בן 7 או 8 וכבר יודע לכתוב, נציע לו דף נייר והוא מוזמן לכתוב בעצמו. אם הנכדה בת 4 או 5, היא תתבקש להכתיב ואנחנו נתנדב לשמש לה כמזכיר אישי: נכתוב את הדברים.

השאלה הראשונה היא כמה כסף הנכד מקבל לחודש, בממוצע. ילד בן 7-8 כבר יכול לחשב בעצמו מה הממוצע. לקטנים יותר, אנחנו כאן כדי לעזור. נניח שהילד מקבל 100 ש"ח לחודש.

כעת נעבור לסעיף ההוצאות – וזה בהחלט יכול להביא לנו את הסעיף! נשאל את הנכד מה הדברים שהוא היה רוצה לרכוש. הנכד מתבקש לרשום כל פריט שהוא חולם לרכוש. נניח שיש ארבעה פריטים שהנכד היה רוצה : כדורגל, פנס לאופניים, בגד ים ומשחק מחשב. אפשר לעשות סקר מחירים מהיר באינטרנט ולרשום תוצאות. זאת הזדמנות שהנכד ילמד שלא קונים לפני שמשווים עלויות.

נניח שהפנס עולה 30 ש"ח, הכדורגל 50 ש"ח, הבגד ים 70 ש"ח ומשחק מחשב – 150 ש"ח.

הנכד צריך לסדר את החפצים על פי חשיבותם עבורו. מה חשוב יותר? כדורגל או פנס לאופניים? אם הנכד משחק כל יום שעתיים כדורגל ורוכב על האופניים רק בבוקר, חשוב לקנות את הכדורגל קודם. אם הנכד יוצא כל ערב לביקור אצל חבר על אופניו, הפנס חשוב ביותר. אם הוא רשום לקייטנה עם בריכה ובגד הים שלו נקרע – ולא מצחוק - הבגד ים עובר למקום הראשון.

נניח שהסדר שהנכד קבע הוא זה: בגד ים, כדורגל, משחק מחשב ופנס לאופניים.סך כל הרכישות – הנכד מחשב:300 ש"ח. אז מה-100 ש"ח הראשונים קונים בגד ים ונותר עודף של 30 ש"ח. לא , לא קונים פנס. חוסכים ובחודש הבא יש כבר 130 ש"ח. הנכד יקנה כדורגל, כדי לנצל את החופש למשחקים עם החברים. 80 ש"ח עוברים לחודש הבא.אז נוספים 100 ש"ח ואפשר לקנות משחק מחשב וגם פנס אופניים. המשחק ישמח את הנכד בחגים ופנס האופניים חשוב לקראת החורף, כשמחשיך יותר מוקדם.

והנה יצרנו עם הנכד פתח קטן לכלכה גדולה. בהצלחה!

.הבית כמרקחה

הנכדים מתחילים את החופש הגדול והסבים מגויסים לעזרה ראשונה, שנייה, שלישית – כמה שרק אפשר.

כולנו יודעים על יציאה עם הנכדים לים, לברכה, לקניון ועוד אפשרויות שעולות לא מעט . מדי פעם בכל זאת רוצים להhשאר עם הנכדים גם בבית, ליהנות ממיזוג האוויר ומאינטימיות . היות והמצפון לא מרשה לנו להשאיר אותם דבוקים לטלוויזיה ולטלפון הסלולרי, כדאי שנמצא גם תעסוקה מעניינת אחרת.

הפעם, נכריז לנכדים על יום "בית המרקחת". בכל בית של סבא וסבתא יש כבר אי-אלו כדורים, סירופים, פלסטרים,משחות – בקיצור, ציוד די עשיר להרחבת ההשכלה של הנכדים.

נתחיל להציג פלסטר ולשאול למה הוא משמש. כל נכד יודע שמניחים פלסטר על פצע – אבל כמה מהנכדים יודעים שהמטרה היא למנוע זיהום? ומה זה זיהום? למה חשוב גם לשטוף ידיים ביציאה מהשרותים ולפני הארוחות? מדוע יש באפריקה כל כך הרבה ילדים שנפגעים מזיהומים?

אם יש לכם בבית תחבושת, הראו אותה. נסו לתת לנכד לחבוש לאחד האחים שלו פצע דמיוני. התרגול יכול להיות מועיל לעתים.

לגבי כדורים שונים :נשאל את הנכדים מדוע הם נקראים כדורים? נכון שהם עגולים, אבל יש גם כאלה שצורתם מוארכת, מלבנית או אליפטית – ואף הם נקראים כדורים.

נשלוף כעת שני כדורים שונים: אחד עם חריץ באמצע, אחד חלק. האם הנכדים יודעים מה ההבדל בין שני הכדורים האלה ? קרוב לוודאי שהם לא יודעים. נסביר לכל נכד שמותר לחצות כדור שיש בו חריץ, כיון שהחומר מחולק בו בצורה אחידה. אם אין חריץ, אסור לחצות. במידה ויש לכם מכשיר שחוצה כדורים, תנו לנכדים להתנסות – זה לא מסוכן וזה ירתק אותם.

מה לגבי סירופ? מתי לאחרונה אחד הנכדים קיבל סירופ? נגד שעול? להורדת חום? אפשר לקחת כוס מים ולטפטף לתוך המים כמה טיפות סירופ. אם המים נצבעים, סימן שהסירופ מסיס במים, כמו סוכר ומלח. אם הסירופ כבד ושוקע, מסבירים לנכדים שהמשקל הסגולי של הסירופ גדול מזה של המים, והסירופ שוקע כמו אבן בים. אולי הסירופ צף? אז הוא קל יותר מהמים, ואפשר להראות לנכדים מה קורה כשמוסיפים שמן למים.

מה עוד יש בבתי המרקחת? יש משחות שונות: בשפופרת, בקופסא. מה היתרון של המשחה? אגב, מה שורש המלה? אם הנכדים כבר למדו תנ"ך, אפשר להזכיר להם ששמואל הצטווה למשוח את שאול למלך, ואחר כך את דוד.

אפשר לספר לנכדים שכבר בימי קדם עסקו הנשים בליקוט עשבים והשתמשו בהם לריפוי.זה אחד המקצועות העתיקים בעולם (ולא מה שחשבתם...).

ואם כבר מרחיבים את השכלת הנכדים, אפשר לדבר על שורש המלה. אילו עוד מלים מכירים הנכדים מאותו שורש? יודעים שיש גם ריבה שנקראת "מרקחת"? מה ההבדל בינהן? בריבה הפירות מעוכים כמשחה, במרקחת יש חתיכות פרי שלמות – וזה הזמן לתת להם כריך עם ריבה: מגיע להם. חופש נעים וטעים לסבים ולנכדים!

.רפואה מונעת...פחד

אנחנו תמיד דואגים שהילדים והנכדים יהיו בריאים .על אף כל תשומת הלב, קורה שהנכדים חולים מדי פעם.חייבים למדוד להם חום, לתת להם סירופ או כדור, לקחת אותם לבדיקת דם – ועוד כהנה וכהנה בילויים מעניינים ולא רצויים. אחת הבעיות הראשוניות שמתעוררות היא הצורך להתגבר על הרתיעה ועל הפחד שיש לנכדים מכל אדם העטוי חלוק לבן. אולי גם קונדיטור מרתיע בהתחלה, עד שמרגישים את ריחות המאפה המרגיעים.

ההצעה הפעם היא להשתמש ברפואה המונעת את הפחד. אין כמו משחק, כשהנכד בריא, שיכול לקרב אותו למונחים ומיצגים רפואיים. הפעם נשחק במשחק "מקדימים תרופה למכה".

כשהנכדה אמורה להגיע, הכינו מראש מספר חפצים. צמר גפן, פלסטר, מזרק ללא מחט , תחבושת אלסטית, מדחום – כל דבר שאתם יכולים לקשר לרפואה ולרופאים. כשהנכדה מגיעה, ספרו לה שגיליתם שהבובה חולה. גשו יחד לבובה ותנו לנכדה למדוד לה חום. הסבר מוקדם יועיל: איך קוראים את הטמפרטורה, מה הטמפרטורה הנורמלית – תרחיבו על פי גיל הנכדה ורצונה לשתף פעולה.

אם מדובר על נכד, הציגו את הכלבלב החולה או השפן הקטן שקיבל נזלת.

גיליתם שלבובה יש חום? הכלב משתעל? (עזרו בקולות רקע – אין ברירה, כל העולם במה!)

חייבים לתת להם כדור. אפשר לנסות להסביר לנכדה שזה נקרא כדור בגלל שהוא עגול. יש הקוראים לו "גלולה". אולי "כמוסה" – כי התוכן כמוס , "סוד כמוס לחמור ולסוס"? בלועזית זה נקרא "קפסולה". כל כך הרבה שמות לדבר כזה קטן... אז איך הנכד מעדיף לקרוא לזה?

אולי הרופא הצעיר החליט שהכלבלב צריך לקבל זריקה? לכו לאמבט, מלאו קערית במים, תנו לנכדה להתאמן על מילוי המזרק במים. הזדמנות מצוינת, אגב, להסביר על יצירת ריק שגורם לשאיבת הנוזל. קחו את הקערית, תנו לנכד להזריק מים לכלבלב ורק תדאגו לאגור את המים בקערית,לפני שהכלבלב יהיה בסכנת טביעה.

אפשר להמשיך לטפל בבובה או בכלבלב יחד עם הנכד או הנכדה. אם באים שני נכדים, אפשר כבר לפתוח מרפאה: להשכיב את הפציינטים על מיטות, לשים להם פלסטר ותחבושת, לערוך ביקור רופאים – כל האפשרויות קיימות.

אפשר לנצל את הזמן גם כדי לספר שפרט לרופא, יש גם אח או אחות – לא במשפחה, במרפאה. יש חובש, והנכד יודע מהי תחבושת וכעת אפשר לגלות את שורש המלה.יש למשחק הזה הרבה יתרונות: זה מעשיר את אוצר המילים, מעביר את הזמן בפעילות מעט שונה ובעיקר: מקרב את הנכד או הנכדה לתחום נחוץ, מועיל ואולי בעתיד פחות מפחיד.

בהצלחה ולבריאות!

.נדנדת נרות

באדיבות מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים.

כמעט בכל בית אפשר למצוא נרות חנוכה שנשארו מהחג הקודם. נצלו את הנרות הנותרים לבניית 'נדנדת נרות'. הפעילות מחייבת עזרה של מבוגר ושמירה על כללי זהירות.

חומרים:

שני נרות חנוכה.

שתי כוסות זהות מזכוכית או מחרסינה.

נייר דבק.

מנקה אוזניים.

קיסם שיניים.

קופסת גפרורים.

יריעת אלומיניום בגודל 20X20 ס"מ – אפשרי, לכיסוי משטח העבודה.

חשוב: בקבוק מים – כדי לכבות את האש במקרה של התלקחות.

מה עושים?

חברוּ את הנרות בעזרת נייר דבק.

חוררו את נייר הדבק עם קיסם והשחילו את מנקה האוזניים בין שני הנרות.

הניחו את הכוסות הפוכות על משטח העבודה, במרחק של כ-5 ס"מ ביניהן. לפני תחילת הפעילות תוכלו לכסות את המשטח עם יריעת אלומיניום כדי להגן עליו.

הניחו את מנקה האוזניים על תחתיות הכוסות, כמעין גשר ביניהן, כך שהחלק של צמר הגפן בכל קצה של מנקה האוזניים הוא זה שיבוא במגע עם הכוסות.

הדליקו את הנרות ועקבו אחר המתרחש: מה קורה כאשר טיפת שעווה נוטפת? האם הנרות מתחילים לנוע? האם קצב הנדנוד משתנה? מה מגביר את תנועת הנדנוד ומה עוצר אותה?

נסו להסריט במכשיר הטלפון הנייד שלכם סרטון המתעד את הפעילות. בעת הצפייה בסרטון הריצו אותו בהילוך איטי ונסו לאתֵּר את רגע מעבר הנר מצד לצד. לצורך כך תוכלו להתקין יישומים (אפליקציות) המאפשרים הקרנה בהילוך איטי כגון

Player Slow Motion Frame Video.

שערוּ מה יקרה אם תכבו נר אחד ובדקו אם צדקתם.

נשמח מאוד אם תעלו את הסרטונים לדף הפייסבוק של המוזיאון תוך תיוג 'מוזיאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים'.

איפה פה המדע?

לפני הדלקת הנרות מרכז הכובד נמצא בערך מתחת לנקודת החיבור בין שני הנרות. כאשר מדליקים את הנרות השעווה ניתכת. הצד שבו השעווה ניתכת ונוטפת מאבד ממשקלו, האיזון מופר וצד זה מתרומם. הפסד של טיפה בצד אחד יוצר משקל יתר בצד השני, ולכן הנר נוטה כלפי מטה בצד זה. היות שהנרות מטפטפים לסירוגין גם מרכז הכובד מועתק מצד לצד, וכך נוצרת תנועת הנדנדה.

בדקו מה קורה כאשר משתמשים בקיסם שיניים רגיל ללא צמר גפן בקצוות. יש לשַׁעֵר שהתנועה במקרה זה תהיה מהירה יותר. החיכוך שנוצר בין צמר הגפן שבקצה מקל האוזניים ובין תחתית הכוס מאט את התנועה ומאפשר לעקוב אחר שינוי מרכז הכובד. האטה נוספת תוכלו להשיג באמצעות צילום שמוקרן בהילוך איטי.

"עבודה עברית" - עם הנכדים.

הנה הטלפון מצלצל ואתם מתבשרים שמחר שלושת הנכדים יהיו אצלכם כמה שעות. מזל שקניתם כבר בחנות למלאכת יד את מסגרות העץ שממתינות לנכדים. כל מה שנותר זה להכין את המברשות צביעה, את הצבעים, את קעריות המים לשטיפת הצבע, דבק לבן וכפתורים שגזרתם מכל החולצות הישנות -או שקניתם בשקיות באותה חנות.

כשהנכדים יגיעו, הלבישו להם חולצות סוג ב' כדי שלא ילכלכו את הבגדים הטובים. כסו את מפת השולחן במפת ניילון , הושיבו את הנכדים וקדימה! עבודה פוריה.

סבתא עטרה שלחה לנו את פרי יצירתם של נכדיה, כדי שתשמש לכם השראה.

?למי יש חוש מיחוש

החום עולה, הקיץ בא וגם הנכדים עולים במדרגות ובאים לסבתא – אחרי הקייטנות או במקומן. אחד הקומיקאים אמר פעם שהבדיחות הספונטניות הכי מוצלחות שלו הן הבדיחות שהוא עבד עליהן כמה שעות. בפרפרזה לאמירתו, גם אצלנו, הסבים והסבתות, הימים הכי מוצלחים בבילוי עם הנכדים יהיו אלה שנתכנן מראש.

היפה בכל ההכנות האלה הוא שהן מאד פשוטות וקלות . הפעם, למשל, ננסה לפתח את חוש המישוש של הנכדים. זה מתאים לכל גיל. נכון, סבתא נחמה, את הנכד החייל אפשר לפתור מהתרגול הזה, אבל סביר להניח שעליו הסבתא כבר לא צריכה לשמור – כעת הנכד הוא השומר עליה.

אז מה יש לנו על הפרק? כל סבתא רגילה לעבור על המדפים בארונות ובמזווה כדי לסדר אותם מדי פעם. הפעם, סבתא, צריך לבדוק מה החפצים שאת מתכוונת לזרוק. יש מטפחת משי ישנה ובלויה? שימי אותה בצד. מצאת פיסת קטיפה שנותרה מקיצור וסט שלבשת בשנות ה-80? הוסיפי גם אותה לאוסף. רצועה מהג'ינס שבגיל 30 התגנדרת בגזרתו תוסיף גם היא עוד פן לקולקציה. אפילו שארית שיפון מהשמלה של הבת שאותה לבשה בבת המצווה, תשמח אותך עם זיכרונות נעימים, כשהתואר "סבתא" היה עדיין רחוק ממך. אם מצאתם פיסת לבד או פליז , זה נהדר. הנה מכנס קורדרוי שכבר קטן על הנכד הצעיר ביותר ואי אפשר לתרום אותו אפילו. זה הזמן לגזור ממנו טלאי ואת הנותר לשים בתיבות לאיסוף בדים שפזורות ברחבי העיר (מחזור, זוכרים?).

WOW! הנה תחרה יפהפייה שנשארה בתחתית המדף משנת תאראפאפו והיום הגיע תורה לצוץ מחדש. לידה צעיף משי שכבר לא תשתמשו בו כי צבעיו דהו ותפריו נפרמו. סריג ישן מהימים בהם היית "סבתא סורגת" וכבר מזמן לא שימושי יהיה גם הוא תוספת טובה.

אפשר בהחלט להוסיף דף נייר, עמוד מעיתון, שקית ניילון ונייר אלומיניום – הכול הולך.

סבתא, בשעה טובה יש לך כעת אוסף נאה של בדים שונים. כל מה שנותר זה לגזור ריבועים או מלבנים שווים בגודלם, לחורר כל אחד ולהכניס את כולם לתוך תיקיה כמו דפי עבודה. התיקייה תמתין על המדף עד לבואם של הנכדים.

כשהנכדים יגיעו, קשרי לכל אחד מהם את העיניים ותני לו לנחש מה סוג הבד שהוא נוגע בו. תרשמי לכל אחד את מספר הניחושים הנכונים והכריזי על המנצח.

אתם לא בקטע של תפירה והמלה "מחט" מזכירה לכם זריקה וגורמת לכם לאותן אסוציאציות מלהיבות? אז במקום לחטט בארונות, גשו לתופרת השכונתית ובקשו ממנה כמה שאריות בדים. בסוף יום העבודה תמצאו שם מלאי מכובד למדי.

כך אולי נחזק אצל הנכדים את חשיבות השימוש בחוש המישוש. יום נעים לכם ביחד

.משחקי מילים ומכשולים

הנה בא החופש הגדול. סבא וסבתא, היכונו לבלות עם הנכדים בצוותא! אני יודעת שיש הרבה מאד אפשרויות לבילויים מחוץ לבית. יש רק כמה בעיות קטנות: רוב העלויות גבוהות. אם נחשוב רק על לקחת את הנכדים לסרט – ומה פשוט יותר מזה? ובכן, בואו נעשה חשבון: כמה עשרות שקלים לכניסה לסרט, פופקורן ושתיה לכל אחד, המבורגר וקולה אחרי הסרט – ומי שמסיים את חמש שעות הבילוי האלה בפחות מכמה המאות שקלים, שיקום! (לא, לא לקום באמצע הסרט: אתם מסתירים!)

אז הנה כמה רעיונות לבילוי עם הנכדים בביתכם הקט – או הענק, הכול בעיני המתבונן ובגילו, כמובן. מתחילים את ההכנות לבילוי מוצלח ולא יקר בכלל.

קנו מכשיר להכנת פופקורן – 100 ₪, אבל שווה כל גרוש. קנו גרגרי תירס בחנות לתבלינים וקטניות – ב-20 ₪ תקבלו כמות גדולה מאד. הנה כמה כיף כשאומרים עד 120 ותראו כמה חוסכים.

רק הריח של הפופקורן המקפץ והרעש הנעים, כבר יוצרים אוירה. וכעת, לפעילות. נכון שפופקורן משמין? אז צריך גם להוציא אנרגיה.

פזרו על הרצפה מכשולים מגוונים: בקבוק פלסטיק ריק, כרית, שמיכה מגולגלת, כדור, קוביות, חלקי לגו בודדים או מורכבים. הילדים מוזמנים לחלוץ נעליים ולעבור מקצה אחד של החדר לקצה השני, מבלי לגלגל את הכדור, מבלי להפוך את הבקבוק ומבלי להרוס את מגדל הלגו הבנוי לתפארת מדינת ישראל – או של המשפחה שלכם, כרצונכם.

הילדים הצליחו במשימה? יופי! הגיע הזמן לסבך אותה ולהקשות עליהם. בואו נבחן את כושר ההסבר וההקשבה להוראות. קשרו מטפחת על עיני אחד הילדים. השני חייב להוביל אותו בהנחיות קוליות בלבד. הצליחו? יופי! כעת יש להחליף תפקידים.

התעייפו? שבעו? רוצים לנוח? הגיע הזמן להפעיל גם את הראש. כל אחד מקבל דף נייר ועט או עפרון, בהנחה שהם כבר יודעים לכתוב והם כבר לא אנאלפביתים. כל ילד מתבקש לרשום את שמו הפרטי ואת שם משפחתו ומוזמן להרכיב מהם את מרב המילים שהוא יצליח. נכון, זה לא משחק כל כך הוגן: אם אתם מארחים בני דודים שלאחד קוראים טל גל ולשני אבישי מנדלבאום, התחרות לא הוגנת – אבל גם החיים לא תמיד הוגנים, נכון? לטל ייקח פחות זמן לכתוב את שמו בכל הבחינות והטפסים הממתינים לו, בשעה שאבישי יזדקק להארכת הרובריקות כדי להכניס את שמו המלא (ונקווה שאין לו גם את שם אמו מלפני נישואיה, כי אז באמת רחמנות על הילד!)

כדי ליצור בכל זאת הזדמנויות הוגנות, הוסיפו את שמו של אחד האחים לילד ששמו קצר מדי. דאגו שיהיה שוויון בין מספר האותיות העומדות לרשותו של כל ילד. לא לשכוח: גם אתם מוזמנים להשתתף בתחרות. בהצלחה בכל המשימות ותיהנו מכל הסיבות!

?מה המילה – ניחוש או פירוש

כדי לבדר את הילדים וגם ללמוד יחד אתם כמה דברים חדשים, חפשו במילון עברי-עברי או אנגלי-עברי מילים מיוחדות. הקריאו להם את המילה ובקשו מהם שינסו לנחש כמה דברים: האם המילה אמתית או שהמצאתם אותה ברגע של מוזה מוזיקלי במיוחד? ואם המילה אמתית היא, מה פירושה?

כמובן שצריך להתאים את דרגת הקושי לגיל הנכדים. כדי להחיות את המשחק, כדאי לשתף בו שניים – שלושה נכדים ולערוך ביניהם תחרות. טלו דף נייר, רשמו עליו בשורה את שמות הנכדים ועל כל ניחוש נכון העניקו לנכד שענה נכון, נקודה אחת. בתום המשחק ספרו את הנקודות והעניקו פרס למנצח ופרסי ניחומים למפסידים. אגב, גם המפסידים הרוויחו ביושר שעה קלה של השכלה. (ולא, סבתא בלומה, נשיקות הן לא פרס לנכד – הן פרס לסבתא!)

אונומטופאה-מה זה? האם זה אונו –אחד? מט – תוצאה של משחק שח? וגם ופאה לראש? דווקא שום דבר מזה לא נכון: זאת מילה שמחקה צליל טבעי. למשל: מוווו לקול הפרה, הב-הב לנביחת הכלב, מיאו ליללת החתול ועוד כהנה וכהנה. אפשר להוסיף כקוריוז שעמים שונים משתמשים בצלילים שונים לחיקוי קולות של אותם בעלי חיים.

דיפרנציאלי – פירושה :שיש בו הבדל. ואם מי מכם מתחלחל כשנזכר בחשבון הדיפרנציאלי והאינטגרלי מהאוניברסיטה, תשמחו על כך שזה כבר מאחוריכם – והנכדים עוד לא יודעים שזה מצפה להם מאחורי הפינה.

מדלפת – אולי זה מכשיר שמודד את היקף הלפת ולכן נקרא מד-לפת? לא ולא: זה בסך הכול קצה המרזב המחובר לגג. לא יודעים מהו מרזב? צאו אתם החוצה, לחצר, ותראו להם את המרזבים. זאת הזדמנות להסביר להם שתפקיד המרזב הוא לסלק את עודפי מי הגשמים המצטברים על הגג. אפשר להסביר להם שכדאי לשמור על המרזב נקי לקראת החורף – ו שיזכירו להוריהם שצריך לבדוק את המרזבים בביתם.

מקושית – האם זה סוג של קושיה קטנה יותר מקושיות הפסח? אם לא, מה זה? מה הקושי ? מקושית היא כלי נגינה עם לוחיות מתכת עליהם מקישים עם פטישים קטנים, הנקראים גם מקושים. כל ילד זוכר מהו קסילופון – נכון? הקסילופון הוא דוגמא של סוג של מקושית.

סינכרון – לא קשור לסין וגם לא לנהר הרון בצרפת: זה תאום שתי פעולות כדי שיתרחשו בו-זמנית. נסו לשאול אותם אם שמו לב שלפעמים בסרטים אין תאום בין תנועת השפתיים להשמעת הצליל משום שאין סינכרון.

פריווילגיה – איזה פרי זה? פרי מבלגיה? אולי משהו אחר? נכון, זאת זכות מיוחדת או יתרון הקיימים לאדם או לקבוצה חברתית מסוימת בלבד. למשל: האם לנכד הבכור יש פריווילגיות על פני האחים הצעירים יותר? הנה הזדמנות לדבר על אמת וחובה בתוך המשפחה הגרעינית.

בילוי נעים עם הנכדים!

.מילים נרדפות

(תרומתה של רחל קידר)

עיסוק נחמד עם נכדים הוא למצוא מילים נרדפות. זה שימושי גם בתשבצים וגם בחיי היום-יום. למשל:

חבר - עמית ,רע

אריה- לביא, שחל, ליש

בודד- ערירי ,גלמוד

שמחה - גילה, דיצה ,צהלה

שטיח - מרבד

ירח- לבנה סהר

. קופסת כלים במתנה

הרבה פעמים אנו מתלבטים מה המתנה שתפתיע את הנכדים ותשמח אותם באמת. עוד משחק קופסא? כבר יש ערימות כאלה. עוד משחק מחשב? מי זוכר איזה משחק אין להם עדיין. ספר? הם יתייחס לזה, ברוב המקרים, כאל עונש. אז מה ניתן להם מתנה, שאיש עדיין לא קנה?

הדברים הבאים מתייחסים לנכדים ונכדות כאחד – שוויון מלא בכל. רק לדוגמא, נתייחס לנכד אחד.

הפעם נכין לו את המתנה, לא נרכוש אותה. ניקח קופסה ריקה – קופסת נעליים גדולה , למשל, יכולה למלא את התפקיד בכבוד. בכל חנות נעליים תוכלו לבקש קופסא ריקה.

כדי לייפות אותה, הכינו לה ציפוי מנייר טפט נדבק, אותו ניתן לרכוש גם בחנויות לכלי כתיבה או בחנויות ה–

MAX

-שנפתחו ברחובות הערים. יש סיכוי שהציפוי יגדיל את ההנאה מההפתעה.

וכעת, למלאכה: הכינו לנכד את קופסת הכלים האישית שלו. כתבו על מכסה הקופסא את שם הנכד באותיות של חידוש הלבנה.

היות ואתם מכירים את הנכד היטב, הכניסו לתוך הקופסא את החפצים שהוא מרבה לעסוק בהם. הוא אוהב לצייר? הכניסו קופסת צבעים, קופסת צבעי מים וכמה מכחולים. שימו גם קערית פלסטיק קטנה, אותה אפשר למלא במים, להשתמש בה , לשטוף ולהחזיר אותה לקופסא בכל פעם מחדש. לא לשכוח גם מיכל דבק ונייר דבק, להדבקת התמונות על קרטון, אם ירצה לשמור על יצירותיו.

הוא אוהב לנסות לתקן דברים? שימו לו מברג, פטיש, פלייר, כמה מסמרים בתוך קופסה קטנה ושקופה מפלסטיק, כמה ברגים בגדלים שונים בקופסא אחרת, אטב כביסה כדי ללמד אותו איך אפשר לדפוק מסמר מבלי לפגוע באצבעות.(למתעניינים: מכניסים את המסמר בין זרועות האטב, מחזיקים את האטב בצד הרחוק מהמסמר ורק אז דופקים עם הפטיש על המסמר). חשוב וכדאי: סרט מדידה מתגלגל ממתכת. הזדמנות טובה ללמוד לקחת מידות של חפצים שונים.

נעבור כעת לפינת התפירה: כמה צבעי חוטים לתפירה, כמה מחטים מושחלים על נייר או פיסת בד, זוג מספריים קטן, אצבעון – רק בשביל הכיף! – וסרט מדידה. כמה טלאים צבעוניים להדבקה, אם המכנס נקרע בברך, כמה סיכות וכמה סיכות בטחון – רק ליתר בטחון.

כדי לעזור לו לאסוף סיכות שהתפזרו או מסמרים שנפלו, נכניס גם כמה מגנטים, מאלה שמקבלים על הדלת חדשות לבקרים מבעלי מקצוע מבקרים. זאת הזדמנות טובה לדבר על תפקיד המגנט ועל השימושים הרבים בו.

אם תרצו לשמור על סדר בין החפצים הקטנים, הדביקו קופסת ביצים לתחתית קופסת הנעליים ושימו בשקעים את החפצים הנוטים להתגלגל ולהתפזר.

לאחר שהנכד פתח את הקופסא, עברו אתו על כל אחד מהחפצים ובררו אם הוא יודע להשתמש בכל אחד מהם. הבטיחו רק שהוא לא יחזור לביתו ויקשט במסמרים את ארון הקיר החדש בחדרו או שיחליט לגזור חור בווילון החדש בסלון, רק כדי להדביק על קרע טלאי ג'ינס חדש. כל המתנה הזאת מיועדת כמובן רק לנכדים מספיק בוגרים שמסוגלים לתקן נזקים, ולא ליצור אותם.

מילקשייק של אדמה ומים

מהו החומר שממנו עשויה האדמה? אתם מוזמנים להכין מילקשייק ולערבב יחד מים ואדמה כדי לגלות את מרכיביה.

מה אנחנו צריכים?

• תערובת גינה ואדמה שאספנו בחצר, או במגרש המשחקים.

• שתי צנצנות זכוכית שקופה בנפח 1 ליטר כל אחת, עם מכסים מתאימים.

• יעה או כף.

• טוש בלתי מחיק – לכתיבה על זכוכית.

• פנקס ועיפרון – לרישום תצפיות.

מה עושים?

https://www.mada.org.il/activities-new/mixture

גלשו לקישור ,קבלו הסבר והדגמה.

משחקי אוריגמי לחופש הגדול.

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=34969

מתכוננים לשנת הלימודים תוך כדי משחק:

החופש הגדול

כאן תמצאו :

דפי עבודה חינוכיים לגיל 3-4

דפי עבודה עם מדבקות לגיל 3-4

דפי עבודה חינוכיים לגיל 5-6

דפי עבודה לגיל 7-8

דפי עבודה במתמטיקה לגיל 11-12

בילוי מהנה ומפרה עם הנכדים!

http://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=37337

כדורים וירטואליים.

נניח שאתם רוצים / מתבקשים לבלות מספר שעות עם כמה מנכדיכם. אתם רוצים להשתעשע יחד, כדי להעביר את הזמן בנעימים ולעורר בילדים את הרצון לחזור ולבלות יחד אתכם.

הנה הרעיון של יוסי ט' – ותודה לו על כך.

שבו יחד בחדר המגורים. השמיעו מוזיקת רקע נעימה, אבל לא רועשת. גם מוזיקה קלאסית היא לא מילה גסה – מוצארט, בך – מה שנראה לכם. אוזני הילדים יתרגלו וייהנו מכך.

כעת בקשו מהם שיגידו, לפי תור, איזה כדור הם מכירים. הם ודאי יזכירו כדורגל, כדורסל, כדור פינג-פונג, כדור גולף, כדור נוצה וכו'.. כשהם יתקשו, הזכירו להם שיש גם כדור רובה, כדור לכאב ראש, כדור צמר, כדור פורח, ואף כדור הארץ הוא כדור.

אם הילדים בני שש ומעלה, אפשר להעז ולשאול אותם איך ייתכן שכדור הארץ הוא עגול ואנחנו לא נופלים ממנו? אני מניחה שהם לא יענו כמו אותו ילד שאמר: "אנחנו לא נופלים בגלל שהרחובות ישרים!" ספרו להם על כוח המשיכה של כדור הארץ ועל חשיבותו. אם הם שמעו על האסטרונאוטים שבילו שנה בחלל וחזרו לארץ, ספרו להם שהאסטרונאוטים גבהו ב-5 ס"מ בגלל שלא היו תחת השפעת הגרביטציה, אבל הם סובלים מבעיות בריאות שונות בגלל הסביבה השונה בה שהו.

וכעת, חזרה לכדורים: בקשו מהם לבחור באיזה כדור שהם רוצים כדי לשחק משחק וירטואלי. הם יכולים לשחק פינג-פונג וירטואלי, כדורשת וירטואלי, כדורגל וירטואלי – בקיצור, כל משחק שיבחרו בו. אחד מהם -או הסבא – יהיו שופטים ויחליטו מי הצליח להכניס גול וירטואלי, מי ניצח ומי הפסיד.

!בילוי נעים

.מילים לועזיות

הנכדים שלנו שולטים בסלנג ובמונחים הקשורים לאינטרנט ולטלפוניה הרבה יותר טוב מאתנו. כדי להוכיח שגם לנו יש ידע וכדי לנסות לעורר בהם עניין, בואו ננסה ללמד אותם מעט מילים לועזיות.

למשל, נסביר להם מה פירוש המילה "אקדמיה" ונוסיף את המילה "אקדמאי". אם הם לא מתחילים לפהק, נסביר גם שמקור המילה משם יער שהיה מצפון לאתונה, בירת יוון. שם היער היה "אקדמוס" והיוונים האמינו שהוא שייך לאלה אתנה, אלת החוכמה . ביער זה לימד אפלטון את תלמידיו. האם הבוגרים יותר שמעו על אהבה אפלטונית ויודעים מה פירושה?

האם הם שמעו את המילה "קמפוס" ? בדרך כלל מתכוונים לקמפוס כשמדברים על אוניברסיטה. מקור המילה הפעם מלטינית, שפת רומא העתיקה, שם הקמפוס היה שטח ששימש לחיילים מקום לתרגילים ואימונים. היום , הקמפוס משמש להקניית ידע באוניברסיטה- וגם לפעילויות פחות משכילות .

הנכדים ודאי שמעו את המונח "אוניברסיטה" והם בוודאי גם יודעים מה זה. אבל מעניין אם הם יודעים שהמילה נגזרת מהמילה הלטינית "אוניברסוס" -או באנגלית "יוניברס":UNIVERS . הפירוש של המילה היא "עולם, תבל, יקום" - ושיקום מי שלא יודע! המילה "אוניברסוס" היא צירוף של שתי מילים לטיניות: אוני – שפירושה "אחד" ו"וורסוס" שפירושה "להפוך".

ומה לגבי "סטודנט"? לא תאמינו, אבל על פי ויקיפדיה מקור המילה במונח STUDERE שפירושה:" לכוון את ההתלהבות אל.." האם כל הסטודנטים יודעים שהם אמורים ללמוד בהתלהבות?

בואו נבדוק אם הנכדים יודעים מה פירוש המילה "מקסימום". למילה הזאת יש מילה בעברית – מירב. מקור המילה "מקסימום" בלטינית, ופירושה "הכי-(הכי הרבה, הכי גדול) וכו' ".

כמובן שזה הזמן לספר גם על המלה "מינימום". הנכדות ודאי שמעו על חצאית "מיני" ואפילו על "מקסי".

מה לגבי המילה "אופטימי"? כדאי לספר להם שמקור המילה בלטינית, בה המילה "אופטימום" פירושה "הטוב ביותר". ומה פירוש המילה "פסימי"? מקור המילה מלטינית PESSIMUS

שפירושה "הכי גרוע". ואולי למבוגרים יותר כדאי להזכיר שפסימיסט הוא אופטימיסט בעל ניסיון,

ושניסיון הוא המונח שאנשים מעניקים לכישלונות שלהם

לקינוח, בדיחה מהמציאות: מתנדב של עמותת "ידיד לחינוך" בבית ספר יסודי מלמד את ילדי כתות ב' מילים לועזיות, ביניהן לימד את המילה "אקטואלי". גיא חוזר לביתו ואמו אומרת לו:

- גיא, תוריד בבקשה את הזבל.

-אימא, זה לא אקטואלי!

?איה המטמון

אנו מתקרבים לימים קרירים ,עם רוחות נושבות ופחות רצון לצאת מהבית. עדיין אנו ממשיכים לבלות עם נכדינו ולא רוצים להעביר את הזמן רק בצפייה בטלוויזיה או מול צג המחשב.

אפשר להציע לילדים הרפתקה ביתית ללא הוצאות וללא מאמץ. כל מה שנדרש הוא מעט זמן ומעט מאד עבודה.

חפשו בביתכם, על המדפים ובמעמקי המגירות, כמה צעצועים קטנים או חפצים מעניינים: מטבע זר קטן, מחזיק מפתחות מקורי, סיכה וכו'.הנה כמה רעיונות:

כל מה שנחוץ כעת זה כמה שקיות ניילון – כמו לכריכים, למשל – וכלי חפירה קטן. גם את חפירה של בנית ארמונות החול בים יכול לעזור.

רדו לגינה של הבית או של הבניין וחפשו מקומות להחבאת המציאות. נסו למצוא מקומות שקל לגלות אותם על פי רמזים פשוטים המתאימים לגילאי הנכדים.

אם הנכדים בני 6-7, יש להדפיס להם את הרמזים באותיות דפוס גדולות ולהשתמש רק במושגים שהם מכירים. למשל, אפשר לכתוב להם:

"פנה ימינה מדלת הכניסה לבניין. עבור ליד תיבות הדואר, התקדם עד לקו הדשא ועצור ליד העץ השני. הסתובב סביב העץ וחפש למטה סימני חפירה. בהצלחה!"

אם הילדים כבר בני 8-9, אפשר לציד אותם במצפן ומטר מדידה ולתת להם הדרכה מורכבת יותר. למשל:"צא מהבניין. צעד קדימה מטר אחד ופנה צפונה. המשך לצעוד לאורך שני מטרים נוספים ואז פנה מערבה..."וכו'.

ורק עוד בקשה אחת: העניקו להם את ה"מטמונים" שמצאו במתנה. מחזיק המפתחות או המטבע הקטן ישאר להם כמזכרת לחוויה והישגים בבילוי אצל הסבא - סבתא.

ההצלחה מובטחת - וגם ההנאה והצחוקים של כולכם.

.ללמוד מספרים בכיף

החופש הגדול כבר כאן – של הילדים, קצת פחות של הורים וסבים...

אם הנכדים שלכם בני 3-4, אתם ודאי נקראים לדגל הרבה יותר מאשר אם יש לכם נכדים שכבר נקראו לדגל ומשרתים בצבא.

אם אתם מחפשים תעסוקה נחמדה לילדים וגם ללמד אותם לספור ומספרים, הנה הצעה קלה. אם יש ליד ביתכם או בסביבה עץ חרובים, קחו סלסלה גדולה , ציידו את הנכדים בסלסילות קטנות ולכו לאסוף חרובים שפזורים על הרצפה. אתם גרים בצנטרום של הפיילה של תל אביב ולא שמעו שם על עצי חרוב? אין ברירה, אספו אצטרובלים. גם זה אין בנמצא? כנסו לחנות וקנו אגוזי מלך בקליפתם.

כעת חזרו הביתה, פרסו מחצלת ושימו במרכז את ערימת הקטיף – מה שמצאתם או קניתם.

אם הילדים יודעים כבר לכתוב מספרים, תנו להם לכתוב על פתקים הרבה פעמים את הספרה 1, די הרבה את הספרה 2, ובמידות פחותות את כל בספרות – כולל 0 – עד 9 אם הם לא יודעים לכתוב, עשו זאת אתם ואמרו בכל פעם בקול רם מה הספרה שכתבתם.

כעת, ערבבו את הפתקים, סדרו אותם בערימה במרכז ליד סלסילת החרובים והושיבו את הנכדים מסביב.

לפי תור , בכוון השעון, למשל, כל נכד יוציא פתק ויספור חרובים כמספר שיצא לו בפתק. את החרובים שספר הוא ישים בסלסילה שלידו.

כך נלמדות הספרות וכך לומדים גם לספור בקלות ובכיף.

המבוגר האחראי יסביר לנכדים שבכל פעם שאחד מהם מבקש עזרה מהסבא-סבתא, רושמים זאת על דף.

כשיגמרו הפתקים, עזרו להם לספור כמה חרובים יש לכל אחד. מנצח לא מי שצבר הכי הרבה חרובים, אלא מי שנעזר הכי מעט במבוגר!

.ערב חנוכה עם הנכדים

בואו נניח שנתקפתם חריצות מופלאה והחלטתם להזמין את הילדים ואת הנכדים לערב חנוכה. כמו כל אמא – וסבתא – יהודיה, כדאי לחשוב על הכיבוד. ואם כבר, "סוף מעשה במחשבה תחילה " רצוי גם להכין כיבוד ולא רק לחשוב עליו.

לכו-לם כדאי להכין לביבות. הנה מתכון מנצח וקל מאד להכנה.

המצרכים: על כל שני תפוחי אדמה קלופים ומגורדים (אפשר במעבד מזון), ביצה גדולה אחת, מלח ופלפל. שמן לטיגון, כמובן.

הכנה: הסוד המופלא: להכין כל פעם בלילה רק משני תפוחי אדמה ולסחוט אותם היטב לאחר הגירוד. להוסיף את הביצה, מלח ופלפל. להכין לביבות ולטגן אותן בשמן חם מאד. להספיג את עודפי השמן בניר סופג.

אם יש לכם נכד טבעוני, ותרו על הביצה, הוסיפו כף טחינה גולמית ושתי כפות גדושות קמח מצה. כל היתר, כמו קודם.

תכינו סלט גדול וקנו סופגניות ופירות – והכיבוד מוכן. רוצים לפנק את המבוגרים? תכינו מעט יין מתוק חם עם קליפת תפוזים מגורדת – והנה פונץ' נהדר לערב חורפי קר.

לאחר הכנת הכיבוד, נכין גם תכנית אמנותית. היות וזה חג החנוכה, נעשה משחקי נרות וסופגניות.

אם יש נכדים בגילאי 3-4, קשרו להם נרות לחגורת המכנס מאחור ותנו להם להשחיל את הנר לתוך קופסת שימורים ריקה.

אם הנכדים בני 6-7, עשו אותו משחק – רק שהפעם יש להשחיל את הנרות לתוך בקבוקים ריקים.

המשחק השני הוא משחק פענוח כתב סתרים. תנו לילדים דף ניר, קיסם לניקוי אוזניים ומיץ לימון.בני 3-4 מתבקשים לצייר ציור על הדף ולהמתין עד שהוא יתייבש. כמובן שאסור שהאחרים יראו את הציור! הציור סודי ביותר!!!

בני השש ומעלה מתבקשים לכתוב משפט סודי ואף הם ימתינו עד שהכתוב יבש.

אחד המבוגרים יהיה הבלש המפענח: ייקח את הדפים ויעביר אותם בזהירות מעל נר דולק: הציור או הכתוב יקבלו גוון חום והיצירה תתגלה לעיני כל.

ומה לגבי הסופגניות? בתנאי שיש לפחות שני נכדים והם בני 6 או יותר, השחילו מספר סופגניות כמספר הנכדים (ללא הסוכר מעל, אם אתם לא רוצים שילדיכם יתגרשו מכם בגלל כתמים על הבגדים של הנכדים) על חוט עבה. שני מבוגרים יתנדבו להחזיק בקצוות החוט בגובה הפיות של הנכדים. הנכדים צריכים לאכול כל אחד סופגנייה מבלי להיעזר בידיים. הראשון שמסיים לאכול ומצליח לשרוק בלי לפזר פירורים, זוכה בתחרות. ומה הפרס? עוד סופגנייה, בתנאי שיאכל אותה באותה צורה. ממש צורה לה!

.משחק לליל הסדר.

אחת הבעיות בליל הסדר היא לשמור על השקט בזמן קריאת ההגדה, כשיש הרבה ילדים קטנים. אם יש לכם נכדים קטנים, זה הזמן להכין להם תעסוקה שלא עולה כמעט כלום ויכולה להעסיק אותם בכיף.

הדפיסו את הציור הבא במספר עותקים כמספר הנכדים. הדביקו את הנייר על קרטון עבה ותנו לנכדים הגדולים יותר לגזור יפה ומדוייק.

הצמידו את התינוק המצוייר לעריסה במקום המסומן בעזרת ניט. אפשר לבקש ניט ממתקין חגורות שבסביבה או מהסנדלר השכונתי.

בליל הסדר, כשהקטנים מתחילים לאבד סבלנות, חלקו לכל אחד ערכה כזאת ולמדו אותם להכניס ולהוציא את התינוק משה רבנו מהעריסה שלו. חג שמח!

.משחק בספרות רומיות

היה פעם נהוג להשתמש בספרות רומיות. המנהג לא מגונה, אלא מכונה "השכלה". גם היום, כשמטיילים במוזיאונים או באתרים בחו"ל מגלים תאריכים וכיתובים המשתמשים לציון השנים בספרות האלה.

ספרו לנכדים שפעם איטליה , המוכה הבטלה היום, הייתה אימפריה רומית ששלטה בעולם והעניקה תרומה גדולה להתפתחות האנושות –גם לחיוב, ולא רק לשלילה בגלל הכיבוש. ספרו לנכדים שגם יוון הנלחמת לשרוד היום, היתה פעם מאד מפותחת בתחומי המתמטיקה, הפילוסופיה, הספרות, הפיסול, הארכיטקטורה, אמנות , האסטרונומיה ועוד.

אפשר ללמוד את הספרות הרומיות – או את חלקן, לפחות, ע"י משחק חשבוני נחמד למדי, בעזרת גפרורים.

תחילה, חזרה קצרה על המספרים הרומיים ועל פירושם אצלנו.

I=1, II-2, III=3, IV=4, V=5, VI=6, VII=7, VIII=8, IX=9, X=10.

XI=11, XII=12, XIII=13, XIV=14 ,XV=15,

XVI=16, XVII=17, XVIII=18, XIX=19, XX=20

ורק להרחבה, למי שמעוניין, נזכיר ש:

L=50, C=100, M=1000

ורק רמז קטן כדי לנכדים להקל על הזיכרון: C בא מהמילה cento, שפירושה מאה. וכהוכחה: cent זה מאית של דולר – ואת זה ודאי כולם יודעים. M זה מהמילה mille , אלף – ושיקום מי שלא שמע על המלה "מילניום" – שפירושה 1000 שנים.

אנחנו נשתמש למשחק שלנו בגפרורים. נושיב את הנכדים שמעל גיל 7 (כך שיודעים חשבון עד 20) סביב השולחן. נפרוס על השולחן בעזרת גפרורים את התרגיל הבא:

II+III=II

בשפתנו החשבונית, התרגיל אומר בפשטות:

2 = 2+3

נבקש מהנכדים לחשוב ולתקן את התרגיל ע"י הזזת גפרור אחד בלבד! הפתרון הוא:

II+III=V

כך שהפתרון הוא:

5 = 2+3

והנה התרגילים הבאים, עם תרגום לשפת הספרות שלנו, למי שלא זוכר. הפתרונות הם בתחתית הדף.

תרגיל ראשון:

VI = III+I

(3+1=6)

תרגיל שני:

I=IX-III

(1=9-3)

תרגיל שלישי:

V+VI=VI

תרגיל רביעי:

II+III=X

מובן שאתם יכולים להוסיף עוד ועוד תרגילים כאלה ואחרים, כיד הדמיון ולרגל ההשראה שלכם. אגב, נסו תרגילים אלה גם עם חבריכם הבוגרים – תופתעו לגמרי מהתוצאות!

וכעת נראה את גמישות המחשבה של הנכדים, את כושרם לחשוב מחוץ לקופסא:

VII= VII+ VII

אם נכדיכם כבר גדולים יותר ולמדו גם מהו שורש ריבועי, הנה עוד תרגיל מחוץ לקופסא:

VII=1

פתרונות:

תרגיל ראשון:

III+I=IV

תרגיל שני:

I=IV-III

תרגיל שלישי:

V+VI=XI

תרגיל רביעי:

II+III=V

והפתרון שלא בקופסא:

VII= VII=VII

הפתרון לשאלה לנכדים הגדולים הוא:

V¯I=I

שפירושו, כמובן: שורש ריבועי של 1 שווה 1.

מאחלת לכם בוקר של (למידה ב-)כיף!

.כל אחד יכול לצייר

אם אתם אמורים לבלות כמה שעות עם כמה נכדים, נסו לשכנע אותם ללמוד לאייר. זה קל יותר מאשר נדמה לנו. יש אתר שלם שמלמד אותנו איך עושים זאת בקלות. למשל:

בהצלחה ותהנו!

.ילקוט לליקוט: הכן נכדך לקיץ

חופשת הקיץ מתקרבת ואתה השאלה הגורלית: האם הנכד יסכים ללכת לקייטנה או לא? במידה והתשובה לשאלה שלילית, השאלה לגבי התעסוקה שלכם בקיץ – חיובית מאד. מן הסתם תתבקשו לבלות עם הנכד – או עם הנכדים – כמה וכמה ימים.

כמו תמיד – "סוף מעשה במחשבה תחילה". אם רוצים ליהנות ממש ולא רק לרשום וי לעוד יום חופש שחלף, בואו נתכנן מבעוד מועד מה נעשה בכל פעם.

הפעם, למשל, נטייל עם הנכדים ברחוב ובגן שלי הבית. אבל לא נטייל סתם להנאתנו, אלא עם מטרה מוגדרת: יש להביט מסביב וללקט דברים שמונחים סתם כך ברחוב.

כדאי להכין רשימה מבעוד מועד. נרשום בה, למשל: פרח שנבל ונפל, עלה שהצהיב, אבן קטנה , עלה ירוק בצורה מוארכת, וכו'. זאת הזדמנות נהדרת להסביר לקטנים שלא מרימים שאריות של סיגריות וסתם לכלוך מהרחוב.

אם אתם מאלה שלא מאוהבים בחיידקים וחוששים לבריאות הילדים, זה הזמן ללמד אותם איך מלקטים נכון ובזהירות: מציידים כל נכד בשקית ניילון ובפינצטה

(ובעברית עדכנית: מלקטת). הפינצטה נועדה בדיוק לליקוט החפצים מבלי לנגוע בהם בידיים, בעיקר אם הנכד עדיין מגניב מדי פעם אצבע לפה...

אין לכם פינצטה פרט שלזאת של הגבות? גם מקל כביסה יכול לעשות את העבודה לא רע בכלל. הילד מתקשה? אתם שם כדי לעזור לו.

אם הנכדים בני 4, למשל, אפשר לבקש מהם לחפש פרח אדום, פרח סגול, עלה ירוק , עלה צהוב – חזרה טובה על מכלול הצבעים.

עוד רעיון לגילאים אלו: אפשר למיין עלים לפי גודל – גדול לעומת קטן, מחוספס או חלק, שוליים חלקים או משוננים וכו'.

אם הנכדים כבר גדולים יותר – נניח בני 7, למשל, אפשר להרחיב את המשימה לעלים בעלי צורות שונות: עלה פשוט (עלה יחיד), עלה מורכב (העלה מכיל מספר עלעלים), עלה חלק, עלה משונן וכו'.

אם התמזל מזלו של הנכד ואתם יודעים ומכירים צמחים שונים, זאת הזדמנות נהדרת ללמד אותו מה שם הצמח שאת העלה שלו מצא.

אז חוזרים הביתה. לאחר מנוחה קצרה – או ארוכה, תלוי במידת העייפות – אפשר לשטוף את העלה היפה ביותר שמצאתם, לייבש אותו ולצייר בעזרתו. מניחים מעל העלה דף נייר לא קשיח ועוברים עליו בעדינות עם צבע פסטל. אם נעשה זאת בעדינות, נקבל את מרקם העלה במדויק.

עבודה נעימה וחופש מהנה!

."בימבה יד ראשונה מרופא -או יריד ה"חבלים

חג הפסח קרב ובא. בבתינו מתחילים בניקוי מדפים וכך גם בבתי ילדינו . בקשו מהבנות , הכלות, הבנים והחתנים שיכינו מראש שקיות ריקות גדולות ויגייסו את הילדים שלהם – נכדיכם – למיון הצעצועים, הספרים והמשחקים לשלוש קטגוריות:

הקטגוריה הראשונה : משחקים וספרים במצב טוב, אותם מנקים ומחזירים בצורה מסודרת למדפים שניקינו.

הקטגוריה השנייה הם הספרים הקרועים לחלוטין, המשחקים שכל החלקים שלהם הלכו לאיבוד או לעיבוד אחר והצעצועים שאיבדו כל צורה. כל אלה, על אף כאבי הלב, מבקשים מהילדים שייפרדו מהם יפה לשלום – ולתמיד. כך ילמדו הילדים שיש דברים שנס לייחם ופג תוקפם. אם הילדים קטנים ומתקשים להיפרד מהחפצים, נסו להסביר להם שכך יוצר מקום פנוי לצעצועים החדשים שהם הולכים לקבל בזכות האפיקומן. הילד מתעקש? ותרו לו על צעצוע אחד או ספר מרוט – בשנה הבאה הוא אולי יתרצה להיפרד מהם ביתר קלות...

הקטגוריה השלישית היא זאת שמעניינת אותנו בעיקר: לכאן שייכים המשחקים הטובים, הספרים הנחמדים והצעצועים שובי הלב שהם עדיין טובים מאד – אבל הילד שגדל עליהם כבר גדל מהם ובשנה האחרונה כבר לא ראה אותם ממטר. זה הזמן האידיאלי להניח אותם בשקית ריקה לשימוש חוזר אצל מישהו אחר. לזה קוראים "חבלים" – משחקים שחבל לזרוק, אבל כבר אין טעם לשמור.

על פי הסטטיסטיקה, למשפחה ממוצעת בישראל יש כשלושה ילדים ( מדברים על 2.4 ילדים למשפחה, אבל נשבר משברים – ועוד אצל ילדים!). על פי זה, לכל אחד משלושת ילדינו יש שלושה ילדים. ההיגיון מחייב , אם כך, שלכל ילד יש שישה בני דודים. בודאי יש ביניהם בני דודים צעירים ממנו – אז הנה הזדמנות זהב להעניק להם משחקים חדשים ללא כסף. והכיף הכי גדול? זאת הזדמנות לא להיפרד לתמיד מהמשחק – תמיד אפשר יהיה לראות אותו בביתו של בן הדוד וזה יהיה משמח מאד!

בשלב הבא, קרוב לודאי שילדיכם יבקשו מכם לארח את הנכדים בחופש פסח. בקשו מההורים להביא אליכם את הילדים עם שקית המשחקים שהם מוכנים להעביר לבן הדוד הצעיר מהם. כשיגיעו כולם אליכם, זה יהיה יופי של הפנינג: הנכד הבכור יעביר את שקית המציאות שלו לבן דודו הבא אחריו, הנכדה הגדולה תעביר אוסף של בובות לנכדה הקטנה ממנה וכו'.

היום יהיה מלא הפתעות ופעילות, כיון שכל נכד המעביר משחק מתבקש גם להסביר לנכד המקבל את המתנה – כיצד משחקים בה. הם יהיו עסוקים שעות וייהנו מאד-מאד!

השאלה היחידה שנותרת: מה לגבי הנכדים הבכורים? הרי לא ישמחו לקבל בגיל 10 את פו הדוב המרוט של בן הדוד שעלה לגן טרום-טרום. עצה קטנה: או שאתם תדאגו להצטייד עבורם מראש במתנה נחמדה, או שתבקשו מהבנים / בנות / חתנים / כלות שיציידו אתכם במשחק מחשב שיש להם עצמם והם מזמן מיצו אותו. הנכד בן ה-10 ישמח מאד לקבל משחק מחשב חדש.

נשיג בכך כמה מטרות חשובות: נחנך את הילדים לעשות ניקיון לקראת פסח. נלמד אותם לבדוק משחקים ולחלק אותם לפי מצב התחזוקה של כל משחק – וזה עשוי לעזור להם לשמור ביתר תשומת לב בעתיד על המשחקים הקיימים. והדבר החשוב ביותר: לדעת לתת ולשמח גם ילד אחר.

חג פסח שמח לכולנו!

.בעלי חיים בחרוזים

כל מי שאוהב בעלי חיים, מוזמן לצרף את הנכדים למשימה הבאה: כל נכד חושב על בעל חיים ומוצא לו חרוז. הסבירו להם שהחרוז יכול להיות במלה אחת, למשל:

הפר - שבר

החמור – אפור

הצפרדע - יודע

כמובן שמותר למצוא גם חרוז מורכב משתי מילים .למשל:

העכבר – כרסם בשר

הפיל – צעד בשביל

הציפור – אכלה מרור

החתול – הציץ ללול

הגור – דחף כדור

האפרוח – נראה נינוח

התרנגול – צבעו סגול

לתרנגולת – אין כרבולת

הלוויתן – גדול ואיתן

אין שום בעיה למצוא גם חרוז כשהוא מורכב משלוש מילים, כמו:

הצב – נפל על הגב

הכבשה– מצאה מה שחיפשה

הפרפר – עף על פרח-בר

הזאב – לא בכה מכאב

אם הנכדים בני 7, למשל, אפשר לבקש מהם לרשום כל בעל חיים וחרוז על פתק נייר. כשנגמר חלק זה של המשחק, אפשר לבקש מהם לסדר את הפתקים לפי א-ב של שמות בעלי החיים.

סיימו גם משימה זאת ועדיין נשאר זמן בילוי משותף? בקשו מכל אחד מהם להיזכר בסיפור, בשיר או במשל שקשורים לבעל חיים מאלה שהוזכרו. בודאי שכולם יקפצו על "כיפה אדומה" והזאב שלה, אבל יש עוד המון סיפורים על כל אחד מבעלי החיים. נתקלתם בבעל חיים שלא מצאתם עליו שום בדיחה, פתגם או אמרת – שפר? אתם מוזמנים לעשות "סיעור מוחות" ולהמציא סיפור חדש. כל אחד מתבקש לחבר שורה לסיפור משותף. ואנא לא לשכוח את העיקר: שמישהו יכתוב את כל אחד מהמשפטים. בסוף המלאכה, מצאו מתנדב שיקרא את פאר היצירה.

בהצלחה ובילוי נעים!

.המורה דבורה אמרה

משחקים עם הילדים במשחק "המורה דבורה אמרה". המשחק פשוט מאד: כשאומרים: " המורה דבורה אמרה לנבוח כמו כלב", הילדים צריכים לנסות לנבוח כמו כלבלבים. כשאומרים " המורה דבורה אמרה ללכת על ארבע ", כל הילדים מנסים להתקדם בהליכה על ארבע. אומרים להם "המורה דבורה אמרה לשרוק" הילדים שורקים כמיטב יכולתם. פוקדים עליהם " להפנות את הראש ימינה". מי שמפנה את הראש ימינה, אף על פי שלא נאמר שזה מה שביקשה המורה דבורה, יוצא מהמשחק או שצריך למשוך פתק ולבצע את "העונש" שכתוב בפתק.

ממשיכים במשחק:ה"המורה דבורה אמרה שצריך למצוץ אצבע" – הילדים חוזרים לגיל ינקות ומוצצים אצבע. מבקשים " המורה דבורה אמרה ללקק ארטיק" – הילדים מלקקים ארטיק דמיוני. " המורה דבורה אמרה שמסתובבים כמו כלב סביב הזנב" – כולם מסתובבים. "עושים פרצוף שמח" – ומי שעושה פרצוף שמח, מקבל עונש מעציב – כיון שלא נאמר ביטוי הקסם: "המורה דבורה אמרה".

"המורה דבורה אמרה: להשמיע קול של רכבת נוסעת". הילדים נעשים קטר רועש וגועש.

" המורה דבורה אמרה להציץ מתחת למיטה" – הילדים נשכבים על הרצפה ומחפשים אוצרות מתחת למיטות (כדאי מאד לבדוק שלא יהיו שם חפצים מסוכנים או לא נקיים).

אפשר בהחלט לבקש גם מהילדים להפעיל את דמיונם ולהחליט על פקודות מסוימות שעל הילדים האחרים לבצע. כמובן שהילד התורן במתן הפקודות צריך לזכור לשלב מדי פעם גם פקודה בה נשמט משפט המפתח " המורה דבורה אמרה", כך שבודקים מדי פעם שהילדים קשובים לנאמר.

אם מחליטים לתת לילדים שנפסלו במשחק לבצע משימות כעונש, יש להכין פתקים עם העונשים הכתובים מראש. דוגמאות לעונשים: לשיר שיר ילדים, לספר בדיחה, לספור הפוך – ממספר 10 עד 1, למשל. לספר משהו מצחיק שקרה לו, לספר משהו מביך שקרה לו, למצוא עשרה הבדלים בינו לבין חמור. אפשר להוסיף עוד עונשים, מצחיקים ומשעשעים.

ללמד ילדים מהו יחס

ציידו את הנכדים בסרט מדידה. תנו להם למדוד לעצמם את הגובה -בהחלט הם יכולים לעזור אחד לשני. כל ילד ירשום את הגובה שלו על דף נייר עליו ירשום את שמו.

לאחר מכן בקשו מהם לפרוס את ידיהם לצדדים. אחד האחים ימדוד את מוטת הידיים של הילד וירשום את התוצאה מתחת לגובה. מה גילינו? ששני המספרים זהים. מסקנה: אנחנו מרובעים!

הצגה מהתורה : רבקה, אישה ליצחק.

עיבוד: צביה גולן

ציוד: הדפסת תוכן ההצגה במספר עותקים כמספר הנכדים המשתתפים.

הילדים בחופש, הקייטנות עומדות להסתיים ואנחנו מתחילים לחשוב מה עושים אתם מחר? בחוץ חם, המזגן בבית עובד – אז בואו ננסה למצוא תעסוקה נחמדה בסלון הביתי.

תזכורת קטנה: כבר מכתה ב' הילדים לומדים תורה. גם בגנים מספרים להם פרשות שונות לקראת שבת. אז אולי ננסה לשחק על פי סיפורי התנ"ך?

הנה לכם הצעה להצגה קטנה. הדפיסו את הדף במספר עותקים כמספר הנכדים. אם אין מספיק נכדים, נכד אחד יכול לשחק תפקיד כפול – למשל, אברהם ובתואל.

לפניכם הצעה להצגה קטנה מספר "בראשית".

משתתפים: אברהם אבינו, אליעזר, רבקה, לבן ובתואל.

מערכה ראשונה:

אברהם לאליעזר:

-אני כבר זקן מאד, בא בימים, ואני צריך לדאוג לאישה לבני יצחק.השבע לי שתלך אל ארצי, אל חרן, ותחפש בין בני משפחתי אישה ליצחק. אני לא רוצה שהוא יתחתן עם בנות הכנעני כאן בארץ.

אליעזר:

-ואם האישה לא תרצה לשוב אתי?

אברהם:

- אז תשתחרר מהשבועה.אבל קח אתך גמלים, העמס עליהם תכשיטי זהב וכל טוב: פירות, שמן, יין – להראות עד כמה אנחנו עשירים.

הקריין:

-אליעזר יוצא לדרך. הוא מגיע לחרן לפנות ערב.

אליעזר:

-איך אדע מי הבת המתאימה ליצחק?אחכה לבוא הנערות השואבות. והיה והנערה שאומר לה ""הגמיאני נא מים ואשתה" והיא תאמר לי:"שתה אדוני, וגם לגמליך אשאב" –זאת תהיה האישה הראויה ליצחק.

הקריין:

- אליעזר יושב ומחכה.הבנות באות לשאוב וביניהן רבקה,יפת תואר ומראה. הבנות רוקדות ליד הבאר.

אליעזר:

הגמיאני נא מעט מים מכדך.

- שתה אדוני, אשאב לך ואחר כך לגמליך .(שואבת אל השוקת).

אליעזר מוציא את התכשיטים, עונד לה צמידים וטבעות:

-תודה לך! בת מי את? היש מקום ללון אצלכם בבית?

רבקה:

- שמי רבקה, אני בת בתואל, ואחי הוא לבן. בוא אלינו! יש לנו בית גדול, ומקום גם לך וגם לגמליך.

אליעזר:

תודה לך, ה', שהבאת אותי אל משפחת אברהם.

מערכה שנייה:

בית בתואל.

אליעזר:

באתי לבקש מכם את רבקה, כדי שתהיה אישה ליצחק בן אברהם. אתם רואים כי אברהם עשיר מאד, ויצחק בנו היחיד יורש את כל רכושו. אבל התנאי הוא שרבקה תבוא אתי לכנען.

לבן ובתואל:

-נקרא לנערה ונשמע מה בפיה.

רבקה נכנסת.

בתואל:

-רבקה, התלכי עם האיש הזה לכנען להיות אישה ליצחק בן אברהם?

רבקה:

- אלך.

לבן ובתואל מחבקים אותה:

לכי לשלום, ומבניך יהיו עמים גדולים וחשובים.

רבקה ואליעזר יוצאים.

כולם שרים:" נערה טובה יפת עיניים".

.הדבקת פסיפס על אריח קרמיקה

מכינים אריחי קרמיקה כמספר הילדים, דבק ואבני פסיפס שקונים בחנויות למלאכת יד.הילדים מדביקים פסיפס מסביב כמסגרת, ובאמצע יוצרים תמונה מפסיפס. (אם הילד קטן, אפשר לצייר לו את התמונה ועל הקווים ידביק את הפסיפס). והנה דוגמא כהשראה:

.משחקים למדורת ל"ג בעומר

ערב ל"ג בעומר, בו כולם מבלים סביב המדורה, הוא הבטחה לחוויות ולזיכרונות מתוקים. יש לעתים גם מקרים שבהם ליד המדורה צצים גם רגעים של שתיקה, מחשבות, ולא עלינו – החבר'ה עלולים להשתעמם. שעמום הוא פתח גם לפיהוקים, אבל גם למשתוללים.

כדי להבטיח שהכל יהיה מעניין ונחמד, כדאי להתכונן לערב המדורה. בודאי זכור לכם שדקה מוצלחת של ספונטאניות מבוססת על שעה אחת של הכנה...

אז בואו נראה כמה רעיונות למשחקי מדורה.

משחק הכבאים.

זה משחק שמתאים למשתתפים בני כל הגילאים, החל מגיל 5 ומעלה. יש להצטייד במיכל גדול של מים, אקדח מים, חפיסת נרות, חפיסת גפרורים, דלי מים ופתקים ממוספרים כמספר המשתתפים.

מסדרים 10 נרות על מעמד(למשל, קרש שנשען על שני גזרי עץ), במרחק של 10 ס"מ זה מזה. מדליקים את הנרות. בודקים מראש מה המרחק הרצוי כדי שהמים

היוצאים מן האקדח יוכלו לפגוע בלהבת הנר.

קובעים בהגרלה, על פי פתקים ממוספרים כמספר המשתתפים, את תורו של כל אחד.

כל משתתף נעמד ליד הקו שסוכם מראש ומקבל לידיו אקדח מלא מים. הוא מכוון את האקדח ומנסה לכבות את מירב הנרות ע"י ירית מים מהאקדח. יש לרשום על דף מה מספר הנרות שכל משתתף הצליח לכבות.יש לקבוע מראש כמה זמן מוקצב לכל משתתף, כדי לתת הזדמנות שווה לכל אחד ולא למשוך את המשחק מעבר לקשב הקהל, כדי לא לשעמם.

כמובן שאחרי כל "כיבוי", יש להדליק את הנרות שנכבו. אם הם רטובים מכדי להידלק, יש להחליפם.

מנצח מי שכיבה את מירב הנרות.

משחק הצלליות.

יש להצטייד בסדין גדול. אפשר לבקש משני משתתפים לאחוז בו, או להכין שני מוטות גבוהים, לתקוע אותם באדמה, לתלות ביניהם חבל ולתלות עליו את הסדין בעזרת שני אטבי כביסה.

כעת, דאגו שהסדין יהיה תלוי ליד המדורה – במרחק בטוח, כמובן – כאשר כל המשתתפים במדורה נמצאים מהצד השני: הסדין נמצא בין המדורה לבין המשתתפים. מבקשים מכל משתתף שיחשוב על רעיון לפנטומימה וייגש מאחורי הסדין. הוא יעשה פנטומימה, כשרק הצללית שלו תיראה לצופים. הצופים צריכים לנחש למה התכוון "המשורר". ככל שהפנטומימה מוצלחת יותר, הניחוש מהיר יותר.

מה הבאתי למדורה?

כל משתתף חייב לספר מה הוא הביא למדורה, בתנאי שהדבר שהביא מתחיל באותה אות בה מתחיל שמו. למשל, גדי יגיד: " שמי גדי ואני הבאתי גפרורים",

עידן יאמר: "שמי עידן ואני הבאתי עצים", מאור יאמר: "שמי מאור ואני הבאתי מקלות", תדהר יאמר: "שמי תדהר ואני הבאתי תפוחי אדמה", וכו'.

חג שמח!

.הסיפור שלנו

בילינו ימים שלמים ויפים עם המשפחה. החופש כמעט נגמר, החג אף הוא מיד מאחורינו – אבל הנכדים עוד מצפים להפתעות ובעיקר לפעילויות.

אם נגמרו הרעיונות, חזרנו מכל הטיולים וגם חשבון הבנק כבר פחות מחייך אליכם, הנה דבר נחמד לבילוי משותף.

שבו במעגל עם כל הילדים. מומלץ בהחלט לצרף אליכם גם כמה מבוגרים – זה רק יעצים את השמחה וישפר את התוצאה.

ספרו לכולם שאתם הולכים לשמוע סיפור. הפעם, לשם שינוי, לא אחד מספר וכולם מקשיבים (וזה עוד במקרה הטוב, כשהם לא מרעישים ולא משתוללים...). ובכן, מה השתנה הלילה הזה מכל הלילות? הפעם, לשם שינוי, כ-ו-ל-ם מספרים את הסיפור – ואת סופו מי ישער?

מכינים סטופר ומכשיר הקלטה.מבקשים מכל אחד לחשוב על רעיון שיכול לשמש כהתחלה לסיפור. מכינים גפרורים כמספר המשתתפים, כשגפרור אחד הוא ללא ראש. מחזיקים את הגפרורים כך שרק הקצה הלבן בולט מתוך כף היד. כל משתתף מושך גפרור. מי שמשך את הגפרור ללא הראש (של הגפרור, כמובן, לא של המושך!) הוא הראשון שמתכבד להתחיל בסיפור. הוא צריך לומר רק משפט אחד, אבל המשפט חייב להכיל לא פחות מארבע מילים.

קובעים מראש כמה דקות יארך הסיפור. אם , למשל, החלטתם על חמש דקות, מכוונים את הסטופר בהתאם.

מפעילים את הסטופר ואת מכשיר ההקלטה (מי שרוצה, יכול לבקש גם מתנדב שיצלם ויקליט במצלמת וידאו) ומבקשים מהמשתתף שמשך את הגפרור המדובר לספר את המשפט שחשב עליו.

אחריו, בסדר שקבענו מראש – לימינו או לשמאלו, ללא שום קשר לדעות הפוליטיות של המשתתפים שגילם הממוצע הוא 7, למשל – הבא בתור מוסיף משפט משלו. כך נמשכת השרשרת, עד שיגמר הזמן.

כמובן שכל משתתף חייב להקשיב לאלה שלפניו, משום שיהיה מעט מוזר אם ילד שלישי יספר, למשל:

- פתאום, מתוך הג'ונגל , הופיע לפניו נמר.

ואז הילדה שבמקום רביעי תגיד:

- כעסתי עליו כיון שהוא העליב אותי.

כאשר הסיפור נגמר משום שהזמן נגמר , ולא בשל מחסור בדמיון, מפסיקים את ההקלטה.

אז משמיעים – או מקרינים – את כל הסיפור מתחילתו ועד סופו. מומלץ לרוץ לשירותים להתפנות לפני כן, כדי שלא תעשו בושות מרוב צחוק!

אם נהניתם ועדיין נותר זמן, בהחלט אפשר לחזור על המשחק ולספר סיפור חדש. הפעם, מומלץ להחליף את מקומות הישיבה, כדי לגוון את אפשרויות שיתופי הפעולה בין המשתתפים.

חג שמח ובילוי נעים!

.צחוק תמרורים

חג הפסח בפתח ואתו הצורך הדחוף לשמור על הנכדים בימי החופש, כשההורים עוד עובדים במלוא המרץ והחפץ. יתכן שאנחנו מוזמנים להתארח אצל הילדים שלנו ולארח חברה לנכדים. אולי ההצעה היא דווקא לארח את נכדינו אצלנו.

השאלה העולה מיידית היא: איך להעסיק את הנכדים, כך שהזמן יעבור להם בנעימים – ואולי, בדרך אגב, גם ילמדו דבר או שניים על זהירות בדרכים.

בואו נניח לרגע שהנכדים שלכם בני 4 ומעלה. זה אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל לעניין אותם בפירושם של התמרורים. בהרבה אתרים תוכלו למצוא טבלה של התמרורים ושל הפירושים שלהם , –

תבחרו לכם כעשרה תמרורים לבני 4 עד 6, הדפיסו אותם ושימו אותם על השולחן. אל תגלו לילדים מה פירושו של כל תמרור, אלא הציעו לילדים להציע הסבר לכל תמרור ותמרור. אין לכם מושג איזו יצירתיות יכולים לגלות הילדים שלנו! מעניין, למשל, מה הם יגידו על תמרורים מסוימים, כמו "דרך משובשת", למשל.

אחרי כל ניחוש של הילדים, אפשר לגלות להם את האמת.

אם יש שלושה ילדים, אפשר כבר להציע שכל אחד יציע פירוש ואחר-כך נערוך הצבעה. מה ההצעה שתקבל את מירב הקולות? ורק אחרי שנפלה ההחלטה, נספר להם מה אומר התמרור באמת.

בחלק נוסף של המשחק, אפשר להציע לילדים לצייר תמרורים משלהם ולהסביר למה כל תמרור כזה נדרש או חשוב.עוד תגלו שיש מה להוסיף למבחני התיאוריה...

נניח כעת שמתארחים אצלנו נכדים שגילם נע בין גיל 6 לגיל 10. אלה כבר ילדים שמכירים חלק מהתמרורים. להם נציע משחק שונה. אנחנו נגלה להם את כינויו של כל תמרור. כל הילדים מתבקשים לשנות את שמו של התמרור לשם הכי מצחיק שניתן, ע"י שינוי של אות אחת בלבד בשם התמרור.

למשל: תמרור של "כביש משובש" אפשר לקרוא לו : "כביש משומש".

או: תמרור של " אבנים מתדרדרות" אפשר לקרוא לו :"אבנים מגרגרות".

או: תמרור של " מסילת ברזל" אפשר לקרוא לו : " מגילת ברזל".

או: תמרור של "סכנת החלקה" אפשר לקרוא לו : " סכנת הדלקה" או " סכנת החלפה".

או: תמרור של " הולכי רגל" אפשר לקרוא לו : " הולכי דגל".

או: תמרור של " חיות בר" אפשר לקרוא לו : " חיות בד".

או: תמרור של "אסור להשתמש בצופר" אפשר לקרוא לו : " אסור להשתמש בשופר". בחלק נוסף של המשחק, אפשר להציע לילדים להציע תמרורים משלהם ולהסביר למה כל תמרור כזה נדרש או חשוב.

.מבוך הפסטה

ציוד:צלחת פלסטיק לכל ילד, מקל אכילה או שיפוד לכל ילד וערימת מקרוני מבושלים לכולם.

הנה רעיון נחמד למשחק לילדים בני 5 עד 8. אנחנו מתקרבים לחג הפסח, מנסים להפטר מכל החמץ שבמזווה וגם רוצים מעט חופש פעולה לניקיונות. ילדים יכולים לעזור מאד בלנקות את מדפי הספרייה שלהם ולנפות משחקים שכבר נס ליחם – או אף ריחם, לפעמים.

אבל קורה שהילדים כבר לא במצב רוח לניקיונות וכל מה שהם יכולים לתרום זה להפריע לנו לנקות. בואו ננסה להעסיק אותם – כדי שהם לא יעסיקו אותנו...

כל מה שנדרש זה צלחת פלסטיק לכל ילד, זוג מקלות אכילה או זוג שיפודים לכל ילד וערימת מקרוני מבושלים לכולם.

כל ילד צריך להוציא מקרוני בודד מבושל ולסדר אותו בתוך הצלחת שלו כדי ליצור מבוך.אסור בתכלית האיסור להשתמש באצבעות – לא לשליפת המקרוני מהסיר ולא לסידור המבוך שבצלחת!

התנאים לסידור המבוך הם שמקרוני אחד לא "יתלבש" על מקרוני שמתחתיו ושלא יהיו רווחים בין קצהו של מקרוני אחד לתחילתו של המקרוני הבא אחריו.מותר בהחלט לחתוך מקרוני כדי להתאים את אורך המקרוני למקום במבוך או בצלחת שעל המקרוני המסוים הזה למלא.

נא לזכור היטב: את כל המלאכה עושים רק בעזרת זוג מקלות האכילה או זוג השיפודים!

כעת מסמנים את תחילתו של כל מבוך בעזרת זית, למשל, ואת סוף המבוך בעזרת צימוק, למשל.

כשכל הילדים – אם יש יותר משניים, למשל – סיימו "לבנות" את המבוכים שלהם, מחליפים בין הצלחות. כעת שמים טיימר (או סטופר בעברית..) ועורכים תחרות בין הילדים. מי מצליח לעביר את מקל האכילה שלו דרך המבוך של אחיו מתחילת המבוך ועד סופו מבלי לדלג מעל מקרוני? כל ילד צריך להגיע מתחילת המבוך, שמסמן הזית, לסופו, המסומן ע"י הצימוק. בזמן שאחד הילדים עושה את דרכו בתוך המבוך, האחר – או האחרים – מודדים את הזמן. בתום המשימה, רושמים על נייר את שמו של הילד ואת מספר הדקות שנדרשו לו לביצוע המעבר דרך המבוך כולו.

הפרס לכל ילד – גם למנצח וגם למנוצחים – זה חימום המקרוני מחדש, הוספת קטשופ ואכילה בתאבון, כפרידה מהחמץ המתוק הזה.

.הרובוטים בפעולה

ציוד: מטפחת לקשירת העיניים, כיסא, שולחן נמוך, סולם, קערת מים, שמיכה מגולגלת , כרית – או חפצים דומים אחרים.

הנה הנכדים משתעממים בבית: בחוץ קר וגשום, כבר מיצינו את כל הקניונים, אפילו נמאס מלצפות בטלוויזיה (יש עוד ניסים כאלה , ולא רק בחנוכה).היות והרובוטיקה כעת באופנה, נציע לנכדים לשחק במדען וברובוט.

כיצד מתנהל המשחק?

אחד הנכדים יהיה רובוט וישחק כשעיניו קשורות, הנכד השני יהיה המדען שמפקח על תנועות ה"רובוט". רק שבמקום להשתמש בשלט רחוק, הנכד ה"מדען" ישתמש בהנחיות המועברות בעל פה.

לפני התחלת המשחק, מחליטים יחד מה המכשולים שמעמידים בדרכו של הרובוט ושעליו לעבור כדי להגיע למטרה. המטרה יכולה להיות דלת הכניסה לדירה, המרפסת או כל מקום אחר עליו יחליטו הנכדים מראש. המכשולים שיעמדו בפניו המכוסות של הנכד הרובוט יכולים להיות: כסא שיש לעקוף, שמיכה מגולגלת שיש לדלג מעליה, קערת מים שיש לעקוף בזהירות ומבלי להירטב, סולם יציב שיש לעלות עליו ולרדת ממנו, שולחן נמוך שיש לעבור מתחתיו בזחילה על ארבע וכו'.

כעת נעבור למשחק עצמו.

אם גיל הנכדים נמוך (בין גיל 4 לגיל 7), הנכד "המדען" יוביל את הנכד "הרובוט" ביד ויוסיף הנחיות בעל פה. אם הנכדים בני 8 ומעלה, הנכד "המדען" יכול להסתפק רק בהנחיות בעל פה. רצוי שלא ישתמש בנוסחאות מתמטיות או טריגונומטריות מסובכות... מספיק שהנכד יגיד: "פנה ימינה עשרה צעדים", "דלג מעל שמיכה לאורך 30 ס"מ", וכו'.

המשחק מפתח אצל הנכדים גם מיומנויות גופניות, אבל גם כושר ניתוח, הערכת מרחקים, ניסוח הוראות מדויקות – בקיצור, הכנה מזורזת לקורס קצינים עתידי.

לאחר הסיבוב הראשון, הנכדים מתחלפים בתפקידים ומשנים את מיקום המכשולים.

אם יש עוד נכדים בבית, גם הם משתתפים, לפי תור כמובן.

.סימניה במתנה לחנוכה

חג החנוכה קרב ובא והילדים מצפים למתנות חנוכה או לדמי חנוכה. הרבה מאתנו קונים לנכדים ספרים, בתור מתנה לחנוכה. אגב, זה לא מקרי ש"חנוכה" ו”-חינוך" באים מאותו שורש. אז אם חינוך בחנוכה, מה יותר מחנך מספר טוב?

אז נניח שהחלטנו לקנות להם ספרים במתנה. לכל ספר צריך גם סימניה, כדי לזכור עד איזה עמוד הספקנו לקרוא, מבלי לקפל את פינת העמוד או מבלי שניאלץ להניח את הספר פתוח.

בואו ננסה להראות לנכדים שגם בהענקת מתנה יש הרבה שמחה – לא רק בקבלת המתנות. . מצד שני, נצא מתוך הנחה – ולדעתם של הילדים, זה מלווה באנחה – שלילדים יש רק דמי כיס, במקרה הטוב. לא נרצה שישקיעו את דמי הכיס שלהם ברכישת מתנות .

כדי להעניק מתנות מבלי להוציא את דמי הכיס, הרעיון כאן הוא לנסות ליצור מתנה לבד.

ננסה לשבת אתם כדי להכין סימניות לספרים. כל ילד יכין מספר סימניות: לכל אחד מאחיו ואחיותיו, להוריו – ואולי גם לסבא ולסבתא, אם תישאר לו סבלנות ויוותרו לו חומרי גלם.

כל מה שזקוקים לו הוא מלבן קרטון או בריסטול שאורכו כאורך עמוד ממוצע. הילד יכול לצייר על המלבן בצבעי גואש, יכול להדביק נצנצים, לנקב באחד הקצוות ולקשור שם סרט צבעוני – כל מה שעולה על דעתו, מקובל ומבורך.

באותה מדה, אפשר לגזור תמונות קטנות מחוברות פרסום על נייר כרומו. ניתן להדביק את התמונות על הבריסטול כך שיוצר רצף סיפורי, תמונת נוף או סתם זר פרחים.

אם תרצו לשלב ביצירה גם יצירתיות, ולהעסיק את הילדים גם בחשיבה – ולא רק במלאכה – תנו להם למצוא את כל צירופי המלים הקשורות למלה "סימן" או ל- "סימנים".(כרמז, קבלו: "סימן קריאה", "סימן שאלה", "סימן לבאות"," סימן טוב", "סימני דרך", "סימני מים").

?מה הצליל הזה

לא רק "צלילי המוזיקה" מוכרים– גם לחפצים של יום-יום יש צלילים. החוכמה היא לזהות מה החפץ המשמיע את הקול.

מחפשים משחק לימי החורף הקרים? הנה רעיון נחמד: אוספים כמה חפצים שמשמיעים צלילים שונים. למשל: נייר צלופן, נייר עיתון שמקמטים, אריזת פצפצים שאפשר לפצפץ, פעמון, קופסת כפתורים, ארנק עם כמה מטבעות, צנצנת עם מכסה. חשוב מאד: מטפחת לקשירת העיניים, כוס זכוכית עם כפית שאפשר להקיש בה על דפנות הכוס.

קושרים לכל ילד את העיניים ומשמיעים לו את אחד הצלילים של החפצים שהכנו מראש. הילד צריך לזהות מה החפץ המשמיע את הצליל.

זה הרעיון בקיצור. וכעת, מפרט טכני על פי גילאים שונים.

אם הילדים בני 4-3, כדאי להסתפק בארבעה חפצים ויש להשמיע להם את הצלילים קודם, כשהם מביטים בכל חפץ שמשמיע קול. רק אחר כך יש לקשור לכל ילד את העיניים , להשמיע לו קולות ועליו לנחש למה שייך כל צליל.

לגילאי 5-6 אפשר להשמיע כבר עד 7 צלילים שונים. גם אין צורך להשמיע להם את הקולות לפני שמתחילים במשחק הניחושים.

תתפלאו, אבל גם ילדים גדולים יותר יכולים להשתעשע עם המשחק הזה. לגביהם, אפשר להשמיע יחד צלילים של שני חפצים שונים והם צריכים לזהות את צמד החפצים.

אפשר גם לתת לילדים "להלחין" מנגינה ע"י השמעת צלילים מכל הכלים יחד. הם יכולים להרכיב מיני-תזמורת ולהשמיע מנגינה שלמה. שיערכו חזרות, שיקבעו מי מנצח על התזמורת – הכול פתוח לדמיונם הפורה.

אפשר גם לערוך תחרות בו-זמנית לכל הילדים יחד. מסדרים אותם בשורה, כשפניהם מופנות לאחד הקירות. משמיעים צליל והם חייבים לנחש. מי שינחש נכון .את מירב הצלילים, הוא המנצח במשחק – וכפי שנאמר: למנצח שיר מזמור..

.הרעש המפחיד אותי

החורף מגיע, ואתו הברקים והרעמים. זה הזמן למשחק נחמד, שיכול לחשוף פחדים ולעזור – אולי – להתגבר עליהם.

נניח שמתארחים אצלנו שלושה או ארבעה נכדים. נבקש מהנכדים להסתדר במעגל ונאמר להם שיחשבו על הרעש שמפחיד אותם ביותר. כדי לעודד אותם להתבטא, נתחיל אנחנו ונאמר:

- הרעש שהכי מפחיד אותי הוא רעש המכונית של מכבי האש, כיון שאני מבין שיש שריפה בסביבה.

הילד הראשון יאמר:

- הרעש שהכי מפחיד אותי הוא הרעש של הרעם שלפני הגשם. אני יודע שיתחיל לרדת גשם ואז אני מאד עצוב, כיון שאני לא אוכל ללכת לשחק בגינה.

הילדה שלידו תאמר, למשל:

- הרעש שאותי מפחיד זה של תריס חורק, כשאני לבד בבית בשעות שההורים בעבודה. אני מפחדת שאולי יש גנב שמנסה להיכנס הביתה. אני לבד ואני מפחדת.

הילד שלידה יאמר:

- אני מפחד מאד מהרעש של האמבולנס של מגן דוד אדום, כי אז אני יודע שיש אדם מאד חולה שצריכים לקחת לבית החולים, ואולי הוא צריך לעבור ניתוח.

לאחר שכל ילד יאמר דבר אחד שמפחיד אותו, בקשו מכל ילד בתורו שישמיע את הרעש שמפחיד אותו. הילד צריך לנסות לחקות את הרעש המפחיד. כשכל ילד כבר יודע לחקות את הרעש המפחיד, תגידו להם:

-כעת אני סופר עד שלוש. כשאני אומר "שלוש", כולכם מתחילים להשמיע את הרעשים המפחידים יחד, בבת אחת.

כמובן שתקום מהומה גדולה, אבל זה גם יצחיק אותם מאד. וכשהרעשים מצחיקים, הם פחות מפחידים. הרי לא יתכן שדבר מצחיק הוא גם מפחיד, נכון?

ואולי בפעם הבאה כשהילד ישמע את הרעש שהפחיד אותו, הוא ייזכר במהומה הגדולה שהייתה אצל הסבתא כשכל הנכדים השמיעו רעשים – ואז אולי יחייך לעצמו, יוקל לו – ויפחד פחות.

נסו – ותאמינו לי, זה עובד!

.איסוף העלים היבשים

ציוד לכל ילד :דף לבן, קשית, אבן קטנה ודפים דקיקים בצבעים ( צהוב, כתום, ירוק כהה, חום ); זוג מספריים.

אם אין לכם ניירות צבעוניים כאלה , תנו לכל הילדים ניירות סנדביצ'ים וצבעי פסטל ובקשו מהם לצבוע את הניירות בצבעי השלכת: צהוב, כתום, ירוק, חום.

אם אין לכם ניירות סנדביץ', תנו להם חתיכות נייר טואלט (ואל תספרו לי שמשום שאתם לא אוכלים סנדביצ'ים, אתם גם לא זקוקים לנייר טואלט...)

אריק איינשטיין שר:"זה הסתיו, עם הענן, ועם הרוח המייבב..." ועם העלים הנושרים מכל העצים הנשירים ומתאספים על הדשא, על המדרכות ובכל פינה אליה מעיפה אותם הרוח.

בדומה לעבודת הגננים, הפעם ננסה לתת לילדים לעסוק בפה שלהם בתור מפוח אישי לאיסוף עלים. זה מפתח אצל הילדים את הראות, מיומנויות של מוטוריקה עדינה - וגם מחנך לניקיון.

נניח שהילדים סיימו לצבוע את נייר הסנדביצ'ים בצבעי פסטל. לאחר מכן יש לגזור מכל דף עלים קטנים, באורך של 2-3 ס"מ ובצורה של עלים.

כשהילדים סיימו להכין כל אחד מספר זהה של עלים – לא פחות מ-20, בבקשה- פזרו את העלים על הנייר הלבן וציירו במרכזו של כל דף עיגול. כל ילד צריך לקחת קשית, להצמיד אותה לעלה ולשאוב את האוויר מעל העלה כדי ליצור ריק: כך ידבק העלה לקשית. הילד יעביר את העלה משולי הדף לעיגול המרכזי. בזמן העברת העלה, הילד צריך לא לנשום – אחרת העלה ייפול. כשהעלה מגיע לעיגול, יש להניח עליו את האבן, כדי שהעלה לא יעוף חזרה, בטעות.

מי שיעביר את כל העלים ראשון, יזכה בתחרות

.

.הכנת קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים

יש להניח שיחד עם החופשה הארוכה למדי המצפה לנו השנה ממוסדות החינוך, הסבים והסבתות יגוייסו במרץ לתת כתף ולהעסיק את הילדים, בזמן שההורים בעבודה.

זה הזמן האידיאלי להעסיק את הילדים בהכנת קישוטים לסוכה.

השנה ניכנס במרץ לאופנה הירוקה ונכין קישוטי סוכה מחומרים ממוחזרים.

ניקח בקבוקים ריקים של משקאות קלים. במקום להעביר אותם ישירות למיכלי המיחזור, ניתן אותם קודם לילדים, עם הוראה ברורה לשטוף אותם קודם – אבל לא לשכוח לחסוך במי השטיפה.

כעת נצייד כל ילד בבקבוק ריק בצבע אחר ובזוג מספריים. יש בקבוקים שקופים, ירוקים, תכולים, כחולים. כל ילד יתחיל לגזור את הבקבוק מהבסיס, למשל, לכוון הסוגר , בתנועת חילזון. מתקבלת ספירלה יפה, חזקה וצבעונית. ניתן לתלות אותה מתקרת הסוכה או לתלות אותה במאוזן על דפנות הסוכה, בעזרת אטבי כביסה .

אם אתם רוצים יותר צבעוניות, אפשר לתלות על השרשרת הזאת סרטים צבעוניים, תמונות שהילדים יגזרו ממגזינים, צעצועים וכו'.

היתרון בקישוט הוא משולש: מעסיק את הילדים דקות ארוכות, לא מצריך איחסון לשנה הבאה וניתן להעביר אותו למיכל המיחזור בסוף החג. חג שמח וסוכה יפה!

אחרי הקישוט.

.איך להינצל מדוב ביער

ציוד: פעמון, כוס וכפית, כסאות כמספר המשתתפים.

האגדה מספרת שאם נמצאים ביער ונתקלים בדוב, כדאי לעשות את עצמנו לא חיים: לא זזים, לא נושמים – בקיצור, מקפיאים את עצמנו. מספרים שהדוב, בחושבו שאנחנו לא חיים, מריח אותנו ומתרחק מבלי להרע לנו.

אני לא מציעה בשום אופן שננסה לבדוק בעצמנו את אמיתות האגדה. ניסוי וטעייה טובים במעבדה – לא ביער!

אני רק מנסה להציע משחק נחמד.

נספר לילדים תחילה את האגדה ונבהיר להם שלא כדאי לנסות את זה בבית – ועוד פחות מזה, ביער...

אנחנו נחליט שאנחנו כולנו חוטבי עצים, אבל לא שואבי מים – כי אין לנו עודף מים, כזכור. לא שיש לנו עודף עצים, אבל על זה עוד לא שומעים כל-כך הרבה פרסומות.

אנחנו נראה לילדים כיצד חוטבים עצים, בתנועת החלקה של הזרועה הפעילה של כל ילד – ימנית או שמאלית. הילדים יושבים על הכיסאות ואחד מהם מתנדב להיות הדוב.

כשמקשקשים עם הכפית בתוך הכוס, הילדים היושבים מתחילים "לחטוב" עצים בתנועת הזרוע.

פתאום מצלצל הפעמון: זה סימן שהדוב מתקרב. כולם מפסיקים לנוע וקופאים על מקומם. אם "הדוב" מגלה שאחד מהם זז, הוא מתיישב במקומו והילד שזז הופך להיות "הדוב".

אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר להעלות את דרגת הקושי של המשחק: אפשר לומר לילדים לשכב על הרצפה וכשה"דוב" מתקרב, לנסות לעצור את נשימתם.

עוד דרגת קושי: "הדוב" יכול להקשות על המתחזים בכך שהוא מנסה לרחרח אותם ולהצחיק אותם. מי שצוחק ראשון – להבדיל מהפתגם "צוחק מי שצוחק אחרון" – הופך לדוב בעצמו. תיהנו יחד עם הילדים – זה כיף!

נכין תעודת זהות - גם לפני גיל 18.

ציוד: דף בריסטול לבן, עפרון , סרגל, צבעים.

הפעילות הזאת מתאימה לילד מגיל 6, שכבר יודע לכתוב, או לילד קטן יותר, בתנאי שאחד מהבוגרים מוכן להעניק לו "תמיכה טכנית".

תנו לילד הבוגר בחבורה להכין כרטיסיות בגודל אחיד, נאמר של 20 ס"מ על 20 ס"מ. תגידו לכל ילד למתוח על הדף כשש שורות ישרות. זאת הזדמנות מצוינת ללמוד למתוח קוים ישרים. אם הילדים מעט גדולים יותר, אפשר גם ללמד אותם ליצור רווחים שווים בין השורות.

הסבירו לילדים שיש לכתוב על הדף, מימין, מספר נתונים:

מצד שמאל למעלה, הציעו להם לצייר "אוטופורטרט". ציידו כל אחד במראה קטנה (ממילא יש לכם כמה מראות כאלה לאיפור , בכמה תיקים שתקועים בארון). הציעו להם גם לצבוע את התמונה של עצמם.

אתם ממש משקיענים? צלמו אותם בטלפון הסלולארי, העבירו למחשב והדפיסו לכל אחד את התמונה שלו. הילדים יגזרו את השוליים של הנייר וידביקו את התמונה על תעודת הזהות החדישה שלהם.

כך נוספו עוד כמה אזרחים טריים למדינת ישראל...

אם עדיין צריך להעסיק את הילדים והם בשוונג עם הכתיבה והכנת התמונות, תנו להם להכין לעצמם גם דרכון. הסבירו להם לשם מה אנחנו זקוקים לדרכון ומדוע תעודת הזהות לא מתאימה בחוץ לארץ.זאת הזדמנות להסביר להם על גבולות, כניסה ויציאה מארצות שונות והצורך בדרכון כדי לעבור ממדינה למדינה. הילדים גדולים מספיק כדי שיבינו גם הרחבה מדינית? ספרו להם על האיחוד האירופי ועל העובדה שכעת אפשר לעבור בין כל המדינות השונות רק עם תעודת זהות, ללא דרכון.

בילוי נעים בארץ ובחו"ל!

.החנויות שברחוב

ציוד: נעליים נוחות להליכה.

הילדים מבלים מדי פעם אצל סבא וסבתא. קורה לעתים שאנחנו נאלצים לצאת לקניות והם מצטרפים אלינו.

כדאי להפוך את ההליכה ההכרחית לחוויתית, בכך שתבקשו מהנכד – או מהנכדים – להציץ ולבדוק מה הן החנויות שנמצאות בדרך. ברגע שאחד הילדים מזהה חנות, גם אם אינו יודע עדיין לקרוא את השלט, הוא יכול לנחש מה קונים בה. כשהנכד רואה את החנות, הוא צריך לומר מה שמה ולמה היא נועדה.

נניח שכבר הגעתם לחנות שבה ערכתם את הקניות. אתם חוזרים הביתה. בזמן שאתם מסדרים את הקניות, בקשו מהילדים שיספרו מה החנויות שהיו רוצים שיהיו ברחוב שלהם.

אני יודעת טוב מאד שהחנות החשובה ביותר בעיניהם היא חנות הממתקים, אבל עם מעט מאמץ יחשבו על עוד כמה חנויות.

אם הם לא מצליחים לדלות כלום, תגידו:

- אוי, כואב לי הראש! מה לעשות?

קרוב לוודאי שלפחות אחד מהם יאמר:

- קחי כדור נגד כאב ראש.

- מאיפה אקח כדורים? אין לי בבית!

אז יחשבו על בית המרקחת.

או:

- נגמר לנו הכסף. מה לעשות?

- נלך לבנק.

אם הילדים אוהבים לצייר, ציידו אותם בדפי ניר וכלי כתיבה ותנו להם לצייר את הרחוב האידיאלי, לטעמם. אלה שיודעים לכתוב, יציירו ויכתבו שלט על כל חנות (מכולת, מספרה וכו'). אם יש גם נכדים מאותגרים אינטלקטואלית שבגיל 4 המתקדם עוד לא למדו קרוא וכתוב (ואני מקווה שאלה הם הרוב!), בקשו מהם לצייר חפץ אופייני לכל חנות. למשל: על המאפיה יציירו לחם או לחמנייה, על חנות הירקות גזר = או כל ירק אחר שנוח להם לצייר – וכו'.

.מותר, אסור ומה שביניהם

ציוד: דפים בצבע ירוק, צהוב ואדום, כלי כתיבה.

הגיל המומלץ: מגיל 5 ועד גיל 9.

החופש הגדול הוא זמן מצוין לחשבון נפש וסיכום. כמובן שנעשה זאת ברוח צעירה ונעימה, ולא באווירת נכאים.

נכין דפים בשלושה צבעים: ירוק, צהוב ואדום – נכון, בדיוק כצבעי הרמזור. מספר הדפים בכל צבע אמור להיות שווה למספר הנכדים שמבלים אתנו באותו יום. למשל, אם יש אצלנו חמישה נכדים, נכין 5 דפים ירוקים, 5 כתומים ו-5 אדומים.

כל ילד שיודע לכתוב , יכתוב על הדף הירוק:

"דברים שמותר לי לעשות".

על הדף הצהוב הילד ירשום:

"דברים שאני חייב לעשות".

וניחשתם נכון: על הדף האדום הוא יציין:

"דברים שאסור לי לעשות".

ניתן להם זמן כדי שירשמו על כל דף כל מה שהם חושבים לנכון שמותר. יחשבו וירשמו על הדף הצהוב מה חובותיהם, גם בחופש וגם בשנת הלימודים. וחשוב מאד: מה אסור תמיד!

ילדים שעדיין לא יודעים לכתוב, יקבלו את ההסבר של כל דף בעל פה ויוזמנו לצייר את כל הנושאים. אם מותר להם לשחק בכדור , למשל, יציירו כדור. אם אסור להם לחצות כביש, יציירו כביש , ילד שהולך עליו וירשמו לידו קו פסילה, למשל.

לאחר שכל הילדים יסיימו את מילוי הדפים, נעביר את הדפים ביניהם. כל ילד מוזמן לדון בדפים של הילדים האחרים ואח"כ נקיים הצבעה, במידה ויש חילוקי דעות. כמובן שלמבוגר האחראי – במקרה שלנו, הסבא או הסבתא – יש זכות וטו, כמו באו"מ. תארו לעצמכם שרוב הילדים יצביעו על כך שמותר לאכול ממתקים ללא הגבלה, למשל.

זאת פעילות נחמדה, יצירתית , דורשת חשיבה והסקת מסקנות.

.בקבוקי הפלא של הארי פוטר.

שכבות בצנצנות - לגילאי 4-8.

משחק באבנים צבעוניות לגילאי 2-5.

מתאים לילדים מגיל שנה וחצי חשוב להיזהר ולהגיש את המשחק רק לילדים שאינם מכניסים חפצים לפה..

היכנסו לחנות "הכל בדולר" ובקשו אבני זכוכית דקורטיביות עגולות. (מצורף קובץ עם תמונה)

המחיר 3.5 שקל לחבילה.

אלו אבנים יפיפיות המושכות את העין.

לאחר שהייתי בחנות והבאתי את "ההפתעה" הביתה הגשתי אותה לנכדי מגיל 5-2.

ופשוט לא האמנתי כמה שעות, כן שעות הם התעסקו עם האבנים

שימו לב כמה בקלות אפשר לשמח את הקטנים ולקנות את ליבם, ולאפשר להם לפתח את המיומנויות של עבודת הידיים. את יכולת הדמיון והיצירתיות שלהם.

שיהיה לכם בכיף

.תופסים את הצל.

בחורף הישראלי יש יותר שמש מגשם, ברוב הימים. ננצל את ימי השמש למשחק נחמד לשניים – או יותר – ילדים.

קנו כמה גירים צבעוניים. הסבירו לילד הקטן יותר שעליו לעמוד זקוף באמצע המדרכה, כשהשמש מטילה את צילו. הילד השני אמור לצייר בדיוק רב ככל האפשר את היקף הצללית שמטיל גופו של הילד הראשון. נא לרשום מתחת לצללית גם את השעה המדויקת ואת שם הילד.

אחר-כך הילדים מתחלפים, במרחק –מה מהצל של הילד הראשון יעמוד הילד השני . הילד הראשון מתבקש כעת לצייר את הצללית ולרשום שוב את השעה. סביר להניח שהשעות תהיינה שונות: ככל שהתהליך ארוך יותר, פרק הזמן שיעבור בין שני הציורים יהיה ארוך יותר.

כעת כל אחד מהילדים רשאי להשתמש בכל הגירים הצבעוניים כדי לצבוע את צלליתו שלו.

לככל הילדים יסיימו לצבוע את הצללית, הראשון מתבקש לעמוד שוב ב-ד-י-ו-ק במקום בו עמד קודם והילד השני אמור לצייר שוב את הצללית. האם שתי הצלליות חופפות? אם לא, מדוע לא? מה השימוש בדבר שנגלה זה עתה לעיניהם? אם הם עוד קטנים ולא שמעו על שעוני השמש, הנה הזדמנות נהדרת לדבר על כך ולהמחיש זאת.

אם יש בביתם מרפסת שמש – שהיא לאחרונה שוב חזרה לאופנה, או אם הם בין המאושרים שיש להם מטר מרובע אחד של גינה, הציעו להם לבנות לעצמם שעון שמש כדי להשוות אותו עם השעון הדיגיטאלי שעל ידם. זאת הזדמנות טובה להיווכח איזו דרך ארוכה עברה האנושות מאז שעוני השמש ועד היום.

את שעון השמש הם יכולים להכין תוך שימוש בעיגול קרטון שהם יגזרו מתוך קופסת נעליים ריקה או אריזת פיצה ריקה, למשל. אפשר לצבוע את הקרטון בצבעי פסטל או צבעי מים ולקשט אותו כיד הדמיון הטובה. במרכז יש להצמיד פיסת פלסטלינה ובה אפשר לתקוע שיפוד עץ – והרי לכם שעון שמש לתפארת המרפסת! ולמבוגרים שבינינו, ניזכר באמרה" כשאדם קטן מטיל צל גדול, סימן שהשמש שוקעת".

משחק בגרוטאות מתאים לגילאי 2-6.

מאת מיכל צור

השעה האהובה עלי ביותר במחיצת נכדי היא השעה שבה אני מציעה להם לצאת החוצה ולשחק בגרוטאות.

לקחתי קופסאות גדולות של כתר ומלאתי אותם בכלי מטבח שאני כבר לא משתמשת בהם, מכשירי חשמל ישנים (שעון שבת, טרמולופטר, טייפ, קומקום חשמלי, טרמוס וכו')

כך גם פיניתי את הארונות במטבח מדברים ישנים,לקחתי כוננית ישנה והנחתי עליה חלק מהגרוטאות ואני יושבת ומביטה בהם משחקים ונהנית מכל רגע מהיצירתיות, הדמיון והגיבוש המשפחתי, מהיכולת שלהם לנהות מדברים כ"כ פעוטים.

שיהיה לכם בכייף!

בילוי עם נכדים בני 3, 4 , 5 ויותר .

.חוש לכל שימוש

הילדים מאד יצירתיים. בואו ננצל את יצירתיותם ונשחק משחק נחמד ופשוט.

החליטו על חפץ פשוט, שנמצא בכל בית. למשל, קחו ספל – רצוי מפלסטיק, כדי שלא יישבר במשך המשחק. בקשו מהילדים שיישבו במעגל. שמשו אתם כמבוגר אחראי וכראש קבוצה והכריזו על כללי המשחק. הספל עומד לעבור מיד ליד, בכוון שמחליטים עליו מראש – למשל, בכוון השעון, או הפוך לכוון השעון. ברגע שהספל מגיע לידיו של המשתתף, עליו להכריז על שימוש שונה מהשימוש הרגיל של הספל וגם להמחיש את השימוש המוצע, עד כמה שאפשר.

למשל: הילד הראשון יכריז שהספל מצוין לשמש ככלי לאיסוף הגשם היורד עלינו, אם נניח אותו על הראש עם הפתח כלפי מעלה. אם הילד בעניין של טבע ירוק, הוא גם יסביר שאפשר להשתמש במים האלה להשקיית הצמחים.

הילד השני עשוי להסביר שהספל מעולה לבית לצב הקטן שיש לנו בבית. הילד השלישי יספר שהספל הוא כלי מעולה להעמדה על שולחן הכתיבה, כיון שניתן להניח בו עפרונות ועטים למכביר.

חפץ אחר מומלץ למשחק הזה יכולה להיות שמיכה קטנה. השמיכה תעבור, מקופלת או פתוחה, מיד ליד. הראשון יציע, למשל, לפרוס אותה למחצלת על שפת הים. הילד השני יתלהב דווקא מלפרוס אותה על משענות של ארבעה כסאות העומדים גב אל גב ולהשתמש בשמיכה כאוהל למשחקים.

הילד השלישי יפרוס את השמיכה על שולחן קטן, כך שהשוליים של השמיכה יגיעו לרצפה, והנה הוא בנה את "הבית של יעל" מהסיפור הידוע.

הילדה הרביעית תציע לכרוך את השמיכה סביב הגוף בצורת קימונו, ילדה אחרת תהפוך את השמיכה לשכמיה אלגנטית, וכו'.

כמובן שאפשר להעביר את החפץ הנבחר יותר מפעם אחת בין המשתתפים, בתנאי שאף אחד לא יציע פעמיים אותו רעיון או רעיון דומה למה שהוא הציע קודם, או למה שילד אחר הציע לפניו

.

.השלם את החסר

הילדים מאד סקרנים ומאד יצירתיים, אז בואו ננצל את זה למשחק נחמד ופשוט.

אנחנו מקבלים הרבה מאד חוברות צבעוניות לפרסומת. נניח שבאחת מהן יש תמונה של כלב גדול. גזרו את התמונה וגזרו את הזנב של הכלב. הציגו רק את הזנב בפני הילדים ותנו להם לנחש לאיזה בעל חיים שייך הזנב. כמובן שאת גוף הכלב יש להחביא מבעוד מועד. אם הילדים מספיק גדולים, ציידו אותם בדפי נייר , תנו להם את הזנב והצמידו את הזנב עם מהדק לדף נייר (נייר ממוחזר, בבקשה, זאת אומרת כתוב בצד אחד – ואנחנו משתמשים בצד הנקי עדיין). הילד מוזמן לצייר את גוף בעל החיים שהוא מחליט שהזנב שייך לו. אם הילד יודע גם לכתוב, הוא מוזמן לכתוב את שם בעל החיים ואת שמו שלו.

לאחר שכל הנכדים – או הילדים – סיימו את משימתם, מראים להם את גוף בעל החיים שהפרדתם לפני כן מהזנב. מי שניחש נכון, יזכה בפרס שהכנתם מבעוד מועד. ועצה קטנה: הכינו גם פרסי תנחומים למפסידים, כדי שלא תרוויחו אתם את הריבים ביניהם...

אותו חידון בדיוק ניתן לעשות גם עם חפצים שיש לכם בבית. למשל: נניח שיש לכם בגד שיש לו כפתורים יפים. אני מציעה לכם לעטוף את הבגד בשקית אטומה, מנייר או מפלסטיק. השאירו רק את הכפתור גלוי ותנו לילדים לנחש לאיזה בגד זה שייך. הרשו להם אפילו למשש את השקית. לאחר שכל ילד החליט מה הבגד בו מדובר, תנו לכל ילד

דף נייר ממוחזר ובקשו שיצייר את כל הבגד שלדעתו הכפתור שייך לו. ושוב: אם הילד יודע גם לכתוב, הוא מוזמן לכתוב את שם הבגד ואת שמו שלו.

חוזרים על התחרות שהוצעה קודם.

בילוי נעים!

!נר לי דקיק – בצ'יק

אתם זוכרים את הבדיחה של מי שתרגם לאידיש את המחזות של שייקספיר? על הכריכה הוא כתב:

" המחזות של שייקספיר – מתורגמות ומשופרות ע"י יענקל פרוימוביץ'".

על זה רציתי לספר לכם, אבל בגרסה מעט שונה. הגולשת ציונה – סיסי ברקאי נותנת לנו טיפ מדליק:

היא מציעה לתת לנכדים לבחור סיפור ולהתחפש לדמויות המופיעות בו. הסבתא משנה מעט את העלילה, מדגישה אספקטים מסוימים, מעלימה סצנות קשות מדי, אם הנכדים רכים או רגישים.

הילדים משחקים את כל הדמויות, אבל יכולים לשנות את סוף הסיפור כרצונם – הוא אשר אמרנו, "שייקספיר משופר".למשל, בסיפור של סינדרלה, הנכדים הציעו שאמו של הנסיך תקבל אותם

לארמון כי היא אמא טובה....ותזמין את הגמדים למשתה כי מגיע להם!

בסיפור של כיפה אדומה, הנכדים שלי מאד פחדו מהזאב, אז החלטנו שהוא לא בלע את סבתא, אלא רק שר לה והרדים אותה, כי הסבתא הייתה חולה ועייפה...

כמובן שאפשר לחזור על אותו סיפור מספר פעמים, ובכל פעם לשנות את העלילה, את התפקידים ואת הסוף. אם כולם רוצים להיות הצייד ואף אחד לא "מת" לשחק את הזאב, עשו הגרלה: החזיקו ביד מספר גפרורים כמספר הילדים, כשהראש של הגפרור מופנה לתוך כף היד ומוסתר שם. לאחד הגפרורים יש "להוריד את הראש" מבעוד מועד. כל ילד מושך גפרור: מי שמשך את הגפרור החתוך, ישחק את הזאב.

בסיבוב הבא, עושים שוב הגרלה. אם במקרה אותו ילד מושך פעמיים את הגפרור הקובע, מבטלים את ההגרלה ועושים אותה מחדש.

כדי להתחפש לדמויות שבסיפור, צריך מספר פריטי לבוש והרבה דמיון- וזה לא חסר לילדים. תפוח עץ ומראה קטנה יש בכל בית, מטפחת אדומה יכולה להיות גם ורודה או בורדו, ואפילו מגבת יכולה להפוך לשכמיה,, בעזרת כמה סיכות בטחון. מאז שקונים פירות בסלסילות מיד אפשר לקבל סלסלה, לה עושים ידית מסרט של קשירת מתנות. מעיתונים אפשר לעשות כובעים לגמדים – בקיצור, לא צריכים תפאורן ומלבישה – מסתדרים גם בכוחות עצמנו.

המשפחה הצעירה של תמירה - לפני שנוסף הנכד הצעיר ביותר...

.טיול בעיר הגדולה

תרומתה של ניצה.

ציוד: פנאי ומעט כסף.

אני סבתא ל-8/9+7נכדות ונכדים.הנכדים/נכדות שלי הם בין הגילאים23-3 ואחד שטרם...פעם בשנה שנתיים אנחנו לוקחים 3 מהם לטייל אתנו בתל-אביב ובשבילם זה ממש אושר (אנחנו והם מישובים קטנים באזור צפון קרוב).בלוי של טיול לאורך החוףוהטיילת,עליה למגדל עזריאלי ,הצאפרי,טיול ברחוב ביאליק ובית ביאליק,כמובן אוכל וגלידה ועוד.עולה מעט,פרט למכונית והם זוכרים זאת זמן רב.

.בלון ההפתעות

תרומתו של צבי ונקרט.

ציוד: מספר בלונים כמספר הנכדים (רצוי גם כמה ברזרבה), עיתונים ישנים, דבק לבן פשוט.

זאת פעילות נחמדה, אבל היא נמשכת מספר ימים, בכל יום כחצי שעה של פעילות.הפעילות מאד מומלצת אם הנכדים מגיעים אליכם למספר ימים בחופש.

תנו לכל נכד בלון. הנכד צריך לנפח את הבלון לממדים סבירים. אם הוא מתקשה, עזרו לו. קשרו בחוט את פתח הבלון. תנו לכל נכד כפית מפלסטיק, שימו דבק לבן בקערית והורו לנכדים למרוח היטב דבק על הבלון. לאחר מכן הם ידביקו פיסות עיתון , כדי לצפות את הבלון היטב בעיתונים. אחר כך יש להניח את הבלון בצד עד ליום המחרת, כדי שהדבק יתייבש.רשמו על כל בלון את שם הנכד ש"הפיק" אותו.

למחרת החזירו לכל נכד את הבלון שלו. שוב יש למרוח דבק ושוב יש להדביק שכבה של פיסות עיתון. המתינו עד למחרת שהדבק יתייבש. לא לשכוח לרשום שם על כל בלון.

ביום השלישי, תוקעים סיכה ומפוצצים את הבלון. פותחים חריץ קטן בכל כדור. כעת הסבתא אמורה "להיעלם" עם כדורי העיתון לכמה דקות לתוך המזווה ולדחוף לתוך כל כדור, דרך החריץ, כמה הפתעות קטנות: צעצוע קטן, סוכריות, מסטיקים, שוקולד - כל דבר שיש ושרוצים לתת לנכדים.

מחזירים לכל נכד את הכדור שלו. הוא אמור לשבור את הכדור - ותתפלאו, זה לא קל, אבל הרעש של ההפתעות שבפנים ייתן להם כוח להשלמת המשימה. יופי של תעסוקה, עם גמול מתוק בצדה

.

.תרגול הזיכרון החזותי

ציוד: ספר על צייר או על ציירים, או חוברת צבעונית

המשחק נועד לפתח זיכרון חזותי.

בחרו ציור מורכב ופיגורטיבי, או ציור נוף. תנו לכל הנכדים להתבונן בו דקה. הרחיקו את הציור מהם ותתחילו לשאול שאלות, כדי לבדוק מי זוכר יותר פרטים ומי מדייק יותר בפרטים.

הסבירו להם שזה יכול להיות שימושי אם יראו למשל גנב בפעולה ויצטרכו לספר לשוטר את כל מה שהם זוכרים, כדי לעזור בתפיסת הגנב. או נניח שיהיו עדים לריב בין שני ילדים ויצטרכו להחליט אחר כך מי צודק.

מעניין את סבתא - אבל עוד יותר מעניין: מי מתעניין בסבתא ?

.הפרסומאי הצעיר

ציוד: חוברות צבעוניות, עיתונים ישנים.

נקרא למשחק הזה "הפרסומאי הצעיר". כל ילד –או, אם יש מספר ילדים, ניתן לערוך תחרות בין שתי קבוצות – מחליט מראש על מוצר שברצונו לפרסם. הוא יכול לבחור תמונות צבעוניות להמחשה, להכין זמריר (ג'ינגל) ופרסומת קצרה, בחרוזים או בלוגו מצויר. לכל קבוצה או לכל מתחרה יוקצבו מספר דקות כדי לעשות "פרזנטציה"- או מצגת – למוצר שברצונו לשווק.

.הכנת כרטיסי ביקור

ציוד: בריסטול לבן או צבעוני, סרגל, עיפרון, מספריים.

הסבירו תחילה מה חשיבותו של כרטיס הביקור בפגישה עסקית או חברתית: כרטיס הביקור מספר בתמציתיות על האדם שכרגע הכרת. ספרו גם, כקוריוז, שביפן הדבר הראשון שאנשים עושים זה להחליף כרטיסי ביקור. ( הבעיה אחר-כך זה לזכור איזה כרטיס שייך למי, אבל יש להם עוד אי-אלו שנים להתכונן לכך...)

תנו להם צייר בעזרת הסרגל והעיפרון מלבני בגודל סביר, על הבריסטול. יש לגזור את המלבנים. רצוי להכין כמות גדולה יותר ממספר הנכדים המשתתפים, כיון שחלק מהכרטיסים ידרשו תיקון כל כך יסודי, עד שיהיה כדאי יותר לזרוק ולהכין חדש.

תנו לכל נכד לחשוב מעט ולהכין לעצמו כרטיס ביקור. אחר כך תציעו להם שיקיימו בינהם פגישה ראשונית דמיונית, יחליפו בינהם כרטיסי ביקור וישוחחו ביניהם ב"שיחת היכרות".

!גם אתה יכול להיות שרלוק הולמס

ציוד: סיפור בלשי מעניין.

תכינו מראש סיפור בלשי פשוט, מתאים לגילאי הילדים. ספרו רק את ההתחלה . הילדים צריכים לפענח את התעלומה רק ע"י שאלות, עליהן מותר לך לענות רק ב"כן" ו"לא".

דוגמאות לסיפורי מתח תוכלו למצוא בספרים או באינטרנט.

רוצים דוגמא קטנה?

הסיפור הוא כזה: איש מאד עשיר, בעל אחוזה ענקית, מתכונן לטוס לחו"ל. ביום שלפני הטיסה, אחד מעובדיו מבקש לראותו. כשהוא מדבר אתו, העובד אומר:

- אדוני, בבקשה אל תטוס מחר לחו"ל: אני חלמתי הלילה שהמטוס הזה מתרסק.

בעל האחוזה מופתע מאד ומסרב להאמין. אבל העובד מתעקש, כמעט עם דמעות, עד שבעל האחוזה משתכנע ודוחה את הטיסה.

למחרת , בשעות הערב, מודיעים שהמטוס שבו אמור היה לטוס, נפל לים והתרסק. בעל האחוזה קורא לעובד, מודה לו על שהציל את חייו, מעניק לו סכום כסף נכבד...ומפטר אותו במקום.

מדוע הוא פיטר את העובד?

{תשובה בסוף הפרק}.

.עוגה-עוגה-עוגה : הכנת עוגה

ציוד: חומרים לעוגה.

קרוב לוודאי שלאחד הנכדים יהיה בקרוב יום הולדת, או שחגג לא מכבר יום הולדת. הציעו לו – או לה – לבחור רעיון לעוגת יום הולדת. אם הרעיון קשה מדי לביצוע, הציעו רעיון אחר. תכינו יחד את העוגה. זאת הזדמנות ללמוד לשבור ולהפריד ביצה, להפעיל מקצף, לבחוש במרץ וללקק שאריות של קרם.

למשל: מה נחמד יהיה להכין את הבית של עמי ותמי, לקשט אותו בסוכריות צבעוניות ולאכול אותו בכיף לאחר ארוחת הצהריים החגיגית.

סבתא כבר בישלה דייסה - הגיע זמן העוגיות!

והנה העוגיות שאפתה אילאיל בת ה-10:

.עוד עו"ד

ציוד: סיפור משפטי מעניין.

חלקו אותם לקבוצת הסנגור ולקבוצת הקטגור. הציגו להם סיפור משפטי מעניין ובקשו שיחליטו מי הצודק.

דוגמא מצוינת היא משפט שלמה: האם האימא שצריכה לזכות בילד היא האימא שילדה אותו או האימא שגידלה וחינכה אותו?חלקו אותם לקבוצות: הסנגור, הקטגור והשופט. אם יש מספיק ילדים, הרכיבו גם חבר מושבעים, כפי שרואים בכל סרט אמריקאי מצוי – ולא תמיד רצוי- ותנו להם להכריע גורלות

.

.יש לי יום-יום חג

ציוד: ניירות צבעוניים, מספריים, שדכן.

צרו שרשראות צבעוניות לקישוט לסוכות, ליום ההולדת הקרוב של אחד הנכדים, למסיבת ההפתעה לאחד ההורים שלהם .

אפשר לצייר על ניר מקופל לשניים מחצית הפרופיל של ילד, למשל. גוזרים אותו. מקפלים אח-כ ניר להרבה מאד קיפולים, כמו מניפה, וגוזרים על פי הדוגמא, כשדואגים להשאיר צד אחד מחובר.

.לא כל יום פורים - אבל כל יום אפשר להתחפש

ציוד: בגדים הכי מצחיקים שתוכלי למצוא בארון, מטפחות, כובעים, חרוזים.

תכיני ערימת בגדים שזמנם עבר, אבל עדיין לא הספקת לתרום. תוסיפי את כל האביזרים הפשוטים – בבקשה, לא טבעות זהב ויהלומים!- שיש לך בהישג היד. אל תעלי לבוידעם בשביל זה: רק רוקני כמה מגירות. עשי תחרות "התחפושת המוצלחת": מי מצליח להתחפש בצורה הכי מקורית ומשכנעת. אפשר גם להציג קטע, כדי לשכנע ולזכות בפרס

.

!איזה מזל יש לך

ציוד: ההורוסקופ של מוסף העיתון בסוף השבוע, גיליונות נייר/ בריסטול/ קרטון, צבעי פסטל או טושים, מספריים, דבק.

גם אם לא מאמינים בהורוסקופ, אפשר לשחק במשחק ההורוסקופ. כל ילד יודע את תאריך לידתו. עזרי לכל אחד למצוא מה המזל שלו. כל אחד צריך לגזור את ציור המזל שלו, להדביק אותו על הדף בצירוף כתיבת שמו.

מכאן, הרשות נתונה והיד נטויה. כל ילד יכול לבחור סיפור בו מוזכר המזל שלו, לצייר ציור עליו, למצוא פתגם, משל או כל דבר הקשור לסמל. אחר כך, כשכולם סיימו, נותנים לכל אחד לספר את סיפורו, להציג את ציורו או לתאר את כל מה שלדעתו מאפיין אותו על פי מזלו.

.חבר מושבעים בפתרון דילמה

ציוד: זמן חשיבה.

דילמה: למחנך של כיתה י"ב נודע שאחד התלמידים נוהג ללא רישיון רכב. מה על המחנך לעשות? להלשין להנהלת ביה"ס, למשטרה או לשתוק?

כל מי שרוצה להביא נימוק או לטעון טענה, חייב להצביע ולהמתין לתורו. תרבות הויכוח חשובה לא פחות מהנושא.

.כל העולם במה

ציוד: כסאות ושולחנות קטנים, אם אפשר.

כיתת אומן, או בקיצור:

OH, MAN!

היום כולנו הולכים לבית הספר. יושבים בשורות – או בשורה אחת, תלוי מה מספר הנכדים. השוני מבית ספר רגיל הוא שהפעם כל ילד, בתורו, משמש כמורה. מותר לו לדבר חמש דקות על כל נושא שקרוב לליבו. מותר לו לשאול שאלות, והוא גם חייב לענות לשאלות שהוא נשאל.

יהיה מעניין לבדוק איך הם "משתלטים" על התלמידים, אילו עונשים יתנו ועד כמה ייקחו את

תפקידם ברצינות.

אזכיר לכם רק אמרה ישנה:"מי שלא יודע מהו נצח, שידבר חמש דקות בפני קהל"...

ולא משנה בכלל שהפעם הקהל כולו מורכב מבני אותה משפחה

.

.לחשוב בתוך קופסה: משחקי קופסה

ציוד: משחקי קופסא.

בניגוד גמור לכל מה שאומרים לנו שכדאי לחשוב יצירתית ולצאת מהקופסא, הפעם אנחנו דווקא ניכנס לקופסא. לא רק לקופסא אחת, אלא להרבה קופסאות.

נעשה קודם סדר בארונות ונשלוף כל מיני משחקי קופסא שנותרו לפליטה מילדותם של בנינו, או שאספנו לכבוד נכדינו. למשל: שח, דמקה, שש-בש, מונופול, פאזלים – כל מה שתצליחו למצוא. אפשר לתת לכל נכד לבחור מה המשחק האהוב עליו. הם יכולים לשחק בזוגות ולהתחלף אחר-כך.

אם אחד הנכדים קטן מדי, צרפו אליו נכד גדול יותר או הצטרפו אליו בעצמכם. תופתעו עד כמה אפשר ליהנות !

.השיר שלנו: הכנת מופע

ציוד: שירי ילדים, אביזרים שונים.

הפעם "ישחקו הנערים לפנינו".

נארגן מופע: כל ילד יבחר שיר שהוא רוצה לשיר, דקלום מחג החנוכה האחרון, בדיחה מוצלחת שהוא יודע לספר – בקיצור, כל מה שיכול לשעשע את הנוכחים. יש רק לארגן מראש את כל הציוד הנדרש: ביגוד, אביזרים, שירי רקע – כל מה שמתאים ויש בהישג יד.

.מרוב מרשמים, אפשר לפתוח בית מרקחת : יום בישול

ציוד: ספר בישול או מחברת מתכונים.

היום מבשלים ביחד. מתחילים בלבחור יחד את התפריט, מחפשים את המתכונים, מכינים את המצרכים – ויוצאים לדרך.

כמובן שלא כדאי לתת לנכד בן השלוש את הסכין החדה: מספיק שינסה לשטוף את הירקות.

זאת הזדמנות טובה להראות להם שכדי לאכול, צריך גם לדעת לבשל – ורצוי לא לפשל.

.סיפור על פי ציור

ציוד: ספר תמונות.

לבחור ספר תמונות כתוב בשפה זרה או ללא כיתוב (למשל, ביוגרפיה של צייר עם רפרודוקציות של תמונותיו). לתת לכל ילד לבחור איזו תמונה שהוא רוצה ולספר את הסיפור של התמונה שהוא בחר.מה רואים בה? מה מבינים? מה קרה לפני ומה יקרה בעתיד?

.זבש"נו: להיות זבנים

ציוד: מאזני שקילה למטבח, ירקות, פירות או מצרכים אחרים, כסף ומטבעות, פתקים וטוש לכתיבה, סל קניות רב פעמי.

היום אנחנו עושים קניות בסופרמרקט הביתי. הילדים מחליטים מה המחיר לכל סוג מזון ומכינים פתק בהתאם. מניחים את הפתק על המצרך.

מחליטים מי המוכר הראשון, מי הקונה הראשון ויוצאים עם סל מבד = כדי לשמור על איכות הסביבה- לקניות. צריך לשקול, לחשב מחיר, לקבל כסף ולתת עודף בלי לטעות. הנה הוכחה

למה צריך לזכור בעל-פה את לוח הכפל!

כמובן שאחר-כך מחליפים תפקידים.

.שמירה על הניקיון ועל איכות הסיבה

.ציוד: קליפות הדרים

אפשר לגייס את הנכדים למשימה הבאה - ותודה לדפנה על תרומתה.

"עכשיו, כשתצרוכת התפוזים וההדרים בשיאה, יש לי יותר קליפות ממה שאני מסוגלת לעבד. כל יום, שניים - שלושה תפוזים מתקלפים להם ונסחטים למיצים.והקליפות, לאן הן הולכות? לסיר קבוע שעומד על הגז ומקבל אותן בשמחה.

לא ריבה ירקח הסיר, כי אם חומר ניקוי מופלא. זה כל כך פשוט וכל כך בחינם: מכסים את הקליפות במים ומרתיחים. זה הכל, בחיי! את מי התפוז האלה אני זורקת על כל דבר: על רצפת המטבח לספונג'ה, לאסלה או לכיור לצורך הלבנה, וכמובן לניגוב משטח הגז עצמו.

תאמרו 'זה לא עובד כמו אקונומיקה', ואני אסכים: זה לא מסריח, זה לא מרעיל אותי, זה לא מזהם את הסביבה ולא הורג את האדמה ואת מי ההשקיה. אה, וזה גם לא מלבין את הכיור ללבן בוהק, זה סתם מנקה אותו. את מה שאני לא מצליחה להכניס לסיר אני מייבשת. פשוט מניחים את הקליפות ונותנים להן להתייבש. בתום עונת התפוזים אפשר לחזור על הטריק עם קליפות מיובשות, וגם להכין איתן תה הדרים כשגעגוע חורף תוקף".

קראנו , ניסינו, והרי התוצאות: זה עובד. ובגדול. בתוך חמש דקות הרתחה ודקה אחת של ניגוב, קיבלנו כיריים צחורות ואוויר מלא בניחוח תפוז. שלום לחומרי הניקוי במכלי פלסטיק ולהוצאה של עשרות שקלים בחודש. בימים הבאים נגוון עם לימונים, אשכוליות ופומליות. תמיד חלמנו לגור בתוך פרדס..."

הנכדים מוזמנים לאמץ את הרעיון ולייבא אותו לבתיהם - מבלי לשלם מכס או להיכנס לפרדס...

יש לכם מה לספר לאחרים? נשמח לפרסם: sabaandsabta@gmail.com

{ תשובה לחידה הבלשית: העובד סיפר שהוא חלם בלילה שהמטוס יתרסק, אבל הוא עבד בתור שומר לילה – לכן אסור היה לו לישון בשמירה. הוא פוטר בגלל שהתרשל בתפקידו, אבל קיבל בונוס על שהציל את חיי מעבידו}.

תיהנו מכל דקה!

קורה שורץ