חצי גמר פלייאוף (גמר סל) מול מכבי תל אביב
משחק 1
מכבי תל אביב - אליצור נתניה: 74:87 [0:1 בסדרה]
"בהילוך שני לחצי השני"
משה גורלי
לא משחק מלהיב, אך עצבני ושקול. ההפרש בסיום, 74-87 למכבי ת"א, גם היה הפרש השיא במשחק. שתי הקבוצות פתחו אמנם עם שלושה נמוכים, בניגוד למנהגן לאחרונה, אך למרות עובדה זו התבסס משחקן על שחקני הפנים. סיבות: איבודי כדור סיטוניים, אחוזי קליעה נמוכים וחולשה של הרכזים שלא הצליחו לסדר את המשחק ולכוונו.
בעניין איבודי הכדור היה לנתניה יתרון מכריע. הקבוצה חסרה את היכולת להתרכז דוקא באותן הדקות שמכבי איפשרה לה להתקרב, וכך מכבי לא הצליחה לברוח, אך אליצור מאידך גיסא לא הצליחה לצמצם את הפער. כאן באו לידי ביטוי המיומנות והנסיון של מכבי.
ברקוביץ' שפתח גרוע, 5 החטאות, ידע לחזור ולקלוע סלים חשובים. מגי שסיים מצויין את המחצית הראשונה (16 נקודות, החטאה אחת בלבד), נעלם במחצית השניה, אך ידע להוסיף את הנקודות שלו כשהיה צורך. ג'מצ'י תרם 4 זריקות של 3 וקלע באחוז סביר (50 אחוז). לי ג'ונסון היה אמנם דומיננטי מתחת לסלים, אך הפתיע לרעה במשחק האנוכי. הוא חיפש רק את הסל גם במקרים שקל יותר היה למצוא חבר פנוי.
נתניה, כהרגלה, לחוצה ועצבנית. אוהדיה ומנהליה החליפו גידופים קולניים. וילי סימס זעם על השופטים, וקרל נברסון שהוחלף, בעט בעצבנות בשעון 30 השניות. אחר-כך סירב לחזור, אך נעתר לבסוך לתחנוני המאמנים, ופניארסקי ליווה אותו ביד לספסל שליד המזכירות כדי שלא יתחרט. נקודות האור: ג'ימי ג'ונסטון קלע היטב מחצי מרחק וכמוהו סטיב מלוביק שהיה בהחלט מקום לשתפו יותר בייחוד כשהתברר שטקטיקה המבוססת על שלושה נמוכים לא עובדת.
למרות זאת היה יוסי הררי אופטימי בסיום: "היה משחק טוב. הפסדנו בגלל שגיאות שלנו ובעיקר איבודי כדור טיפשיים. אם נלמד ונתקן - יכולה להשתנות התוצאה בגומלין". הררי התייחס להעברת משחק הגומלין ליד-אליהו: "נתניה לא הפסידה עוד בביתה, אך אני מבין את השיקולים הכלכליים שהינחו את הנהלת הקבוצה".
מאמן מכבי, שרף: "לא שיחקנו טוב, אך צריך לדעת לנצח גם כך; לא הצלחנו לסדר התקפה, וסבלנו מאחוזי קליעה נמוכים".
משחק 2
אליצור נתניה - מכבי תל אביב: 76-96 [0:2 בסדרה]
