שינוי והרחבת המושב
במהלך שנות התשעים חל במושב מהפך תעסוקתי וכלכלי. מכל המשקים נותרו רק מעטים המתפרנסים מחקלאות בלבד.
בתחילת שנות האלפיים נותרו שבעה משקי לול (בעוד שבשנות השיא של גידול העופות היו בטל שחר כ-55 מגדלים), גידולי פלחה, מטעים וענפים ייחודיים כמו ירק ותבלין. מלבד ענף החקלאות מתפרנסים כמה מהחברים מבתי מלאכה, תעשייה זעירה, מסחר, תיירות ועוד. רוב התושבים מוצאים את פרנסתם מחוץ למושב. עם השנים, מספר התושבים שאינם חברי האגודה החקלאית הולך וגדל.
בדצמבר 1995 הוחלט להרחיב את המושב. ההרחבה נועדה למצוא פתרון להשארת הבנים במושב. הוחלט על תוספת של שמונים יחידות דיור; יחידת דיור אחת על מגרש של חצי דונם. היחידות מוקמו בחמישה מוקדים במושב, במטרה לשלב את ההרחבות במושב הקיים ולא ליצור שכונה נבדלת.
בדרך עקיפה גרמה ההרחבה גם להעלאת היקף ורמת השירותים הניתנים במושב. עד לביצוע ההרחבה טיפל ועד האגודה הן בנושאים המשקיים והן במוניציפליים. עם ביצוע ההרחבה הוקמה אגודה קהילתית לכל תושבי המושב. בתקנון האגודה הקהילתית הוגדרה מערכת היחסים בין התושבים והאגודה החקלאית, וכן בין התושבים ובין האגודה הקהילתית. האגודה הקהילתית בחרה ועד מנהל שפעל תקופה קצרה יחסית, עד שמשרד הפנים דרש לקיים בחירות לוועד מקומי על פי תקנות שר הפנים. הוועד מנהל את העניינים המוניציפליים ומקבל אישור תקציב מהמועצה האזורית.
הוועד החקלאי עוסק בניהול הכלכלי של האגודה החקלאית, איגוד הקרקעות וניהול הנכסים החקלאיים, כמו לול מבוקר, מטעים, בריכת שחייה ועוד.