מה ידוע לנו על עולם הנשמות?

לאחר שהראינו בעמוד הקודם שקיומו של עולם הנשמות הוא וודאי, נבאר כעת מה ידוע לנו עליו.

רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, מגדולי המקובלים בכל הדורות, מסכם את העולה מכלל ספרות חז"ל בעניין עולם הנשמות. נביא את דבריו ב'מאמר העיקרים', ונשלב בהם הסבר:

"בגמול

הנה מין האדם נתיחד מכל שאר המינים שניתנה לו הבחירה, וכח למעשיו להמשיך ההמשכות שזכרנו, ומצד זה נוסף בו ענין שאינו בשום אחד משאר המינים והוא, שיוגמלו מעשיו מדה כנגד מדה.

האדם מיוחד מכל הברואים בזה שיש לו אפשרות לבחור, אם לעשות טוב או רע. הבחירה נותנת לו אפשרות לקדם את העולם או לקלקל אותו. כיוון שניתנה לאדם הבחירה, ניתן לו גם תגמול על בחירותיו, שכר ועונש. מידה כנגד מידה - כפי מעשיו כך הגמול שיקבל.

"והגמול הזה נחלק לשני חלקים, האחד בעולם הזה והאחד בעולם הבא: גמול העולם הבא הוא שכפי מעשיו שעשה בעולם הזה כן תקבע לו מדריגה בטובה האמיתית, שהיא הדבקות בו יתברך, ויהנה בה לנצח נצחים. וגם הוא יחולק לשני חלקים, בעולם הנשמות ובעולם התחייה, יבואר עוד לפנים בס"ד. גמול העולם הזה הוא שכפי מעשיו יוגזר עליו הצלחה או צרות מאיזה מין שיהיה.

התגמול על מעשי האדם בחייו מתחלק לתקופות שונות:

בעולם הזה - בתקופת חיי האדם בעולם הזה, בעוד נשמתו נמצאת בגופו. התגמול בתקופה זו הוא: מעשים טובים יתוגמלו בהצלחה, ומעשים רעים יתוגמלו בצרות, ה' ישמרנו.

בעולם הבא - לאחר המוות. התגמול בתקופה זו הוא: בהתאם למעשים שעשה בתקופה בה חי, כך תיקבע המדרגה בה יוצב בעולם הבא. לעומת העולם הזה, בו ההצלחה והצרות נבחנות במדדים גשמיים, בעולם הבא המדד הוא בטובה הרוחנית, שהיא הטובה האמיתית. הטובה בעולם הבא היא: הדבקות באלקים, וההנאה והתענוג הכרוכים בדבקות זו. הנאה זו איננה זמנית, כהנאות העולם הזה, אלא היא נצחית, לנצח נצחים.

העולם הבא עצמו מתחלק לשתי תקופות:

עולם הנשמות - התקופה שלאחר הפטירה, כאשר הנשמה יוצאת מהגוף.

עולם התחייה - לעתיד לבוא, כאשר הנשמות יחזרו לגופים, בתחיית המתים.

"וצריך שתדע שעיקר השכר באמת הוא הטובה האמיתית שיזכו בה הצדיקים לעתיד לבא, וכן העונש היותר עצום הוא אבוד הטובה ההיא לגמרי.

מנקודת מבטנו, בעולם הזה, קשה לתפוס מהי טובת העולם הבא, ומדוע היא הטובה האמיתית, אך זה לא מעיד על פחיתותה אלא על עוצמתה. רק גאוותן מתייחס בביטול על מה ששכלו לא משיג, אך העניו יודע, שיש דברים, שמרוב נשגבותם הם אינם יכולים להימדד בכלי העולם הזה ולהיתפס בשכל האנושי המוגבל במגבלות הגוף. אנו מאמינים בדברי חכמינו זכרונם לברכה, שטובת העולם הבא היא שכר משמעותי לאין ערוך מהנאות העולם הזה, ואיבוד טובת העולם הבא היא עונש משמעותי לאין ערוך מצרות העולם הזה.

"אמנם יש מצות שכפי מדת הדין הצודקת ראוי שיוגמלו בעולם הבא וגם בעולם הזה בהצלחות העולם הזה וטובותיו, וכן יש עבירות שכפי מדת הדין הצודקת ראוי שיענש עליהם בעולם הזה ובעולם הבא. ויש מצות שהדין נותן שיגמלו בעולם הבא ולא בעולם הזה, ועבירות שהדין נותן שיענש עליהם בעולם הבא ולא בעולם הזה. ומצוות שהדין בהם שיוגמלו לגמרי בעולם הזה ואין נשאר לבעליהם כלום בעולם הבא, ועבירות שהדין עליהם לעולם הזה ולא יענשו בעליהם כלום בעולם הבא. והשופט הצדיק דן את הכל בשלימות באופן שהכל נעשה ביושר, בלי עולה כלל ועיקר.

הצדק האלוהי מכריע כיצד ומתי יתוגמל כל מעשה, אם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם. חכמינו גילו את מקצת הדברים בהתייחס למעשים מסוימים, אך גם אם איננו יודעים את הפרטים, מה שוודאי הוא שהכרעה זו נעשית על ידי האל, השופט הצדיק, ביושר מוחלט.

"והנה כמו שהגוף והנפש ביחד עושים המעשים בין הטובים בין הרעים, כן הגמול צריך שיוגמלו יחד. אמנם בחטאו של אדם הראשון נגזר על המין האנושי כולו מיתה, באופן שלא יוכל להגיע אל הטובה האמיתית בלי שימות. והענין כי הנה נשאב בגוף זוהמא שאי אפשר לו שיגיע לדביקות העליון בהיות זוהמא זו שאובה בו, ואינו יוצא ממנה עד שימות וישוב לעפר, ואז ינקה ממנה וישוב ויבנה בטהרה בלי זוהמא כלל, ואז תשוב בה הנשמה ויחיה ויחדיו יאירו באור החיים לנצח, ויהנו בטובה האמיתית כפי המעשים שעשו בחייהם בראשונה, וזה ענין תחית המתים המפורסם בכל ישראל.

כעיקרון, על פי התכנית המקורית שהבורא התווה לעולם, התגמול היה אמור להיות לגוף ולנשמה ביחד, כיוון שהמעשים עליהם בא התגמול נעשו על ידי שניהם יחד, נשמה בגוף. אבל בפועל אין הדברים כך, כיוון שחטא אדם הראשון בגן עדן הביא לשינוי התכנית.

חטא אדם הראשון יצר מציאות של 'זוהמא' בגוף האנושי, כלומר שהגוף איבד את הציאות הזכה והמופשטת שלו, ונעשה כחומר מתכלה. כל זמן שהנשמה נתונה בגוף מתכלה, האדם לא יכול לחוות את הדבקת העליונה בהשם, שהיא נצחית. לכן נגזר על המין האנושי למות, שהגוף ייפרד מהנשמה, וישוב את העפר ממנו לוקח. בהיותו באדמה, הגוף כפי שהוא נרקב, כלומר שאותה אפשרות של כילוי ממצה את עצמה עד תום. או אז הגוף מזדכך מן הזוהמא שבו, ורק מציאות והמופשטת, אבסטרקטית, נשארת.

לעתיד לבוא, לאחר שהאנושות תשלים את תיקון חטא אדם הראשון, הגוף ייבנה מחדש, אך הפעם בטהרה, בלי הזוהמא. אז תשוב אליו הנשמה, וזוהי תחיית המתים. כשהנשמה תהיה בגוף נצחי, הם יתוגמלו יחד על המעשים שעשו בעולם הזה, וייהנו בטובה נצחית. טובה זו היא חיי העולם הבא, תענוג והנאה נצחיים הנולדים מהדבקות באור האלוהי, בהתאם למעשים שעשה האדם בחייו.

"ואמנם כל הזמן שהגוף בעפר הולך ואובד צורתו הראשונה, הנשמה עומדת במקום מנוחה אם זוכה, והיינו עולם הנשמות, ומשגת שם מעין מה שתשיג לעתיד לבא אחר התחיה כפי המעשים שעשתה בחייה.

בתקופת הביניים, בין העולם הזה לתחיית המתים, במקביל להזדככות הגוף בעפר, הנשמה נמצאת בעולם הנשמות. שם היא אמורה לנוח, עד שובה אל הגוף בתחיית המתים. בפועל, מה שהנשמה חווה שם תלוי במעשי האדם בעולם הזה, כפי שמפורט בהמשך.

"בגן עדן וגהינם

והנה הוכנו מקומות לנשמות בצאתן מן הגוף, אחד לנוח בו אם זוכה עד זמן התחיה, ואחד ליצרף בו בעונשין אם עוונות בה שמונעין אותה ממנוחה.

בעולם הנשמות, אם האדם ראוי לכם - נשמתו נחה, וחווה משהו מעין מה שתחווה בתחיית המתים, כפי מדרגה בהתאם למעשי האדם בחייו. אם האדם לא ראוי לכך, הנשמה נצרפת בעונשים. כלומר, כפי שצורף מזכך את הכסף מן הסיגים שבו באש, כך העונשים בעולם הנשמות מזככים את הנשמה מן הפגמים שחוללו בה העוונות.

"והנה מקום המנוחה נקרא גן עדן, ויש בו מדריגות שונות, ויש גן עדן תחתון וגן עדן עליון. בתחתון יושבות הנשמות בדמות הגופים שהיו בם, ונהנות שם במיני הנאות רוחניות, והמקום מוכן למיני ההנאות ההם שהוחקו לימצא שם. ובעליון, יושבות הנשמות בבחינת נשמות ממש ונהנות במיני הנאות רוחניות גדולות ונשגבות מההנאות שבתחתון, ויש שם חילוף זמנים ושנוי עתים להנאות שונות ומתחלפות ומדריגות שונות לנהנים בהם.

המקום בו נמצאות הנשמות שנידונו לנוח בעולם הנשמות נקרא 'גן עדן', על שם גם העדן בו היה אדם הראשון לפני שחטא. בגן עדן יש מדרגות שונות, שבכל אחת מהן הנאה הרוחנית שונה, וכל אדם נידון להיות במדרגה מסוימת, בהתאם למעשיו בחייו. כמו כן יש תקופות שונות, ואפשרות למעבר ממדרגה למדרגה.

"והגהינם הוא מקום לנשמות הראויות ליענש, ושם מגיע להם צער ומכאובים כפי מה ששייך בהם לפי ענינם. ויש מדריגות שונות של צער כמו שיש מדריגות שונות של תענוג. ובמצער ההוא ישאו החוטאים את עונם. ואם ראוים הם לשכר אחר כך הנה יטהרו מחטאם וילכו למנוחה. ואם לא - יענשו עד אבדם, ודבר זה לא יקרא לישראל אלא מעט מן המעט.

המקום בו נמצאות הנשמות שנידונו להיענש בעולם הנשמות נקרא 'גהינם'. גם כאן יש מדרגות שונות של צער ומכאובים, בהתאם למעשי האדם בחייו. רוב מוחלט של היהודים הנידונים לגהינם, מזדככים ומיטהרים בעונשים, ולאחר מכן עוברים למנוחה עד תחיית המתים. רק מיעוט קטן ממשיך להיענש עד אובדנו. כעיקרון "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", ויוצאי הדופן נדירים מאד.

חשוב להדגיש, שהאמונה בגן עדן וגהינם, אינה נחלת מקובלים בלבד, ואינה 'המצאה' של תורת הנסתר. כבר במשנה כתוב, שבעולם הנשמות יש מצד אחד את העולם הבא ומצד שני את הגיהנם:

"כל מי שיש בידו שלשה דברי םהללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע: עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה - מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע? תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעול םהבא, שנאמר 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא', אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר 'ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך'. (אבות ה יט)

ספרות התורה שבעל פה, כולל החלק הנגלה שבה, מלאה בהתייחסויות לעולם הנשמות, והדברים מוסכמים על כל הזרמים ביהדות. ידיעת נושא זה חשובה, כיוון שיש לה השלכות לתפקידנו אנו, החיים כאן בעול םהזה, שכן יש לנו יכולת להשפיע על הנעשה עם הנשמה בעולם הנשמות.

להסבר כיצד - המשך לעמוד הבא.