קדיש לעילוי נשמת

על תפילת הקדיש

תפילת "קדיש" היא קדומה ונשגבה מאד. אמירת קדיש מסוגלת (=בכוחה לפעול) במיוחד לעילוי נשמה. המעלה העליונה היא שהיתום יאמר קדיש בשנת האבל, ולאחר מכן מדי שנה ביום השנה לפטירה. כאשר אין אפשרות שהיתום יאמר, ניתן למנות אדם אחר בתשלום, כך שאמירת הקדיש תיוחס לעילוי נשמת הנפטר.

את הקדיש יש לומר בשנה שאחר הפטירה (למנהג האשכנזים אין אומרים בחודש האחרון, ולמנהג עדות המזרח אין אומרים בשבוע הראשון של החודש האחרון),

וכן מדי שנה ביום השנה (יארצייט).

בעניין שכירת אומר קדיש כתב ה'בן איש חי':

"שאלה: בתולה גדולה שנפטרה, ואין לה זרע לומר קדיש בשבילה, ואביה רוצה שישכיר לה אדם אחד שיאמר קדיש בכל יום בשבילה, יען כי הוא יש לו עסקים אצל הערביים ומוכרח לישב שם כמה חודשים ולהתפלל ביחיד, ועל כן נעשה שואל: אם יש תועלת למת בקדיש שאומר בשבילה איש זר שאינו קרוב שלה?

תשובה: זאת שאין לה זרע ודאי אם יאמר אביה הקדיש בעבורה יש בזה תועלת טפי מאיש זר שאינו קרוב שלה. אם עם כל זה, היכא דלא אפשר בו, אין הכי נמי, יהיה לה תועלת בקדיש של אחר אף על פי שאינו קרוב שלה. כי דבר זה שנהגו להשכיר אחד לומר קדיש על המת היכא דאין לו קרובים הוא מנהג קדמון ומנהג ישראל תורה היא... שמעתי מפי קדוש מ"ר הרב הגדול מ"ז אור הירח ז"ל שהיה אומר כי יען אמירת הקדיש היא להגן על הנפש המת להצילו מן גיהנם, והרי יש כמה מתים שבישראל שלא זכו לבנים, שיאמרו קדיש עליו, ולכן תיקנו שיאמר הרב מורה צדק קדיש והוא מגין לכל נפשות מת שמתו שאין להם מי שיאמר קדיש בעדם זת"ד עכ"ל ע"ש. הנה מוכח דיש תועלת בקדיש למת אפילו ע"י איש זר שאינו קרובו ועל כן יפה הוא עושה זה השואל להשכיר אחד ירא שמיים שיאמר בכל יום קדישים בעבור נפש בתו...

טוב שזה האיש שאומר קדיש שיאמר קודם זה הקדיש בזה הלשון: ... והריני מכוין באמירת הקדיש זה לתועלת נפש פלונית בן פלוני, לעורר הרחמים למנוחת נפשה ורוחה ונשמתה במנוחות שאננות בגן עדן...

גם עוד בכל יום אחר כל הקדישים בסוף היום יאמר בקשה זו: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתחוס ותחמול ותרחם ברוב רחמיך וחסדיך על נפש רוח ונשמה של פלונית בן פלוני, ולמען הקדישים שאמרתי אני עבדך ביום הזה תבטל כל המקטרגים והמשטינים ויעמדו מליצי יושר להליץ טוב על נפשה רוחה ונשמתה, ותלוה אליהם השלום וישכנו במנוחת שלום השקט ובטח, ותגביר חסדיך על מדת הדין, ויתמתקו הגבורות הקשות על ידי פלא העליון שהוא חסדים גדולים ורחמים גמורים. יהיו לרצון וכו'. (רב פעלים ד אורח חיים ז)

בעניין מעלת הקדיש מספרת הגמרא:

"אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר (המתין) לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי. לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי: שלום עליך, רבי! ואמרתי לו: שלום עליך רבי ומורי! ואמר לי: בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו? אמרתי לו: להתפלל. ואמר לי: היה לך להתפלל בדרך! ואמרתי לו: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים. ואמר לי: היה לך להתפלל תפלה קצרה. באותה שעה למדי ממנו שלשה דברים: למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך - מתפלל תפלה קצרה. ואמר לי: בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות. ואמר לי: חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך; ולא זו בלבד, אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמיה הגדול מבורך, הקדוש ברוך הוא מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אתו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. (ברכות ג א)

הגמרא אומרת שהקדיש 'מסוגל' (בכוחו לפעול) לקריעת גזר דין ומחילת עוונות:

"אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו - קורעין לו גזר דינו, שנאמר בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'. מאי טעמא בפרע פרעות - משום דברכו ה'. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו, כתיב הכא בפרע פרעות וכתיב התם כי פרע הוא. (שבת קיט ב)

וכתב ר' צבי הירש קידנובר בספר 'קב הישר':

מעשה ברבי עקיבא שפגע באדם רשע והיו משחיתים דנין אותו הרשע ביסורים, עד ששאל רבי עקיבא אותו אם יש לו בן, והשיב שיש לו במקום פלוני, והלך רבי עקיבא לאותו המקום ולמד עם בנו קדיש, ואחר כך אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. מיד נחלץ אותו הרשע מהצרה ונתגלה לרבי עקיבא, וגילה כי הותר הוא מיסורים דיליה. פתח רבי עקיבא ואמר: "ה' זכרך לדור ודור". ומזה הוא התעוררות אל האדם שישים עינו והשגחתו הגדולה על בניו ללמדם בתורת ה' ולהדריכם ביראת ה', כי ברא (בן) מזכה אבא.

ומי שמת לו אביו או אמו יזהר אותו הבן לומר קדיש ואמן יהא שמיה רבא בכל כחו, כי באמירתו הוא מביא למעלה נשמת אביו לגן עדן העליון, ולא כיש המקילין בקדישים שהוא בעיניהם כאחוכי וטלולי וממש הן מלגלגין על אמירת הקדיש, ולא יודעים שכל מעשי שמים וארץ תלויין באמירת הקדיש, כי "יהא שמיה רבא מברך לעלם עלמיא עלמיא" הם כ"ח אותיות, כנגד זה יש כ"ח אותיות בפסוק ראשון שבתורה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", בסוד "כח מעשיו הגיד לעמו", וכן פסוק ראשון שבעשרת הדברות הן כ"ח אותיות "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר"...

על כן צריך האדם האומר קדיש אחר אביו ואמו לומר בכוונה גדולה הקדיש. (בלק פרק פ)