תלמידים יקרים,

אתם אולי עוד לא לגמרי מבינים את זה, וגם קשה להאשים אתכם, אבל אתם חיים בתוך תקופה היסטורית – תקופה שעוד תילמד בספרי ההיסטוריה של הילדים והנכדים שלכם.

העובדה שאתם חיים מעט שנים (יחסית) עשויה ליצור אצלכם את הרושם, שהווליום שבו אנו חיים את החיים שלנו כאן זהו האופן שבו תמיד חיו כאן, אבל האמת היא שזו לא תמיד היה ככה. הילדות שלכם נקלעה לאחת התקופות הכי סוערות בתולדות המדינה, ומה שקורה כאן לא תמיד היה כאן.

ושלא תבינו לא נכון. היו כאן תקופות קשות. אפילו קשות מאוד. היו כאן מלחמות שהולידו פחד קיומי, שהמדינה לא תשרוד. היו כאן תקופות של מחסור אמיתי. אבל דווקא הקשיים החיצוניים האלה ליכדו אותנו, הדביקו אותנו, קרבו את הקצוות אלה לאלה, והפכו אותנו למעצמה מקומית פורחת.

אבל עכשיו יש כאן סיפור שונה. עכשיו יש לנו בעיה, והבעיה הזו מאיימת עלינו יותר מכל איום שאי פעם היה כאן. עכשיו אנחנו נקרעים מבפנים.

לכל אחד מאתנו יש את האמונות שלו, את הדעות שלו, את הזהות שלו – וזה מצוין.

אנחנו אנשים שונים, ובזכות השונות הזו אנחנו הופכים לחברה מגוונת, והגיוון הזה מייצר עושר חברתי, תרבותי וכלכלי. שונוּת היא ברכה לחברה, ולאורך כל שנותיו של העם היהודי היתה בנו התבונה להתפתח בזכות המגוון. היהדות מקדשת את המחלוקת לא משום שאנחנו אוהבים לריב או להתכתש, אלא משום שאף אחד לא מחזיק את האמת בזנב. אף אחד!

אבל מה שקורה כאן בחודשים האחרונים זו לא מחלוקת. מה שקורה כאן הוא לא דבר בריא. הקרעים שנפערים בתוך החברה הם כאלה שיהיה מאוד קשה לאחות, אם לא נבלום ונשנה גישה, כאן ועכשיו.

כולנו תורמים להסלמה הזו, לפעמים במודע, ובדרך כלל שלא במודע. למשל:

-          אם אתם שונאים או פוסלים מישהו רק משום שהוא שונה מכם, אחר מכם: נגיד... שמאלני או ימני, מזרחי או אשכנזי, דתי או חילוני, להט"בי או סטרייט – אם יש בכם סלידה ממישהו, רק בגלל שהוא כזה, סימן שאתם בבעיה.

-          אם הדעה שלכם מתעצבת רק מן הקולות שבהם הקפתם את עצמכם ברשתות החברתיות, וכל קול אחר או שונה נראה בעיניכם מטומטם (לעומת הדעה החכמה שלכם) – סימן שאתם בבעיה.

-          אם אתם מרגישים שאתם טובים יותר, חכמים יותר, מוסריים יותר, טהורים יותר, ראויים יותר ממישהו אחר – רק משום שהוא שונה מכם – סימן שאתם בבעיה.

ואם אתם בבעיה, אז כולנו בבעיה, והבעיה הזו מאיימת עלינו יותר מכל דבר אחר.

תסתכלו סביבכם. אנחנו לא בית ספר רגיל. בניגוד לזרמים אחרים בחינוך שמקיפים את הילדים שבהם רק בכאלה שדומים להם, לנו יש בבית הספר ייצוגים של קבוצות שונות בחברה הישראלית. ביניכם יושבים מושבניקים וקיבוצניקים, דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים, מזרחיים ואשכנזים (וגם הרבה ילדים בני עדות מעורבות, שבשבילם זה נון-אישו). יש לנו ילדים ששייכים לקהילת הלהט"ב, והרבה מאוד ילדים – אולי רובכם, אם לא כולכם, שעדיין לא סגורים על עצמכם ומבררים לאט לאט מהי הזהות הכללית שלכם, ואיך אתם רוצים לחיות כאן את חייכם הבוגרים.

קחו את המגוון האנושי הזה. קחו את העושר החברתי הזה. הסתקרנו מן השונות. דברו. דברו באמת! הקשיבו מעומק הלב ונסו להבין את ההיגיון של הצד השני.

והכי חשוב – אל תשנאו. אל תשנאו סתם! אל תתנו לרעל הזה לזרום לכם בדם ולחבל לכם בנשמות. אח תתנו לשיח הקיצוני לגרור אתכם לביצה הרעילה שמשתלטת על חלקות טובות ובריאות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד את מה שיש לנו כאן בגלל שנאת חינם. לא שוב.

ואת הדברים האלה אני מפנה לכולנו – אליכם התלמידים. אליכם חבריי המורים. וגם אל עצמי. לכולנו יש חלק וחובה אזרחית באיחוי הקרע הנורא שמבתר אותנו, ואף אחד מאתנו לא פטור מן המלאכה הזו. אנחנו לא נסלח לעצמנו. ילדיכם ונכדיכם לא יסלחו לכם, אם ניתן לאש הזו – לשנאה –  להביס את הנס הזה, שנקרא "מדינת ישראל".

שנה טובה!

אסף