צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי על רוסיה והסביבה הבינלאומית

דיון עם צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב מאת אלכסנדר טבצ’ניק. מ-1993 ועד 1997 כיהן כשגריר ישראל באוקראינה, בשנים 1998- 1999 שימש כשגריר ישראל ברוסיה. מ-1999 עד 2006 עמד בראש ארגון "נתיב". מ-2006 עד 2009 עמד בראש המכון ללימודי אירואסיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. צבי מגן שרת באגף המודיעין בצה"ל וסיים את שרותו בדרגת סא"ל.

מה רוסיה רוצה להשיג באוקראינה ועד כמה רחוק היא מוכנה ללכת? איזה הסכם יכול לספק אותה?

מנקודת מבט של רוסיה וההנהגה שלה, המתרחש באוקראינה והסביבה, זה בעצם המלחמה נגד רוסיה. ניתן לציין בהקשר זה את ההתערבות המערבית באוקראינה וגם את הסנקציות הכלכליות נגד רוסיה. כשאנחנו מדברים על ההתערבות המערבית בהקשר הזה אנו מתכוונים ראשית כול לארה"ב, כאשר מדינות מערב אירופה הולכות בעקבותיה. מנקודת מבט רוסית, רוסיה מגיבה למהלכים מערביים, כאשר רוסיה שואפת לשמור את סטאטוס קוו במרחב הפוסט סובייטי. מנקודת מבט של רוסיה, גם מלחמה נגד גאורגיה ב-2008 הייתה רק תגובה הרוסית למדיניות המערבית. רוסיה ניסתה למנוע את הצטרפותה של גאורגיה לברית נאט"ו ב- 2008. גם הסכסוך הנוכחי בקרים ומזרח אוקראינה שהחל ב-2013, הוא הניסיון הרוסי למנוע את התקרבות של אוקראינה לנאט"ו ולאיחוד אירופאי. מנקודת מבט של רוסיה, המערב לאורך השנים מנסה למשוך את אוקראינה לצידו באמצעות תוכניות של שיתופי פעולה, בין היתר בתחום הצבאי. כאן אפשר לציין את התוכנית "Eastern Partnership".

ב-2013 פוטין, באמצעות ינוקוביץ’, ניסה למנוע התקרבות של אוקראינה למערב. לדוגמה, עקב לחץ הרוסי, ינוקוביץ’ סירב לחתום על הסכם האסוציאציה עם האיחוד האירופאי ב-2013. כתוצאה, העם האוקראיני מרד בינוקוביץ’ והפיל אותו. לדעת פוטין, המרד נגד ינוקוביץ’ היה מבוים על ידי המערב על מנת לפגוע ברוסיה ובאינטרסים החיוניים שלה במרחב הפוסט סובייטי. בפועל, פוטין הפסיד את החלקים העיקריים של אוקראינה, המערב והמרכז של אוקראינה. אוקראינה מאוד חשובה לרוסים, ההנהגה הרוסית תכננה שאוקראינה תהפוך למרכיב המרכזי באיחוד האירו-אסיאתי Eurasian Union שפוטין בונה במרחב הפוסט סובייטי, כחלופה לברה"מ לשעבר. ארגון הזה נועד לחזק או לפחות לשמר את השליטה הרוסית במרחב הפוסט סובייטי. מדובר בשליטה פוליטית, כלכלית וביטחונית.

אומנם, אוקראינה גם מאוד חשובה מערב. מנקודת מבט המערבית, ללא אוקראינה, רוסיה לא יכולה לשקם את האימפריה שלה ולקרוא תיגר אמיתי על המערב וקודם כול על ארה"ב. המערב מנסה למנוע את ההשתלטות של רוסיה על אוקראינה. מבחינת רוסיה, שיקום "האימפריה" או לפחות שימור סטאטוס קוו במרחב הפוסט סובייטי, הוא אקט חיוני לשימור השלמות הטריטוריאלית ומעמדה של רוסיה בזירה בינלאומית. אחרת, ללא אוקראינה, בטווח ארוך רוסיה לא תשרוד.

צריך לראות את ההתפתחויות סביב אוקראינה גם בהקשר הבינלאומי הרחב. כדי לשרוד, פוטין צריך מדינה חזקה שתוכל לבלום או להתמודד עם מספר גורמים מתחרים בזירה הבינלאומית: ארה"ב, אירופה המערבית שהולכת בעקבות האמריקאים, סין והאסלאם. המאבק עבור אוקראינה ונגד המערב מאוד חשוב בזירה הפוליטית הפנימית של רוסיה. המערכת הפוליטית הרוסית מאוד לא יציבה ולא יעילה. חשוב יותר, ברוסיה אין רעיון שמלכד את העם, כמו לאומיות אתנית. הסכסוך עבור אוקראינה מאפשר ללכד את העם. רעיון של שיקום האימפריה וניצול דמות של אויב משותף ידועה דוגמת ארה"ב, מאפשרים לפוטין ללכד את העם סביבו. בפועל, סיפוח קרים זכה בתמיכה מאוד רחבה בקרב העם וגם פוטין אישית שיפר משמעותית את מעמדו כשליט.

אומנם, למרות התמיכה הרחבה בפוטין ובסיפוח קרים, מצב ברוסיה מאופיין בתסיסה, ישנו פוטנציאל מאוד משמעותי למרי, במיוחד באזורים עם רוב הלא רוסי, לדוגמה באזור קווקז. כמו כן, התסיסה ברוסיה יכולה לגרום להפלת המשטר, במיוחד לאור הסנקציות הכלכליות שהטיל המערב על רוסיה. הסנקציות הוטלו על גורמים מסוימים בסביבת פוטין. בעצם, הגורמים שהוטלו עליהם את הסנקציות מהווים את הבסיס השלטוני של פוטין. המטרה של הסנקציות היא להחליש את פוטין ואף לגרום להפלת המשטר שלו. כלומר המטרה של הסנקציות היא לגרום לתסיסה במעגל הפנימי של פוטין וגם בקרב אוכלוסיה רחבה. כאן צריך לקחת בחשבון את המערכת הכלכלית הרופפת והלא יעילה של רוסיה והתלות המשמעותית שלה במחירי גז ונפט. הפגיעה בסקטור האנרגטי של רוסיה באמצעות אמברגו על אספקת ציוד וטכנולוגיות - זאת הדרך היעילה ביותר להחליש את רוסיה.

באופן עקרוני, לאחר הדחת ינוקוביץ’, פוטין הפסיד את אוקראינה וכעת מנסה להשיבה. בינתיים הוא לקח את קרים ויש לזה משמעות אסטרטגית, שליטה בים השחור, וגם משמעות תעמולתית-אידיאולוגית. תגובת המערב להשתלטות הרוסית על קרים הייתה מוגבלת, אבל מאוד הפריעה למערב כשפוטין ניסה להשתלט על מזרח אוקראינה וכתוצאה מכך יש מלחמה אמיתית במזרח אוקראינה. החל מ-2013 פוטין פולש למזרח אוקראינה כפי שהוא עשה בטרנסניסטריה וגם בגאורגיה. הוא מנסה לגרום לתסיסה באוקראינה, להרוס כלכלה אוקראינית ולהפיל את המשטר החדש. במקביל, אמריקאים שולחים לאוקראינה יועצים שלהם כדי לחזק את המשטר החדש. מתוך כך, הסכסוך באוקראינה יוכרע לא בשדה הקרב אלא בתהליכי תסיסה כלומר מי יצליח יותר, מערב או רוסיה.

מדוע כול זה קורה לדעתך?

אחד מההסברים אפשריים, הוא המאבק הגלובלי בין ארה"ב לבין רוסיה שמנסה לשפר את מעמדה בזירה הבינלאומית. ארה"ב פועלת בו זמנית נגד מספר גורמי איום למעמדה כמעצמה מובילה, כאשר רוסיה היא אחד מהגורמים. לכן, אחת מהשיטות לעצור ההתחזקות של רוסיה, היא לא לאפשר לרוסיה לשקם את האימפריה שלה בצורה זו או אחרת. במקביל, רוסיה מפריעה למערב להעביר את מדיניותו באזורים אחרים בעולם, ראשית כול במזרח התיכון. אפשר להזכיר שרוסיה מנעה פעולה צבאית אמריקאית נגד סוריה. צריך להבין שבמערכת הבינלאומית הכול תלוי בהכול וישנה אינטראקציה בין התפתחויות במזרח אוקראינה ומזרח התיכון. רוסיה מנסה לנצל את המצב במזרח התיכון ומלחמה בסוריה כדי לקדם את האינטרסים שלה באוקראינה.

צריך גם לקחת בחשבון את הגורם האסלאמי, השפעה טורקית על העמים הטורקים ומוסלמים ברוסיה ובסביבה. רוסיה נמצאת על הכוונת של האסלאם הרדיקאלי. תסיסה אסלאמית מתפתחת ברוסיה כבר קרוב ל-25 שנים. לאורך השנים רוסיה מנסה לעצור את התסיסה האסלאמית ולדכא גורמים אסלאמיים קיצוניים ללא הצלחה. הקונפליקט בצפון קווקז נמשך וגורמים אסלאמיים קיצונים ממשיכים לחזק את השפעתם על העמים האסלאמיים ברוסיה.

אז מה רוסיה רוצה להשיג באוקראינה?

רוסיה רוצה שהמערב יוותר על אוקראינה ורוסיה תמורת זה תוותר במזרח התיכון. יותר מזה, רוסיה תסכים להצטרף למלחמה נגד מדינה אסלאמית. ברמה כללית יותר, רוסיה שואפת לתוכנית Reset 2 עם המערב, בדומה לתוכנית Reset שיצאה לפועל בשנת 2009 וכללה מספר הבנות בין הצדדים. ניתן להניח שרוסיה דורשת מהמערב להכיר במדינות מסוימות של ברה"מ לשעבר כאזור השפעה שלה. כלומר, מנקודת מבט של רוסיה, המערב צריך לוותר על אוקראינה.

האם רוסיה מוכנה להתערב באזורים נוספים של ברה"מ לשעבר? לדוגמא בטרנסניסטריה על מנת למנוע התקרבות של מולדובה לאיחוד אירופאי וברפובליקות הבלטיות וזאת כדי לפגוע ביציבותן.

רוסיה יכולה להתערב במולדובה, מדינה מאוד חלשה, ולגרום לאי יציבות בה. בפועל, טרנסניסטריה מתפקדת כמדינה עצמאית מתחילת שנות התשעים. היא נתמכת על ידי רוסיה בפן כלכלי, צבאי ופוליטי. כמו כן, במולדובה ישנו אזור בדלני פוטנציאלי נוסף שהינו גאגאוזיה (אזור אוטונומי בחלק הדרומי של מולדובה). גאגאוזים ברובם מדברים ברוסית כשפת אם ולא רומנית כמו מולדובנים. כבר מספר שנים שגאגאוזיה מכריזה על הרצון שלה להתקרב לרוסיה. על מנת להשיג מטרה הזאת רוסיה יכולה להשתמש בלחימה א-סימטרית, כפי שהיא עושה במזרח אוקראינה ועשתה בקרים. כנגד המדינות הבלטיות רוסיה לא יכולה לפעול באופן גלוי ולפלוש צבאית מכיוון שזה יגרום להתנגשות עם מדינות המערב. אומנם, רוסיה יכולה לגרום לתסיסה בקרב המיעוט הרוסי בלטבייה ובאסטוניה שיוביל למרי אזרחי נגד השלטונות. בדרך הזאת היא יכולה להחליש מדינות בלטיות וליצור מוקד בעיות נוספות למערב.