פרופ גדי איזנשטיין, ראש מכון ראסל ברי לננו טכנולוגיה בטכניון על תשתית המחקר בננו טכנולוגיה

דיון עם פרופ' גדי איזנשטיין, ראש מכון ראסל ברי לננו טכנולוגיה בטכניון, מאת אופיר כפרי. פרופ' איזנשטיין שימש בעבר כראש המרכז לאופטו-אלקטרוניקה.

מהו מעמדה הבינלאומי של ישראל בתחום הננו טכנולוגיה? מה אפשר לשפר בתחום זה?

ישראל במצב טוב במקצועות הננו שקשורים לפיזיקה שימושית, לאלקטרו אופטיקה, פוטוניקה, מוליכים למחצה, כימיה, ננו חומרים ולתפר שבין מקצועות ההנדסה והמדע הבסיסי למדעי החיים. באוניברסיטאות קיימת תשתית כוח אדם רחבה ואיכותית. בעשור האחרון הושקעו משאבים רבים שאפשרו גיוס חברי סגל איכותיים ובניית תשתיות מחקר מתקדמות. בזכות השילוב בין כוח אדם איכותי לתשתית טכנולוגית יצרה ישראל לעצמה מעמד בין לאומי מכובד ויש לנו הצלחות מחקריות רבות. הדבר העיקרי שצריך לשפר בתחום הננו הוא המחסור במשאבים לצורך חידוש ושדרוג תשתיות.

מה מצב התעשייה בתחום הננו בישראל? מהי השפעת האקדמיה על התעשייה בתחום?

חברות בינלאומיות גדולות פועלות בישראל ומשתמשות באופן קבוע בהתקנים ננו מטריים, דבר המעיד על חדירת התחום לפעילות בתעשייה. תחום הננו הוא מרכזי בתעשיית המיקרו אלקטרוניקה. תעשיות צמחו גם מתוך המו"פ בישראל בתחום מדעי החיים, ננו פוטוניקה ועוד.

מחקר בננו מדעים התחיל באקדמיה לפני שנים רבות אך מרכזים פורמליים הוקמו החל מ-2005, הראשון והגדול בהם בטכניון. אנו רואים כבר ניצני תוצאות מהמחקרים האקדמיים בתעשייה שהולכת ומתפתחת תוך כדי התאמה של המחקר שמחלחל אליה בצורות שונות. אנשים שבוחרים בקריירה תעשייתית מגיעים בשלים יותר לטכנולוגיות של ננו מדעים, וחוקרים מהאקדמיה פותחים מיזמים או עוסקים בייעוץ לחברות. החשיבות של האינטראקציה בין האקדמיה לתעשייה גדולה בגלל שהיא מעשירה את הפעילות בשני הצדדים ומחזקת את תחום הננו בישראל.

מה מצב השת"פ הבינלאומי בתחום ננו טכנולוגיה?

רבים מהמקומות הגדולים והחשובים בעולם שעוסקים בננו מדעים מחזרים אחרי מדענים וגופים מישראל. גורמים מרכזיים בתחום מגיעים במשלחות גדולות לסימפוזיונים ולהגדרה של מחקרים משותפים. הרבה מהאירועים הבינלאומיים שמרכז המחקר הטכניוני משתתף בהם ממומנים על ידי מדינות זרות שצמאות לשיתופי פעולה עם הטכניון. בשנה האחרונה שתפנו פעולה עם מוסדות מגרמניה, קוריאה, דנמרק ספרד וצרפת.

האם המדיניות הלאומית של ישראל בתחום נכונה לדעתך? מה צריך לשפר?

בעיה עיקרית ותמידית באקדמיה הישראלית הינה חוסר תכנון לטווח ארוך. לדוגמא, בהשקעה הראשונית להקמת מכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה בטכניון הוקמו תשתיות ציוד שלא היו קיימות לפני כן בישראל והם אפשרו למדענים להתחרות עם הטובים שבמדענים בעולם. אחרי עשור של פעילות, התשתיות מתיישנות וכדי לאפשר לכוח האדם האיכותי להמשיך להצליח יש צורך בהשקעות נוספות. בשטחים ספציפיים, למשל בציוד מסוים שקשור למחקרים בגנטיקה, יש צורך לחדש את התשתית הטכנולוגית כמעט כל שנה. הציוד שלנו פועל ואנחנו עדיין מתקדמים, אבל קשה לנו כבר להתחרות בחזית העולמית בשטחים בהם איכות הציוד קובעת. במדינות מפותחות ניתן לראות בניית תשתית רציפה ומתוכננת היטב לטווח של שנים.

נושא בעייתי נוסף הינו שימור כוח אדם מיומן לתחזוק התשתיות המתקדמות וניהולם. כוח אדם זה מורכב ממדענים איכותיים שבוחרים לעסוק במחקר אבל לא להיות חברי סגל. באקדמיה קיים קושי לתגמל בשכר ראוי מדענים כאלה. כתוצאה מכך כוח אדם מצטיין עובר לתעשייה שמעוניינת בהם עקב יכולותיהם ומסוגלת להעניק משכורות משמעותיות יותר. האוניברסיטאות צריכות להשכיל לשלם שכר נכון שכוח אדם זה ראוי לו.

אתם חווים הגירת מוחות בתחום? האם יש הצלחה בגיוס חוקרים מצטיינים ממדינות אחרות?

קיימת הגירה מועטה יחסית בתחום של חוקרים מישראל למדינות אחרות. לגבי גיוס חוקרים ממדינות אחרות יש לזכור כי לכוח אדם מצטיין ישנן אופציות רבות בסביבה הבינלאומית. חוקי עבודה וההגירה בישראל מאפשרים רק גיוסי חוקרים מקרב ישראלים ויהודים שמוכנים לעלות ארצה. ניתן להביא חוקרים אחרים לתקופות מוגבלות של עד 5 שנים, אבל אנשים מצוינים לא נוטים לבוא לתקופה קצרה כזו. חוקרים ישראלים שאנו מעוניינים לקלוט צריכים להיות מצטיינים במידה כזאת שכל גורם אחר בעולם ירצה גם הוא לקלוט אותם כך שהתחרות קשה ביותר. בנוסף, יש גם תחרות בין האוניברסיטאות בישראל שמחזרות אחרי אותם ישראלים מצוינים שחוזרים ארצה.

מה ההטבות של מדינת ישראל מבניית תשתית מחקר ופיתוח בשלב זה בתחום ננוטכנולוגיה?

ישנן דוגמאות רבות להצלחות הכלכליות כתוצאה מטכנולוגיות מחקר ופיתוח בישראל. נעשו פה הרבה דברים קטנים ומספר צעדים ענקיים ששינו לחלוטין את כלכלת מדינת ישראל. דברים שלא נראו הגיוניים לזמנם, דוגמת הקמת הפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון בשנות ה-50, גרמה לכך שכיום ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בתחום. דוגמא אחרת נוגעת לתעשיית המיקרו אלקטרוניקה שנולדה כתוצאה מצורך ספציפי של הצבא בתקופת מלחמת יום הכיפורים. צורך זה גרר את הקמת המרכז למיקרואלקטרוניקה בטכניון שפתר בעיה נקודתית לזמנה. ממרכז זה התפתחה כל התשתית המחקרית והתעשייתית במיקרו אלקטרוניקה שמהווה כיום נתח משמעותי מהתל"ג של המדינה. בעשור האחרון הושקעו באוניברסיטאות הישראליות ישראל מאות מיליוני דולרים בתחום הננוטכנולוגיה. אין כל ספק שיבוא יום ותוצרי השקעה זו וערכם הרב למשק ולחברה יהיו גם הם ברור