לקראת פורים - מגילת אסתר

למי שרוצה להעמיק ולקרוא מידע אודות מגילת אסתר

מתוך "מגילת אסתר - מחברת מתיה קם (הספרייה הווירטואלית של מט"ח)

הסיפור במגילת אסתר מתאר אירועים שקרו ליהודים בזמן שלטון ממלכת פרס (לפני כ. מן התיאור עולה כי הכותב היה בקי במנהגי הפרסים ובחוקיהם והכיר היטב את הנעשה בממלכה – את סדרי השלטון ואת הארגון המנהלי של הממלכה. נראה שאפילו את ארמון המלך הכיר כותב המגילה, ושיבץ בסיפור פרטים על מבנה הארמון וחלקיו ועל אורח החיים בו.

ומי היה המלך הקרוי במגילה אחשוורוש? לדעת חוקרים רבים, המלך אחשוורוש הוא כסרכסס, ששלט בממלכת פרס בשנים 486-465 לפני הספירה. פרטים רבים בסיפור המגילה אכן מתאימים לפרטים הידועים עליו כיום: למלך כסרכסס היה בעיר שושן ארמון חורף גדול ומפואר, הדומה בתיאורו ובמבנהו לארמון שבמגילת אסתר. כסרכסס – כמו אחשוורוש – היה ידוע במשתאות הפאר שלו, וממלכתו אכן השתרעה מהודו ועד כוש. ועוד פרט חשוב: בתעודה שהתגלתה מימי כסרכסס נזכר גזבר המלכותMarduka - ששמו מזכיר כמובן את… מרדכי היהודי, דודה של אסתר.

ודרך אגב, שושן הבירה לא הייתה עיר בירה במשמעותה היום - אלא "בירתא", מצודה (בארמית) שבה שכן ארמון המלך. שושן הבירה הייתה חלק מן העיר שושן.

על-פי מיכאל הלצר, "הרקע ההיסטורי למגילת אסתר", בתוך: יעקב קליין ואחרים (עורכים), עולם התנ"ך – מגילות (אסתר), הוצאת דודזון-עתי, תשנ"ד – 1994, עמ' 215.

יש להבחין בין שושן העיר – ובין שושן הבירה. שתיהן נזכרות במגילת אסתר, אך בעוד שושן הבירה נזכרת פעמים אחדות, העיר שושן – נזכרת רק פעמיים. ויש במגילה פסוק אחד שבו נזכרות גם שושן הבירה וגם העיר שושן: "הָרָצִים יָצְאוּ דְּחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשָׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה" (אסתר ג 15). שושן הבירה - היא המצודה, מקום מושבו של המלך. ממנה יצאה הגזירה, ובה ישבו לאחר מכן המלך והמן לשתות; ואילו העיר שושן, מקום מושבו של העם, קיבלה את הגזירה במבוכה ובתדהמה.

העיר שושן הייתה במאה ה- 6 לפני הספירה בירתם המנהלית של מלכי פרס. השם "שׁוּשָׁן" – בעברית ובארמית – נגזר משם העיר באכדית: Susan.

המילה בירה המופיעה בביטוי שושן הבירה אין פירושה – העיר הראשית במדינה; המילה מציינת את המצודה, המבצר, שם שכן ארמון המלך. מקור המילה "בירה" בשפה האכדית, במילה Birtu, והיא הגיעה לעברית דרך הארמית (בירתא). המילה "בירה" מופיעה רק בספרי התנ"ך המאוחרים מתקופת הבית השני: אסתר, דניאל, נחמיה ודברי הימים.*

* בספר דברי הימים ב, יז 12 מופיעה גם צורת הריבוי של המילה – בירניות: "ויבן ביהודה בירניות".

ימי שלטונו של המלך אחשוורוש "המולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה" (אסתר פרק א פס' א) הם הרקע לסיפור מגילת אסתר - סיפור הצלתם של היהודים מגזרת ההשמדה של המן האגגי, המשנה למלך אחשוורוש. לאחר ביטול הגזרה וניצחון היהודים על אויביהם נקבעו ימי הפורים כחג לדורות. בחלק האחרון של מגילת אסתר יש תיאור של מנהגי חג הפורים, כפי שנכתבו בידי מרדכי ונשלחו לכל קהילות ישראל. מנהגי הפורים כוללים "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר פרק ט פס' כב).

במגילת אסתר יש גם הסבר לשם החג - פורים: במגילה מסופר, כי המן קבע את התאריך להשמדת היהודים בהטלת פור - "והפיל פור הוא הגורל… על כן קראו לימים האלה פורים" (אסתר פרק ט פס' כד, כו).

במזרח הקדום נהגו להשתמש בקובייה של פור כדי להפיל גורל לצורך הכרעות ממלכתיות, כגון: מינוי שרים, יציאה למלחמה וכריתת ברית שלום.

המנהג של משלוח מנות, שנזכר במגילת אסתר, הוא מנהג עתיק הקיים גם בימינו. אך מסתבר שבתקופת שיבת ציון נהגו לשלוח מנות לא רק בפורים אלא גם בחגים אחרים – בראש השנה, לדוגמה.

בספר נחמיה (פרק ח פס' י) מסופר על שני המנהיגים, עזרא ונחמיה, שקראו לעם לחגוג את ראש השנה בשמחה, במאכל ובמשקה: "אכלו משמנים ושתו ממתקים". וכדי להבטיח שגם העניים והנזקקים יוכלו לשמוח בסעודת החג, ציוו גם לשלוח מנות "לאין נכון לו" - לכל העניים שאין להם אוכל מן המוכן. נראה שהוראה זו של משלוח מנות מבוססת על חוקי התורה המתייחסים לעניים - ועל החובה לשתף אותם בשמחת החג ובסעודות החג.

לא ברור מה מקור המנהג של משלוח מנות. יש הסבורים שמקורו במנהגי הפרסים לשלוח מנות איש לרעהו בראש השנה הפרסי, הוא חג הפרוודיגאן. בתנ"ך נזכר המנהג של משלוח מנות רק בספרים המאוחרים מימי שיבת ציון - בספר נחמיה ובמגילת אסתר.

על-פי שמואל אחיטוב, "משלוח מנות", בתוך: אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, תשכח – 1968, כרך ה עמ' 22-23.

במגילת אסתר כתוב שיש "לעשות אותם (=את ימי הפורים) ימי משתה ושמחה" (אסתר פרק ט פס' כב). סעודת פורים היא הארוחה שנוהגים לאכול ביום החג עצמו, בשעות הצהריים (ולא בליל החג), ובה נוהגים לשתות הרבה יין (על-פי הכתוב בתלמוד הבבלי, מסכת מגילה דף ז עמ' ב).

בפורים נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים, המרמזים על דמויות ואירועים מתוך מגילת אסתר. המאכל המפורסם ביותר הן אותן עוגיות משולשות הנקראות "אוזני המן". יש אומרים שהצורה המשולשת מרמזת על כובעו של המן, ויש הרואים במשולש רמז לשלושת אבות האומה - אברהם, יצחק ויעקב - שלזכותם נזקפת ישועתו של עם ישראל גם במקרה זה (כמו במקרים רבים אחרים). יש הנוהגים לאכול בפורים בשר תרנגול הודו, המסמל את המלך אחשוורוש שמלכותו השתרעה מהודו ועד כוש.

יהודי אשכנז נוהגים לאכול בפורים כיסוני בצק מבושלים וממולאים בשר ("קרעפלך").

יש עדות שבהן נוהגים לאכול בסעודת פורים פולים או קטניות אחרות, לזכר אסתר שהתנזרה מאכילת מאכלי בשר בארמונו של אחשוורוש - מטעמי כשרות…