משימה
מהו גילה של חנה סנש?
בקטע א___________________ בת כמה הייתה? _______________
בקטע ב___________________ בת כמה הייתה? ________________
בקטע ג ___________________ בת כמה הייתה? _________________
מהו הנושא העיקרי בו עוסק :
קטע א'____________________________________________________________
קטע ב ___________________________________________________________
קטע ג' ___________________________________________________________
ניתוח אופי
אילו 4 תכונות אופי ואישיות באות לידי ביטוי בקטעים? הוכיחו דבריכם על פי הכתוב בקטעים.
מיומנה של חנה סנש
קראו בעיון את שלושת הקטעים, מיומנה של חנה סנש.
ענו על השאלות באופן מדויק ומפורט במחברת הדיגיטלית או העתיקו לדף word ושמרו!
קטע א
27.10.38-
אינני זוכרת אם סיפרתי כבר שאני ציונית. מלה זו אומרת הרבה מאוד. אומר בקיצור מה משמעותה בשבילי: אני מרגישה שעכשיו אני יהודייה בעלת הכרה, ובכל מאודי. אני מתגאה ביהדותי ומטרתי לעלות לארץ-ישראל ולהשתתף בבניינה. נקל להבין שרעיון זה לא נולד בן-לילה. לפני שלוש שנים, כאשר שמעתי בפעם הראשונה על הציונות, התנגדתי לה בכל כוחי. אבל המאורעות והתקופה בה אנו חיים קירבו אותי בינתיים לרעיון זה. כמה שמחה אני שהגעתי אליו. עכשיו חשה אני קרקע מתחת לרגליי ורואה לפניי מטרה אשר כדאי לעמול למענה. אתחיל ללמוד עברית. אבקר בחוג העוסק בכך – במלה אחת: רוצה אני לפעול במרץ. השתניתי לגמרי, וכה טוב לי ככה. האמונה נחוצה מאוד לאדם , וחשוב שתהיה לו הרגשה שחייו אינם מיותרים, אינם חולפים לריק, שהוא ממלא תפקיד. את כל אלה נותנת לי הציונות. ולא איכפת לי שאני שומעת הרבה דעות מנוגדות. העיקר בשבילי – שאני מאמינה בהגשמת הציונות. הכרתי הברורה היא כי זהו הפתרון היחיד של הבעיה היהודית, וכי המפעל הנהדר בארץ-ישראל הולך ומוקם על יסוד איתן. אני יודעת שיהיה קשה, אבל הכול כדאי.
קטע ב
17.2.1940
לפני כמה ימים נפל מבטי על שני דברים: על גלויה מבודפשט, ששלחה אווה מנשף של איזו חברה, ובמקרה, מבלי להרגיש, עבר המבט אל ידיי, הפצועות מעבודה. לרגע שאלתי את עצמי את השאלה: האם לא הייתה זאת רומנטיקה טיפשית, נגד האינסטינקט, לעזוב את החיים הקלים, לבחור בחיים של עבודה קשה, של פועלת? אבל כעבור רגע נחה דעתי. אני יודעת: לא הייתי יכולה לחיות אותם החיים של הגולה: ופה בארץ-ישראל – מקומי. רק שאלה היא, אם בחרתי פה בדרך הטובה. אני חושבת שכן. אני חושבת שלא אהיה פועלת פשוטה. יש לי רצון לחפש את האפשרויות להיטיב, לגדול, לעזור, ואני מקווה שאולי תהיה לי גם יכולת לכך. מקרה פעוט מוכיח לי זאת שוב. אתמול הייתה בביתנו חנוכת חדר-הקריאה. אני אירגנתי הכול. וכמה משמח היה לראות איך פתאום נתגלה רצון עז בין החברות לעבוד, ליצור, ואיך הצליחה הפעולה. דווקא פה בארץ, אני חושבת, חשוב להעניק הרבה לאנשים במובן הרוחני, בעיקר להשפיע על מצב-הרוח, כי כמעט לכל אחד יש צרות, קשיים. קשה, קשה לכתוב על דברים כאלה בעברית. וקשה בכלל לכתוב ברור על דברים שעוד לא ברורים לי.
קטע ג
29.5.1943
אני מחכה ליום שיקראו לי. אינני יכולה לחשוב על דבר אחר. נדמה לי שכלפי-חוץ אין מרגישים בי שינוי. אני ממלאה את עבודתי היומיומית כרגיל. אבל יש וארגיש שאני מסתכלת כאן על הכול כאילו ממרחק. את הכול אני רואה כבר לאנשים. יותר קל ללכת. – לא זה שקר. דווקא עכשיו הייתי רוצה אדם קרוב לי. על יאיר אני עוד חושבת קצת (הוא בחופש כעת), אבל עכשיו כבר ברור לי שמה שהיה בינינו רחוק מאוד מאהבה, ואני שמחה מאוד שידעתי לשמור על גבולות.
ברגע שלקחתי את המחברת חשבתי שיש לי לכתוב הרבה סביב המחשבות שמעסיקות אותי, ובכל זאת המלים לא עולות – אפילו לפני עצמי.
יש דברים שאין לבטא אותם. האדם נוטה לטשטש אותם ומדמה לעצמו שכל עוד המלאה לא נאמרה, אין הדבר קיים. אני מבקשת ומתפללת רק לדבר אחד, לבל תימשך זמן רב הציפייה, שאגיע למעשים בקרוב. והשאר – איני מפחדת מכלום. אני בטוחה בעצמי ואני מוכנה לכול.
ועובדות מעט מחיי המקום: היום התחילו 12 איש לעבוד בדיג-אורות והביאו שלל רב – 30 ארגזי דגים. חדר-אוכל חדש הולך ונבנה (צריף). הבית השלישי בבניינו, ענייני האדמות זזים באטיות רבה. אנו רוצים להעביר את בית-הילדים לקיסריה, אבל זה יידחה בוודאי לזמן רב.
.