פרשת נח

בס"ד יום ה' פרשת נח תש"ע

השוואת המפרשים למהלך המבול

הרב שלמה הכט

בתורה יש מספר פסוקים לתיאור לוח הזמנים של המבול:

בראשית ז': יא בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו יב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה

בראשית ח': ג וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום ד ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט ה והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים ו ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה ז וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ ח וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה ט ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה י ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה יא ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ יב וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד יג ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה יד ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ

בפסוקים המובאים מודגשים בקו ימים המנויים לפי כמות, ובאותיות עבות תאריכים. לצורך קלות הדיון ננקוט כאן לפי הגישה שהמבול החל במרחשוון, ודעת לנבון נקל שאפשר להזיז הכל לאייר תוספת ששה חודשים בכל מקום

נתבונן על הפסוקים בלא פרשנות כלל:

המבול החל בי"ז מרחשוון,
גשם ירד 40 יום (עד כ"ז כסלו כולל?)
המים חסרו מקצה 150 יום – ע"פ חשבון של אחד מלא ואחד חסר נגיע לחמישה חודשים ועוד שלשה ימים – כ' ניסן (אם מתחילים מתחילת ירידת הגשמים)
התיבה נחה בי"ז ניסן על הרי אררט
ראשי ההרים נראו בא' תמוז
נח שלח את העורב מקץ 40 יום – י"א אב, ואת היונה כפי הנראה עד ר"ח אלול
בא' בתשרי חרבו המים
בכ"ז מרחשוון יבשה הארץ.

מה הבעיה של רש"י בפסוקים האלה?

א. שורה 3 מאוחרת לשורה ארבע, וזה לא סביר: איך יתכן שהתיבה נחה קודם שהחלו המים לחסור? (הנחת רש"י היא שהמונח "חסרו המים" הוא – התחילו לחסור)

ב. רש"י מניח שקצב ירידת המים הוא קבוע, וגם שיש משמעות לנתונים הנוספים: המים גברו 15 אמה מעל ראשי ההרים, ולקח זמן מסוים עד שנראו ראשי ההרים (הגבוהים ביותר)

ג. רש"י מניח שהיונה לא שבה אל נח בה בעת שחרבו פני האדמה – בא' בתשרי, ואינה מקבל פער בין שני האירועים. ואמנם, איך תמצא היונה מנוח לכך רגלה אם לא חרבה הארץ?

לכן רש"י משנה מפשט הפסוקים. הוא בוחר לזגזג בהגדרת החודשים: החודש השני – לחדשי השנה. החודש השביעי – להפסקת הגשמים. החודש העשירי – לירידת הגשמים. וכך הוא לוח הזמנים לפי רש"י:

המבול החל בי"ז מרחשוון,
גשם ירד 40 יום (עד כ"ז כסלו)
המים התחילו לחסור מקצה 150 יום – אחרי סוף ירידת הגשם. ע"פ חשבון של אחד מלא ואחד חסר נגיע לחמישה חודשים ועוד שלשה ימים – א' סיוון
התיבה נחה בי"ז סיוון (שביעי להפסקת הגשם) על הרי אררט
ראשי ההרים נראו בא' באב – עשירי לירידת הגשם
נח שלח את העורב מקץ 40 יום – י"א אלול, ואת היונה כפי הנראה עד ר"ח תשרי
בא' בתשרי חרבו המים
בכ"ז מרחשוון יבשה הארץ

אם כן רש"י בשיטתו – המאורעות מסודרים על פי סדר, יש משמעות לfל נתון, והיונה לא שבה כשחרבו פני האדמה.

רמב"ן מקשה על כל הנחותיו של רש"י, כמעט. ביותר הוא מקשה על ספירת החודשים לנקודות ייחוס שונות:

כי אם נסבול לפרש ותנח התיבה בחדש השביעי ליום הזה הנזכר שכלא בו הגשם ושבו המים מעל הארץ הלוך וחסור שלא כמנין החדש השני הנזכר בהתחלת הפרשה (ז יא) וכמנין האמור בסוף הפרשה (ח יד) איך יתכן שיחזור מיד בפסוק השני ויאמר עד החדש העשירי למנין אחר שיהיה העשירי לירידת הגשמים?

בנוסף הוא טוען שההנחה בדבר קצב ירידה קבוע של המים, שהיא הבסיס לשיטתו של רש"י, אינה הגיונית ואינה נצרכת:

מפני שנותן חסרון שוה לכל הימים אמה לד' ימים אינה ראיה כי מן הידוע בחסרון המים כי הנחל הגדול כאשר יחסר בתחילתו אמה לד' ימים יחסר בסופו ד''אמות ליום אחד;

והרי לפי החשבון הזה באחד לחדש אב נראו ראשי ההרים ובאחד בתשרי חרבו המים והנה בששים יום חסרו כל גובה ההרים הגבוהים שהם כמה אלפים אמה?

ועוד כי שלח היונה בשבעה עשר יום לחדש אלול והמים על פני כל הארץ והאילנות מכוסים והנה חרבו כולם בשנים עשר ימים?

הקושיה הנוספת היא הנדסית – לדעת הרמב"ן לא ייתכן שהתיבה תהיה שקועה במים 11 אמות מתוך 30 ולא תטבע.

הרמב"ן מציע שתי שיטות. השיטה הפשוטה יותר היא שהחודשים שבזמן המבול אכן נמנים לפי זמן המבול ולא לפי ימי עולם, אך כולם מתייחסים לאותה נקודה של התחלת המבול:

המבול החל בי"ז מרחשוון,
גשם ירד 40 יום (עד כ"ז כסלו כולל?)
המים חסרו מקצה 150 יום – ע"פ חשבון של אחד מלא ואחד חסר נגיע לחמישה חודשים ועוד שלשה ימים – כ' ניסן (אם מתחילים מתחילת ירידת הגשמים)
התיבה נחה בי"ז אייר – (שביעי לירידת הגשם) על הרי אררט
ראשי ההרים נראו בא' באב – עשירי לירידת הגשם
נח שלח את העורב מקץ 40 יום – י"א אלול, ואת היונה כפי הנראה עד ר"ח תשרי
בא' בתשרי חרבו המים
בכ"ז מרחשוון יבשה הארץ

על פי ההצעה הזאת הרמב"ן מעביר ופותר גם את בעיית היונה וגם את בעיית ההבדל בין חסרון המים ומנוחת התיבה. הוא עדיין משתמש בשתי שיטות למניית החודשים, וזה מפריע לו. לכן הוא מציע שיטה נועזת יותר, ולפיה ביום התחלת חסרון המים העביר הקב"ה רוח קדים עזה (שאינה נזכרת בפסוקים) והמים חסרו מייד מספיק בשביל להניח את התיבה. כדי להימנע מבעיית התזמון בין י"ז בניסן למנוחת התיבה וכ' בניסן לחיסרון המים הוא מניח מניית חודשים מלאים בלבד (ולאמיתו של דבר כך הוא נוקט גם בשיטתו הראשונה). אמנם לפי שיטה זו הוא חוזר לבעיה שיש פער של חודש בין היום בו לא שבה היונה ובין יבושת הארץ.

המבול החל בי"ז מרחשוון,
גשם ירד 40 יום (עד כ"ח כסלו כולל)
המים חסרו מקצה 150 יום – י"ז ניסן (אם מתחילים מתחילת ירידת הגשמים)
התיבה נחה בי"ז ניסן – (החודש השביעי) על הרי אררט
ראשי ההרים נראו בא' בתמוז – החודש העשירי
נח שלח את העורב מקץ 40 יום – י"א אב, ואת היונה כפי הנראה עד ר"ח אלול
בא' בתשרי חרבו המים
בכ"ז מרחשוון יבשה הארץ

הרמב"ן מסביר שהתיבה נחה בו ביום שהחלו המים לחסור, וזאת מפני שבמשך 150 ימי התגברות המים היו זרמים, מערבולות וקצף שהגביהו את מפלס המים יותר משהיה באמת, וברגע שנחו יכלה התיבה לנוח על ההרים.

אבל החסרון אשר מתחלה למנוח התיבה לא ידענו כמה היה כי לא הוצרך הכתוב להודיע השקוע ולא החסרון והנראה לדעתי בשוט התיבה כי היתה מפני היות המים נובעים מן התהומות והיותם עוד רותחים כדברי רבותינו כי בעבור כן תלך על פני המים ואם לא מפני זה היתה נטבעת בכבדותה כי רבים אשר בתוכה והמאכל והמשקה היה הרבה מאד וכאשר שככו המים מנביעתם או מרתיחתם גם כן וחסרו ברוח מיד נכנסה התיבה אל תוך המים בכובד משאה ותנח על ההר

כמו כן הרמב"ן אומר שהרי אררט לא היו מן ההרים הגבוהים ביותר, כך שכשראשיהם נראו סוף סוף בא' בתמוז, היה זה כבר שלב מתקדם מאד ביבושת הארץ

והנה גם לדברינו גם לדברי רבותינו וכל המפרשים יהיו הרי אררט מן "ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים" (לעיל ז יט) שהיו המים עליהם ט"ו אמה ולכן יקשה זה כי הידוע בהר היוני שגבוה מהם הרבה מאד וארץ אררט בשפל הכדור הקרוב לבבל ואולי נאמר כי היה החסרון בי"ז לחדש השביעי גדול מאד מט"ו אמה וקודם לכן נראו ראשי ההרים הגבוהים לא הרי אררט ויקר מקרה התיבה שהיתה בארץ אררט בחדש השביעי ותנח על ראשי ההרים ההם והנה נח מעת שכלה הגשם היה פותח החלון וסוגר אותו כרצונו ואחר ע"ג יום ממנוח התיבה השגיח מן החלון ונראו לו ראשי הרי אררט וחזר וסגר אותו

שד"ל הולך בשיטת הרמב"ן ומעדן אותה בנקודה אחת מרחיקת לכת. הוא אומר שהמים כבר החלו לחסור מיד אחרי 40 ימי ירידת הגשם, והוא מדקדק בלשון הכתוב להפריד בין "ההרים הגבוהים" שכוסו 15 אמה מלמעלה בעת ירידת הגשם, ובין "ההרים", שראשיהם נראו באחד לחודש העשירי. ובזה הוא מרוויח גם את "המצאת" המערבולות של הרמב"ן, שאין הוא נזקק לה. ואף אברבנאל הולך בשיטה זו.

עוד שתי נקודות מעניינות יש לציין בפרק זה. השאלה האחת, ובה מתלבטים אבן עזרא ואברבנאל ועוד רבים היא איך ידע נח שכבר בטוח לפתוח את צהר התיבה, להביט אל ראשי ההרים ולשלוח את העורב והיונה.

הנקודה השניה: מאיפה מצאה היונה עלה זית להביא אל נח? במדרשים מובאת האפשרות שהיונה הביאה אותה מהר המשחה או מגן עדן, אלא שאם כך נשאלת השאלה מה הועילה היונה בתקנתה, אם הביאה עלה זית ממקום שאינו סמוך לנח, ושלא היה בו המבול? המפרשים הפשטנים מתעלמים מן המדרש הזה, והמעמיקים ברזי הסוד מוצאים רמזי גאולה בעלה הזית, והרמב"ן מציע דיון מעשי כדרכו:

מפשוטו של פסוק זה יראה שלא נעקרו האילנות ולא נמחו במבול...

אבל בבראשית רבה (לג ו) אמרו מהיכן הביאה אותו רבי לוי אמר מהר המשחה הביאה אותו... רבי ביריי אמר נפתחו לה שערי גן עדן והביאה אותו

והנה כוונתם שנעקרו האילנות ונמחו במקומות המבול... וכן אמרו אפילו איצטרובולין של ריחיים נמוחו במבול...וכך אמרו בפרקי רבי אליעזר (פרק כג) ארץ ישראל לא ירד עליה מי המבול מן השמים אלא נתגלגלו המים מן הארצות ונכנסו לתוכה ...

והנה לדעת רבי לוי מפני שלא ירד בארץ ההיא הגשם השוטף ולא נפתחו עליה ארובות השמים נשארו בה האילנות

ואני תמה על מאמרם "מגן עדן" אם כן לא ידע נח שקלו המים מעל הארץ כי שם לא נכנסו מי המבול ואולי היו שעריו סגורים שלא יכנסו שם המים וכאשר קלו המים נפתחו

כלומר, מי המבול נכנסו למקומות אלו, אך לא בזעף, ולכן נותרו בהם העצים, וכאשר קלו המים החלו העלים הראשונים לצאת דווקא שם. על כן יש בעלה הזית סימן ליבושת הארך, עכ"פ במקומות האלו. (ומה נאה הדבר להתאימו לשיטת הרמב"ן השנייה שעוד חלף חודש שלם בין העלמות היונה ובין יבושת הארץ)