פרשת בשלח

ניסיון המן – לפרשת בשלח

הרב שלמה הכט

פרשתנו היא פרשת המסע להר סיני. בעוד ששלשת הפרשות הראשונות התרחשו במצרים, ושבע האחרונות מתרחשות אל מול הר סיני, המעבר הפיזי, וגם ההתנהגותי ממצרים אל המדבר מתרחש בפרשתנו.

הפליטים היוצאים ממצרים עם מצות – לחם עוני, עם נאדות מים, כפליטים נמלטים, יהפכו תוך כדי הפרשה לעם נודד, מוקף בענני כבוד, ניזון מלחם שמים ושותה ממי הבאר הנודדת עמו. עם זה כבר מצווה בהלכות שבת, דינים ועוד, כמסגרת לחיי המסע שיהיו מנת חלקו מעתה. כך אומר הרמב"ן (ט"ו כ"ה):

ועל דרך הפשט, כאשר החלו לבא במדבר הגדול והנורא וצימאון אשר אין מים שם להם במחייתם וצורכיהם מנהגים אשר ינהגו בהם עד בואם אל ארץ נושבת... ומשפטים, שיחיו בהם, לאהוב איש את רעהו, ולהתנהג בעצת הזקנים, והצנע לכת באוהליהם בעניין הנשים והילדים, ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר, ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים

וכן ביהושע נאמר ויכרות יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חוק ומשפט בשכם (יהושע כד כה), אינם חקי התורה והמשפטים, אבל הנהגות ויישוב המדינות, כגון תנאים שהתנה יהושע שהזכירו חכמים (ב"ק פ:), וכיוצא בהם.

ואמר ושם נסהו, להודיע כי אשר הוליכם בדרך הזה שאין שם מים והביאם אל מקום המים המרים, לניסיון, כמו שאמר ויענך וירעיבך ולמען נסותך להטיבך באחריתך (דברים ח ט"ז)

מתוך כל מהלך המסע, פרשת המן היא הפרשה המרכזית והמפורטת ביותר.

תיאור ירידת המן משויך לניסיונות פעמיים במקרא. בפרשתנו, לפני ירידת המן אומר ה' למשה:

(שמות ט"ז ד')ויאמר ה' אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא

וגם בפרשת עקב:

(דברים ח' ב'-ג') וזכרת את כל הדרך, אשר הוליכך ה' א-לקיך זה ארבעים שנה במדבר: למען ענותך לנסותך, לדעת את-אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא. ויענך, וירעיבך, ויאכלך את המן אשר לא ידעת, ולא ידעון אבותיך: למען הודיעך, כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה', יחיה האדם

זאת ועוד, פעמים שהמן מתואר כמזון מעולה, פעמים כמזון רגיל, ופעמים כמזון רע ומאוס:

• מזון מעולה: "הוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחית בדבש", "והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדולח... והיה טעמו, כטעם לשד השמן" (במדבר י"א)
• מזון רגיל:" שטו העם ולקטו וטחנו ברחים, או דכו במדכה, ובשלו בפרור, ועשו אתו עגות; ". "את אשר-תאפו אפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העדף, הניחו לכם למשמרת עד-הבקר."
• מזון מאוס: " ועתה נפשנו יבשה, אין כל--בלתי, אל-המן עינינו", "ויאכילך את-המן אשר לא-ידעת, ולא ידעון אבותיך."

מהו פירושה של חידת המן?

חידת המן היא חידת הפרנסה. דומה שאין דבור סמוי מן העין ובלתי מובן כפרנסתו של אדם. עליונים למעלה ותחתונים למטה. ממלאי התפקידים החשובים ביותר בחברה מקבלים שכר נמוך מאד, ואילו אנשים שעסוקים בעסקי אויר ובלהטוטי שפה משתכרים שכר נאה. עשרה סטארט-אפים נכשלים ואחד שורד.

פרשני התורה דנים לגבי הניסיון שבמן. ישנן שלש דעות עיקריות:

1. הניסיון הוא לשמור את המצוות הקשורות במן – כהכנה למתן תורה – רש"י ועוד.
2. הניסיון הוא ללכת לישון בלי אוכל בבית – ביטחון בה' – רמב"ן, א"ע, רשב"ם
3. הניסיון הוא איך מתנהג האדם כשאין לו דאגות פרנסה, וכל צרכיו ניתנים ע"י ה' – האם הוא מפנה את כל זמנו ללימוד תורה – בעל הטורים, ספורנו, אור החיים,

במדרשים על הפסוק הזה מוזכרת מחלוקת בנוגע למאמצים שצריך אדם מישראל לעשות לצורך פרנסתו. רבותינו התחבטו ביחס הנכון לעבודה, וביחס בינה לבין לימוד תורה, ולא מצאו מנוח. הדיונים הראשונים מתועדים במכילתא – מדרש ההלכה לשמות (ט"ז ד):

דבר יום ביומו:

· ר' אלעזר המודעי אומר כדי שלא ילקט אדם מהיום למחר כעין מערב שבת לערב שבת שנ' דבר יום ביומו מי שברא יום ברא פרנסתו מכאן היה ר' אלעזר המודעי אומר כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה שנאמר למען אנסנו הילך בתורתי אם לא

· ר' יהושע אומר שנה אדם שתי הלכות בשחרית ושתים בערבית ועוסק במלאכתו כל היום מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה

· מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה ומהיכן היה לובש ומתכסה הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן ושניים להם אוכלי תרומה

מעניין להזכיר כאן את רשב"י התולה את עיכוב לימוד התורה במאכל ובמלבוש – ולקשר לשהייתו במערה בה לבש חול ואכל חרובים ועסק בתורה – הוא אינו תובע מאחרים מה שהוא תובע מעצמו[1]. ישנו כאן גם צילו של הויכוח בין רשב"י ור' ישמעאל על כמות הזמן הראויה להקדשה לצרכי פרנסה, כאשר ר' ישמעאל רוצה יהודים שישלבו כמיטב יכולתם בין לימוד לעבודה, ואילו רשב"י סובר שכמעט ואין דרך לשלב בין השניים.

אני רוצה לקשר בין פירושי הניסיון במן לבין דעות החכמים על נסיון הפרנסה, ואולי נוכל להסיק מכאן על דעות פרשני התורה ביחס לפרנסה.

רש"י הקושר את הניסיון למצוות הספציפיות למן מתאים לר' יהושע המקפיד על שילוב התורה והעבודה ביחד.

רמב"ן וכת דיליה הקושרים את הניסיון למידת הביטחון מתאימים לרבי אלעזר המודעי.

בעל הטורים והספורנו הכותבים על ניסיון העושר מתאימים לדעת רשב"י שהעיסוק בתורה מוטל על מי שאינו צריך לדאוג לפרנסתו.

עוד הערה מעניינת ואקטואלית אעיר לגבי מצבו של העם טרם ירידת המן. בני ישראל היו עסוקים בצבירת רכוש על פי בקשת ה' טרם צאתם ממצרים – ורוקנו אותה מחפצי ערך. נוספה על כך ביזת הים, לגביה נאמר שהייתה גדולה מביזת מצרים, עד כדי כך שמשה היה צריך להסיעם משם בכח. והנה לא עובר חודש והם מוצאים את עצמם במצב של התפוצצות הבועה הפיננסית: הם מחזיקים ברכוש רב: כסף וזהב, אבני חן ובגדים, ואינם יכולים לרכוש בו אפילו פרוסת לחם אחת. זה בוודאי נתן להם, וצריך לתת גם לנו, הבנה עמוקה יותר בדברי ה' "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"

[1] וראוי להזכיר כאן את הדיון המצוין של הרב בני לאו בספר "חכמים", כרך ג', עמ' 125-7