בס"ד יום א' ב' שבט התש"ע

‏‏פרשת בא

מאדון לאדון – המצוות בפרשה

הרב שלמה הכט

הפרשיה האחרונה בפרשת בא משופעת במצוות המתקשרות כמובן ליציאת מצרים, אלא שהיא נראית חוץ למקומה. פסוקים א-טז ב פרק י"ג נמצאים בין הפסוק "ויהי, בעצם היום הזה: הוציא ה' את-בני ישראל, מארץ מצרים--על-צבאתם" לבין "ויהי, בשלח פרעה את-העם...” ונראים כמפריעים את רצף הסיפור. זאת ועוד, על פי ניסוח הפרשיה נראה שהמצוות העיקריות המוזכרות בה שייכות לעתיד – לאחר הכניסה לארץ (אף על פי שלא כך הדבר בפועל). מדוע היה חשוב להכניס את המצוות האלה דווקא כאן?

יש שני עניינים חשובים נוספים שיש לעיין בהם בפרשיה זו. ראשית, זהו המקום הראשון בו נזכר הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" כציווי למסור מצווה לבני ישראל (אבן עזרא ועוד אחרים עמדו על הנקודה). שנית, יש כאן ציווי קצר של הקב"ה למשה, המתארך ומרובה בפרטים במסירתו לעם על ידי משה, והדבר דורש הסבר.

אם ניזכר במינוי השליחות השני של משה אל העם, בראשית פרשת וארא, נראה שמיד לאחר הבטחה הגאולה והישועה ממצרים בא הייעוד של מלכות ה' על העם:

(שמות ו' ו' – ח'):

(גאולה פיזית) והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים, והצלתי אתכם מעבדתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדלים.

ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים; וידעתם, כי אני ה' א-לקיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם, אל-הארץ... ונתתי אתה לכם מורשה, אני ה'.

נראה להציע שברגע בו התבססה היציאה, ברגע בו נושעו בני ישראל ממצרים, חשוב להזכיר להם את הנבואה שאליה לא הקשיבו בתחילת הדרך, מקוצר רוח ומעבודה קשה. אין כאן יציאה לחופשי ושחרור מכל שעבוד, אלא יציאה מתחת יד אדון זה אל תחת ידו של אדון הכל. לכן זהו הרגע לצוות את העם במצוות הקבועות הראשונות שלהם, שאינן קשורות במישרין לתהליך היציאה עצמו. גם תהליך הציווי משקף במידה מסוימת לדעתי את הייעוד הא-לוקי שנמסר להם: בייעוד נאמר "והייתי לכם לא-לוקים, וידעתם כי אני ה', והבאתי אתכם אל הארץ, ונתתי אותה לכם" (בפרשת וארא נתינת הארץ היא חלק ממצוות ה', ולא כארץ מקלט מהשעבוד כפי שהוצגה בפרשת שמות, שמות ג' ח'). כלומר יש כאן הגעה לארץ, ירושתה והורשתה, ידיעת ה', וזכירת יציאת מצרים.

כך גם בפרשתינו, ישנם שני מהלכים לקביעת מצוות, מצוות פסח דורות ומצוות פדיון הבכורות, ובשניהם נמצא מהלך של שיוך המצווה לארץ ישראל, הורשתה לבנים, וזכירת ה' על ידי התפילין:

כותרת כללית: ג ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים, כי בחזק יד, הוציא ה' אתכם מזה; ולא יאכל, חמץ. ד היום, אתם יצאים, בחדש, האביב.

חג הפסח

הגעה לארץ

ה והיה כי-יביאך ה' אל-ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי, אשר נשבע לאבתיך לתת לך, ארץ זבת חלב, ודבש;

פרטי המצווה

ועבדת את-העבדה הזאת, בחדש הזה. ו שבעת ימים, תאכל מצת; וביום, השביעי, חג, לה'. ז מצות, יאכל, את, שבעת הימים; ולא-יראה לך חמץ, ולא-יראה לך שאר--בכל-גבלך.

מסירה לבנים

ח והגדת לבנך, ביום ההוא לאמר: בעבור זה, עשה ה' לי, בצאתי, ממצרים.

זיכרון ע"י תפילין

ט והיה לך לאות על-ידך, ולזכרון בין עיניך, למען תהיה תורת ה', בפיך: כי ביד חזקה, הוצאך ה' ממצרים.

י ושמרת את-החקה הזאת, למועדה, מימים, ימימה.

בכור

הגעה לארץ

יא והיה כי-יבאך ה', אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך, ולאבתיך; ונתנה, לך.

פרטי המצווה

יב והעברת כל-פטר-רחם, לה'; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים--לה'. יג וכל-פטר חמר תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכל בכור אדם בבניך, תפדה.

מסירה לבנים

יד והיה כי-ישאלך בנך, מחר--לאמר מה-זאת: ואמרת אליו--בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים, מבית עבדים. טו ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרג ה' כל-בכור בארץ מצרים, מבכר אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זבח לה', כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בני, אפדה.

זיכרון ע"י תפילין

טז והיה לאות על-ידכה, ולטוטפת בין עיניך: כי בחזק יד, הוציאנו ה' ממצרים.

נראה איפה שמיד עם יציאת בני ישראל מתחת יד פרעה וסיום השעבוד מזכיר הקב"ה למשה ומצווהו אל העם שמטרת היציאה אינה רק גאולת ישראל מיד צר אלא קיום הייעוד הא-לקי וברית ה' עם האבות להפוך את עם ישראל לעם עבדיו של הקב"ה. לכן זהו המקום הראשון שבו אנו מוצאים את בניין האב והמטבע של מסירת המצוות, הן בניסוח "וידבר ה' אל משה לאמר", והן בדרך המסירה כשאנו רואים שעיקר החיוב והציווי הוא הפירוט שמסר משה לעם, על פרטיו ודקדוקיו ולפי מבנהו המיוחד.