חנה גולדברג: "הרבה פעמים הלהיטים הכי גדולים שלי התחילו בתור שירים דחויים, שאף אחד לא רצה. למשל, את "אין סוסים שמדברים עברית" נתתי לאיזו זמרת, אבל היא לא רצתה אותו וטענה שאין שום סיכוי שישמיעו ברדיו שיר עם מילים כל כך מוזרות. אז נתתי אותי לקורין אלאל, והוא הפך ל'חפש באנטקטיקה'.

אותו דבר קרה לי עם השיר 'נאחז באוויר'. נתתי אותו לאיזה זמר, והוא לא רצה, ואז גידי גוב לקח אותו.

גם את השיר הבא שתשמעו לא רצו. כתבתי אותו אחרי תקופה ארוכה שבה התלבטתי אם לעזוב את בן הזוג שלי באותה תקופה. כתבתי על האש הזו שהתגנבה לתוכי ושרפה אותי מבפנים, עד שיום אחד פתאום היה לי אומץ. אומץ לקום וללכת.

מה זו האש הזו שמתגנבת לתוכנו? אש צוחקת, אש שהולכת ומתעצמת, אש שלפעמים שורפת אותנו מבפנים, עד שיום אחד אנחנו פתאום מוצאים את עצמנו על המדרכה, על הפנים, באמצע החיים? לפעמים האש הזו היא ספקות שמכרסמים בתוכנו, התלבטויות, התאהבות מטורפות שמשתלטת עלינו וגורמת לנו לעשות דברים שלא חלמנו שנעשה.

בתקופה שכתבתי את השיר עבדתי על שירים לסרט 'שוברים' של הבמאי אבי נשר. יזהר אשדות הלחין את השיר 'אש' וקיוויתי שהשיר ייכנס לסרט. אבל השיר לא נכנס לסרט, והוא נשאר זרוק אצלי.

ואז, יום אחד, מטלפן אלי רוני בראון, המנהל של רמי קליינשטיין וריטה, ואומר לי, חנה, את חייבת לעזור לי, הקלטנו לרמי קליינשטיין אלבום שלם, אבל אני מרגיש שעדיין אין לנו להיט שיסחוב את האלבום קדימה. באותה תקופה ריטה כבר נהייתה פתאום כוכבת ענקית, וחברת התקליטים חששה מה יקרה אם האלבום של רמי, בעלה, לא יצליח באותה מידה. שלחתי לרוני בראון את השיר הדחוי שלי 'אש'."