הסיפור מאחורי השיר "אנטרקטיקה"

חנה גולדברג: "השנה היא 1988. באותה תקופה עבדתי עם קורין אלאל על שירים חדשים לאלבום שלה. במשך שנתיים קורין ואני היינו נפגשות פעם בשבוע, פעם אצלי, פעם אצלה, אבל לא יצא לי שום שיר. הרגשתי שאני לא מצליחה לכתוב שום דבר שיש בו אמירה חדשה, מקורית, רעננה או מעניינת. כל המילים בשפה העברית נשמעו לי משומשות, בנאליות, לא מדויקות.

באותה תקופה נפרדתי מגבר שעד אז חשבתי שהוא אהבת חיי והגעתי לתובנות חדשות בנושא האהבה ובעוד כמה עניינים בחיים.

המסקנות שלי היו:

1. התאהבויות תמיד נגמרות.

2. אם אני רוצה להיות שמחה בחיים האלה ולא מדוכאת, אני חייבת ללמוד להתפשר ולקבל את חוסר השלמות שלי, וגם את חוסר השלמות של אחרים. אמרתי לעצמי: את רוצה שלמות? לכי חפשי באנטרקטיקה.

יום אחד הגיעה אלי זמרת עם לחן וביקשה שאכתוב מילים ללחן, ובאופן טבעי כתבתי על הלחן הזה את התובנות החדשות שלי:

'אין סוסים שמדברים עברית / אין אנשים שלא מתים / חפש באנטרקטיקה...'

אחרי כמה ימים חזרה אלי אותה זמרת, והיא ממש לא אהבה את השיר. הוא נראה לה מוזר, לא מובן, ובכלל, מה לה ולסוסים?

אבל אני ממש אהבתי את השיר, ועלה לי רעיון, שקורין תלחין ותשיר אותו. התקשרתי לקורין בהתרגשות, הכתבתי לה את המילים בטלפון, ואחרי 10 דקות היא התקשרה אלי ושרה לי אותו.

וכך, אחרי שנתיים של חיפושים נואשים סוף סוף מצאתי באנטרקטיקה את המילים שחיפשתי!

השיר פרץ את המחסום, ואחריו זרם החוצה כל האלבום 'אנטרקטיקה', שאותו הפיקה יהודית רביץ, ובו לראשונה, קורין שרה בסולם גבוה יותר מזה שבו היא שרה עד אז."