הסיפור מאחורי השיר "ענוג"

חנה גולדברג: "באותו בוקר התעוררתי עצובה. יצאתי למרפסת. בחוץ הייתה שמש, והיא ליטפה לי את הפנים ברוך. עצמתי עיניים וכל כך רציתי לחבק אותה, את השמש, וכתבתי: 'את השמש / אש חמה שלי / את נשרפת בכאב שלך לבד./ כמה ענוג הוא / כמה ענוג האור שלך.'

שנים אחרי שכתבתי את השיר, במצעד הגאווה, פתאום מישהו מחבק אותי מאחור. 'אני כל כך אוהב אותך,' הוא לוחש לי.

אני מסתובבת אליו. 'אנחנו מכירים?' אני שואלת.

'את לא מכירה אותי, אבל אני כל כך אוהב אותך.'

'למה?' אני שואלת.

'כי את נתת לי אומץ לצאת מהארון,' הוא אומר, 'בגלל השיר הזה שכתבת, ההמנון של הקהילה הגאה.'

'איזה המנון?' אני שואלת.

והוא שר לי: 'כמה ענוג הוא / כמה ענוג העור שלך...'

אני כתבתי 'כמה ענוג האור שלך' בא', הוא שר: 'כמה ענוג העור שלך' – בע'.

אני יודעת מאיפה השירים שלי באים, אבל אני אף פעם לא יודעת לאן הם הולכים."