ביקורת על "אורי טס לירח"

דר' מירי ברוך, מוסף ספרים, "הארץ": "לעומת תשומת הלב הרבה שספרות הילדים מעניקה לקשיי ההרדמות, היא מזניחה מאוד את הקשיים שמזמן הקצה האחר של השינה – הקימה בבוקר. מהילדים הקטנים אנו מצפים שהם יקומו מפזזים וחיוביים כמו ציפורי שיר עם הנץ החמה. ספרה החדש של חנה גולדברג 'אורי טס לירח' עושה חסד עם קבוצת ילדים גדולה, שבניגוד לקונבנציה, מתקשה להיפרד מהשמיכות והחלומות ולהסתער על היום.

הספר מדגים באמצעות מכלול האמצעים האמנותיים העומדים לרשותו – מילים, ציורים ומוזיקליות – את תהליך ההתעוררות האיטי של אורי, ילד בגיל הגן, כמאבק שתוצאותיו ידועות מראש, בין כוחות היום לבין כוחות הלילה. כוחות היום הם האור הפורץ מהחלון, רעש, תנועה, דיבור, מגע ואהבה. כוחות הלילה הם חמימות, התכרבלות, נשימה עמוקה וחלום שלוקח את אורי הכי רחוק שאפשר.

המוזיקליות המוקפדת של הסיפור מדגימה את התקדמות המאבק. בתחילה המוזיקה היא מונוטונית ומדודה ומחזקת את אווירת הלילה הרגועה. עם התקדמות הקריאה הופכת המוזיקה המערסלת למוזיקה עליזה ואנרגטית. עד כדי כך שאת הבית האחרון - "דלת נפתחת/ אימא נכנסת/ אומרת: בוקר טוב!/ חלון היא פותחת/ ושמש באה/ ישר מתוך הרחוב" - מתחשק לשיר ממש. והערה בעניין הזה: מזמן לא קראתי סיפור ילדים שכל כך קורא להלחנה כמו הסיפור היפה הזה."