סיכום דברים של ברוך יעקבי

מצגת – גלריה של תמונות, למידה במרחב הפיזי, ההדרגה –

הבית ספרי (כיתתי, מסדרון, מגרשים, חצרות)

והעירוני (שכונה, גני משחקים, פארקים, מוזיאונים, חוף ים)

פריצת הגבולות, השער נפתח ו....

דמיינו לעצמכם:

התלמידים מתכנסים בחורשה, נחלקים לקבוצות ויוצאים לקטיף חידות, על העצים תלויות משימות. הם יתבקשו לאסוף חומרים מן הטבע – אבנים, אצטרובלים, עלים, למיין ולארגן אותם, ותוך כדי יגלו את הפעולה החשבונית כפל.

או ללמוד על הפוליס והאלים של יוון בתל שקמונה. כל קבוצה מתמקמת לה בחוף, בוחרת להיות דמות ביוון העתיקה, ומשחקים את חיי הפוליס.

או ששת ימי הבריאה בחוף ים, המבול, תיבת נוח. ולחלופין מנהג התשליך.

ללמוד על צורות הקפים ושטחים קודם כל מהגוף שלי - מתפרשים במגרש, נשכבים על בריסטולים, ומציירים את קווי המתאר של הגוף ואח"כ עושים תערוכה – צורה לי.

אפשר להתנדנד על נדנדה בגן המשחקים ולמצוא את נקודת האיזון כשלומדים על משקל

אפשר לגלות את כיווני השמיים כשמחפשים את המטמון ברחבי השכונה.

ומכבסת מילים – לתלות חבל כביסה במסדרון ועליו אותיות עם אטבים, כך מרכיבים מילים.

וכשלומדים על מגדל בבל – מקימים מגדלי קופסאות וקרטונים בחצר, בשפה שממציאים.

אפשר ללמוד על פיראטים שפקדו את חיפה העתיקה כשיורדים לחוף, מתחפשים לפיראטים וכותבים כתב חידה בבקבוק.

הייתי מנהל עין הים 20 שנה, פרשתי ממערכת החינוך לאחר 27 שנים בסוף השנה. במשך השנים המצאנו קטגוריית חינוך: חינוך משחקי, יצרנו פדגוגיה משחקית. פרשתי כי רציתי לשחק אחרת - התשוקה נדדה ממעשה החינוך לעבודת הכתיבה. עכשיו אני כותב ספר פרוזה. ספר עיון על חינוך משחקי כתבתי לפני שלוש שנים.

מה בין עבודת החינוך לבין עבודת המילים? יש הבדל אבל יש גם משותף מבחינתי - שתיהן עבודת נפש, ועל ההיבט הזה אני רוצה לדבר, על ההיבט התודעתי. ומהי כתיבה אם לא תודעה משחקת? חינוך משחקי בעין הים בעיני הוא קודם כל אירוע של שפה, השינוי התחיל כשהתחלנו לדמיין ולחשוב ולדבר אחרת. תודעה יוצרת שפה, ושפה יוצרת מציאות. בית ספר, כל מקום בעיני - הוא הסיפור שאנשים/לומדים מספרים לעצמם על עצמם.

עין הים בית ספר ותיק במערב העיר. לפני 15 שנה הוא עמד בפני כוונת סגירה, מיעוט תלמידים וצירוף של משתנים דמוגרפיים היו הנימוקים לסגירתו. והנה, דווקא בשעת משבר זו, קרה משהו: החלה פעולה של התנגדות בד בבד עם תנועה להגדרה חדש. שעת המשבר הזו זימנה לנו אפשרות לעשות מעשה חינוכי אחר, שיש בו חריגה, סטייה מהרווח המקובל.

כי מתי משחקים בבית ספר? בהפסקות. ואנחנו אמרנו: כשמשחקים – לומדים. שאלנו איך אפשר לשחק בשיעור עצמו, איך בית הספר יכול להפוך למגרש משחקים, איך אפשר לשחק את תוכנית הלימודים? איזו פרשנות משחקית ניתן ללמידה ולהוראה? איך מורה יכול להיות מורה משחק, איך הניהול יכול להיות ניהול משחקי, ואיך הארגון יכול להיות ארגון משחק. ובעקבות זה – איך נשתמש במרחבים הפיזיים של בית הספר וסביבתו? איך הגוף בפיזיות שלו יממש למידה?

ובעיקר - זו היתה שעת כושר לזנוח את השגור והמקובל בחינוך ולשאול - מהי למידה ומהי הערכה ומהו מורה ומהו תלמיד, ומהו מנהל והורים וקהילה, ו...לשחק, בהגדרות, בתפקידים, בציפיות, לפתוח הכל ולהציב סימן שאלה איפה שהיה סימן קריאה, שכך צריך להיות חינוך.

האם הוראה היא העברה של חומרים? האם למידה היא שינון ודקלום? ומאחורי שולחן וכיסא? והערכה היא ציונים? והורה, רק מלווה לטיול? ומנהל מהו תפקידו - לפקח, ליישר, למשט, לסייע בעבודת הבירוקרטיה של הממסד החינוכי?

כשהתחלנו לשאול - המשחק נפתח. למדנו שלמשחק יש זמן אחר, מרחב שונה, ושפה משלו. הפרקטיקה הפדגוגית היתה חשובה, אבל בעיקר היכולת להשתהות, לעצור, להפוך את החינוך שלנו לרשת של אירועים, לא קו לינארי של הכנה משלב לשלב, ובעיקר, השאלה – איך יוצרים חופש בתוך מסגרת?

וכשהמצב התודעתי משוחרר, במצב של חופש, חירות, אפשר לשחק עם המיקומים שלנו, ההגדרות, התפקידים, וגם איפה לומדים. המרחב הפיזי נפרץ. התחלנו לפרוץ את גבולות הכיתה, המסדרון לא רק כמעבר, ומהמסדרון לחצר, למגרשים, לחוף הים. אבל לא רק את גבולות המרחב הפיזי פרצנו אלא גם את גבולות גופו של הלומד. נוצר רפרטואר תנוחות גוף למימוש הלמידה. בשכיבה, כריעה, ניתור, קפיצה, דילוג, ואפילו חלימה. אפשר להתחפש, להשתנות, להיכנס לדמויות, להיות אני ומישהו אחר. כך גם נשברים גבולות הדמיון והמחשבה. ההתנסות המשחקית בוראת עולם: סביבה ולומד.

הכוח של המרחב הפיזי קשור בהיותו קשור למרחב התודעתי, פריצת הגבולות הפיזי התחילה בפריצת הגבול התודעתי, ביכולת להעז, להתנסות, לחקור, ולהיפך - הגבול התודעתי התרחב ככל שנעשה שימוש במרחב הפיזי. הכרנו מחדש את מרחבי ביה"ס, כל מה שנראה לנו מוכר ובעל תפקיד מוגדר, מגרש, מסדרון, חוף ים, הפך לזירת למידה. ואף חידדנו השאלה, מה נכון ללמוד איפה, איזו למידה משחקית תתאים למגרש, לגן המשחקים או לחוף ים. שאלנו - איך המרחב הפיזי משרת את הלמידה, ולהיפך – איך אפשר ללמוד במרחב הפיזי.