בממלכת פיקדון נאספו כל האנשים (שחורים ולבנים)
לקבל את הנסיך וידידיו המשונים.
על במה גדולה בחצר הארמון
ישבו כל היועצים והמלך פיקדון.
קם המלך ואמר: "הנסיך בלבן ושחור,
הגיע זמן שאת החידה תפתור."
"בחפץ לב," אמר הנסיך, "אך תחילה עליי להושיב
כל כלי במקומו, ואז אזמין את האורח.
רבותיי וגבירותיי, קבלו את המנצח!"
מאחרי הסוס הופיע מישהו בחליפה שחורה,
אוחז מקל מנצחים, נקי ומצוחצח,
"יהושע רביט לשירותך אדוני," הוא קד למלך,
ופתרון החידה הוא כך:
הקשיב המלך והקשיבו היועצים,
הקשיב ההמון, אנשים וילדים.
ופתאום הרגיש המלך משהו מוזר, משהו שלא הכיר בעבר.
ופתאום הוא חייך ולא כעס, ולרגע היה עצוב מקול הקונטרבס.
ופתאום הוא לא היה עצבני, אלא רק שמח מאוד,
כשהכינורות ניגנו ביחד, והחליל עשה לו חשק לרקוד.
"מה זה? החולצה שלי שוב כחולה.
והנה ילדה עם כתם חום על השמלה.
ויועץ אחד שוב חובש מצנפת בירוק.",
וההמון התחיל פתאום לצעוק:
"יחי הנסיך והמלך פיקדון,
שהחזירו לנו את הצהוב והאדום!".
והמלך אמר: "את פתרון החידה הבנתי בני היקר,
אך מהו שמו של הדבר,
שגרם לי לצחוק ולבכות, לא אדע."