כלי הקשת

ומעבר לאגם עמד הר גבוה מאוד, שפסגתו מכוסה שלג ורוד.

ולרגלי ההר יצורים משונים, קופסאות חלולות ועליהן מיתרים.כינור

ראשון ניגש הקטן מכולם, ושאל אם אפשר לעזור.

צפצף החליל ועשה היכרות: "ידידי הכינור".

אמר לו הנסיך: "בקשה לי אליך,

אם תביט בנייר שבידי אולי תדע להגיד מהו פתרון החידה.

ואז, דע לך ידידי הטוב, מצפה לך עושר לרוב!"

"עושר בא והולך," הכינור אמר, "רק מה שבלב תמיד נשאר."

הביט הכינור בכתב החידה, והיה קצת מבואס,

"מצטער," אמר, "אך גם עם הצ'לו הויולה והקונטרבס,צ'לו

נוכל למלא רק את חלקנו בבקשה, כי נחוצים לנו כלי ההקשה."

"האם כשנמצא את כלי ההקשה," שאל הנסיך,

"יגיע סוף לפרשה? או שניאלץ להמשיך?"

"המתן בסבלנות ידידי הטוב,

המתן בסבלנות כי הסוף קרוב."

וכך התחילו כולם לצעוד במעלה ההר,

עד ששמעו קול רעם מוזר.