אוצר המלך האבוד

הקבוצה נקראת קבוצת נוודי האזורים. בה נמצאים אידוו, בון, ברק, סקאי, לחם, מדוז וקטרין. אנו נמצאים באי פלוריה. במדינת גלתאו שמגבילה לים ונמצאת על יד היער, הקבוצה שלנו הסתובבה בעיר. במהלך הסיור שלנו בעיר ראינו מקום בו אנשי העיר מתאספים. מיד ניגשנו לשם בסקרנות. שם ראינו את המלך של הממלכה מכריז בקול: "בני עמי! בואו והתאספו סביבי! יש לי דבר חשוב לומר לכם!" מיד החלו אנשים להתאסף. אמר המלך: "נתינים יקרים, אני הוא המלך שלכם, לופינוס זהו שמי. חשוב לי להיות שקוף ואמיתי לעמי. הגיע לידי שמועה שבממלכת רשעי ביבשת קרדניס, ששם המלך ידוע כאכזר נורא ומתעלל בבני עמו, הוכרזה מלחמה על המדינה היפה שלנו. הבעיה היא, שבשביל להגן על עצמנו מהמלך האכזר, אנו זקוקים נואשות לכסף ולצבא, עם חיילים מיומנים היטב. אנו ממלכה מאוד ענייה, ולמרות זאת אנו מסתפקים בחלקנו. אך הפעם אנו נזדקק לכל דבר שיהיה לכם להציע. לכן אני אתן לכל אחד בממלכה משימה. נתיני הנאמנים, אנו זקוקים לכסף רב כדי לסחור צבא מיומן. כל עזרה אפילו הקטנה ביותר תעזור. אני זקוק להרפתקנים ולגיבורים שיעזרו לנו. כמובן שתקבלו פיצוי, אך לצערי, לא תקבלו פיצוי כספי, כי כסף אין לממלכה. אבל כן תקבלו אות תודה ותהיו גיבורים של הממלכה ואדאג לפרסם את שמותיכם בממלכות האחרות, כך שתהילה מובטחת לכם. יש שומרים שייגשו אלכם וירשמו אתכם." לאחר מספר שניות ניגש אלינו שומר שחילק לקבוצה הזמנה. בהזמנה היה כתוב: "בשעה שש וחצי בבוקר אצל המלך." הקבוצה ישנה בפונדק הסמוך. בשעה חמש בבוקר נשמע דפיקה בדלת. קול רם נשמע: "אני פה בצו המלך! אני מבקש שתתייצבו מיד!" אידוו קם בזריזות להתייצב בזמן שהשאר קמו עייפים וללא מרץ. הקבוצה הולכה לכיוון ארמון המלך עם ליווי משמר המלך. כאשר הגענו לארמון ראינו את הארמון שנראה מצוחצח ומבריק. הלבנים ברצפה עשויות אבני שיש לבן. הם היו כל כך מבריקות, עד שהיה ניתן לראות בהן את ההשתקפות. הגענו לחדר גדול. בסוף החדר היה שטיח גדול בצבע אדום ארגמן. על השטיח יש במה מעץ ועל הבמה כיסא מלכות עשוי מעץ מהגוני יקר. הכיסא נראה כמו מעין כיסא נדנדה, עם אפשרות לעצירה. יש לו גלגלי שיניים בצדדים, והוא נראה כיסא טכנולוגי. בכל ידית של הכיסא יש חיה שונה: הראשון, מימין, אריה. השני כבש. המלך יושב על הכיס ומתנדנד בו: "אינני מכיר אתכם. האם אתם מכאן?" "אנחנו לא מכאן," אומר לו אידוו. לפתע סקאי מתפרצת, "באנו לחופשה!" המלך מחייך, "אני אשמח להעזר בכם." אומרת סקאי: "כן, שמענו את הנאום שלך. מה אתה צריך?" "אני אזדקק לעזרתכם. הגיעו לאוזני שמועות שיש מרגלים ומורדים בתוך הממלכה שלי, למרות שאני מנסה להיות מלך מאוד ישר. הבעיה היא שכשאתה ישר בימינו, חושבים שאתה עקום, ואם אתה עקום חושבים שאתה ישר. לכן שלחתי צוות שירגל בממלכה השנייה. אבל אנחנו זקוקים לנשק, לכסף ולצבא. מכיוון שאתם הרפתקנים וטיילתם בהרבה מקומות בעולם, יכול להיות שתוכלו להיות לי לעזר רב. יש לי משימה בשבילכם." המלך ממשיך: "בממלכה, לפני 250 שנה, היה מלך ששמו היה לולו השלישי. הוא היה מלך אכזרי מאוד. הוא היה ידוע בתור מלך שלוקח נכסים ומעלה את המיסים של בני עמו. הוא היה תאב בצע. הוא החביא את האוצר שלו ומעולם לא מצאו אותו, גם כיום. ברגע שנשיג את האוצר אנחנו נאכל להשתמש בו עבור הממלכה שלנו." מדוז מתעניין; "איפה הוא שלט? באיזה אזור?" המלך עונה: "הוא שלט פה, בממלכה הזאת. לכן הממלכה שלנו כל כך ענייה. הבעיה היא שאין לנו שום מידע עליו, כי לפני שהתנקשו בו הוא העלים את כל הראיות. יש בידינו רק הספר הזה. ואנחנו לא יודעים מה זה." לפתע סקאי אמרה לחברי הקבוצה, "זהו ספר היסטורי בין יותר 300 שנה. זה ספר שכותבים בו מלכים... ספרים כאלה, מקודדים. לכל מלך יש את החכמה שלו. ולפי ההיסטוריה שאני מכירה, המלך לולו השלישי היה מלך מאוד חכם. הוא התגאה מאוד בחכמה שלו. הוא היה אוהב לקרוא לפשוטי העם שלו "חסרי יכולת וטיפשים". לדעתו, מי שלא חזק לא ישרוד. הוא היה גאון בכל תחום אפשרי." כל חברי הקבוצה הסכימו שהוא היה תאב בצע. "שימו לב, הדפים מאוד עדינים. כמעט בכל פעם שמדפדפים בהם הם יכולים להיקרע." הזהיר אותם המלך. "אני אתן לכם לשבת בספריה הציבורית, היא נמצאת לא רחוק מפה. קחו את הספר. מי הנציג שלכם שישמור על הספר? לחם צועק, "אני!" "אני אקח את הספר, אתה לא יודע לשמור על דברים." אמר מדוז. מיד אמר בון, "תנו לי את הספר הידיים שלך רטובות. מדוז, אתה איש דג, אתה עלול להרוס את הספר." "אני אקח את הספר!" אמרה סקאי "שלושתכם לא יכולים לשמור. אני אחזיק את הספר. "ניגש לחם למלך ואמר: אני אקח את הספר ונלך לספרייה. הרי אנחנו לא לוקחים את הספר איתנו. המלך הביא את הספר ל"לחם" ואומר "היזהרו. לכו לספרייה ביחד עם המשרתת שלי. קוראים לה מימי. היא תלווה אתכם לספריה. היא תיתן לכם את המידע שאת צריכים. בבקשה לכו.