נאן גולדין - Nan Goldin

נאן גולדין היא צלמת אמריקאית אשר ידועה בשל תמונותיה התיעודיות האינטימיות, נאן מוכרת בעיקר מהצילומים התיעודיים עוצרי הנשימה שצילמה במהלך שנותיה שבהם התמקדה בקהילת הלהט"ב, אנשים הסובלים מהתעללות ( צילמה גם את עצמה בתור אישה מוכה) , אנשים עם התמכרות לסמים ועוד.

אחד מהפרויקטים המפורסמים שלה הוא גם הפרויקט הראשון שלה אותו הציגה בגיל 20 בלבד בעיר בוסטון ב1973, התערוכה הראשונה של עבודותיה הציגה תיעוד של הקהילה ההומוסקסואלית והטרנסנד'רית בעיר ניו יורק שבארצות הברית, שאליהם נחשפה בזכות קשריה עם הצלם דוד ארמסטרונג. באותה תקופה היא חיה עם קהילת הדראג קווינז בעיר צילמה ותיעדה אותה והגיעה לתמונות מרהיבות מהסיבה הפשוטה שהיא נתמעה בחייהם של המצולמים עד כדי כך שאפילו לפעמים שכחו שהיא נמצאת יחד איתם וזה מה שנתן לה את היכולת לצלם תמונות מרהיבות שכאלו.

החיבור שלי לצילומים שלה נבע מהסיבה הפשוטה שהיא פשוט משקפת את החיים כמו שהם, בלי לעוות את המציאות, בלי לערוך, בלי לשקר, רק מספרת את הסיפור כפי שהוא עם הרבה עומק מאחורי כל תמונה ותמונה.

נורא הזדהיתי עם נאן בשקיפות שבצילומים שלה, שאם כמה שהם מלאים בתוכן אלים ונחשבים כבכיול כנורא קשים בעיניי הם היו נורא נקיים כי הם סיפרו את הסיפור בדיוק כפי שהוא, מבלי שום מחשבה להאכיל את הקורא עם כפית של זהב כמו שהרבה צלמים אחרים אוהבים לעשות (לצערי).

בעיניי אמנות היא אישית, כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפרש כל תמונה בצורה שונה וזה מה שנורא יפה בעיניי באמנות בכלל ובצילומים של נאן גולדין בפרט. זוהי הסיבה שבחרתי לעסוק בצילום עצמי, שייקח את כל אחד ואחת מצופיי התמונה ויכניס אותם למעין בועה אטומה שבה הם יחשבו האם הם מרגישים תחושות של הזדהות, כאב, צחוק או אפילו חוסר הזדהות אבל הכרה בנושא שרחוק ממני, זה מה שעניין אותי בעשיית הפרויקט ואני סבור שזה חלק גדול ממה שלקחתי מהפרויקטים של נאן גולדין.