הצגת הנושא

הנושא שבו בחרתי לעסוק הוא, אני.

לפרויקט קראתי "היומן שלי", מכיוון שבחרתי להתעסק בחיים שלי בצורה לא כל כך ברורה, מטושטשת וחשוכה מהסיבה הפשוטה שאני לא יודע לאן החיים לוקחים אותי ואני עדיין מנסה להתמודד עם הרבה שאלות קיומיות שאת רובן אני אפילו לא יודע להסביר לכם.

לא אשקר, לקח לי המון זמן להרים את המצלמה כי ניסיתי כמה שיותר לדייק בפרויקט הזה בהצגת התחושות שלי בצורה שתרצה אתכם, הצופים. ניסיתי ליצור יצירה מקבילה לארס פואטיקה מעולם הספרות שבעצם תביא לידי ביטוי את תהליך היצירה שלי בתמונות - כלומר איך אני עובד ואיך אני חושב כדי להגיע לתמונות שיספקו אתכם וגם אותי, שיגרמו לכם לתהות ולחשוב, להזדהות ולחלום , לבכות ולצחוק, שוב, יחד איתי.

שתרגישו תחושה של הזדהות כי זה בעצם הסיפוק הקטן שגורם לי להרים את המצלמה שוב פעם ושוב פעם ובעצם ליצור משהו אמיתי ואותנטי שאני מאמין בו בלב שלם אם כמה שהחיים מבלבלים וכל אחד רוצה להיות מיוחד.

המסקנה שלי מהפרויקט הזה היא שאנחנו צריכים להעריך את החיים, הכל מובן מאליו בשבילנו. חוסר ההערכה שלנו מתבטא כשאנחנו לא מעריכים את הדברים החומריים כמו אוכל כסף ובגדים ואפילו את הדברים הלא מוחשיים כמו משפחתיות חברות צחוק חיוך ואפילו בכי, שבעיניי יותר חשובים מכל דבר אחר.

בואו נעריך את הדברים הקטנים שיגרמו לנו לחיות חיים טובים יותר.

מקווה שהצלחתי לגרום לך להיות חלק מהיומן שלי,

תודה.