המשפט הפלילי

להלן קטע מתוך פסק-דין של כבוד השופטים טל, פינקלשטיין ושטמר מבית המשפט המחוזי מרכז ביום 21.2.08

המערער עותר לביטול הרשעתו מנימוקים המופיעים בהודעת הערעור, אך היום, במהלך הדיון בפנינו, העלה ב"כ המערער טענה נוספת שלא יכולה היתה להיטען בהודעת הערעור והיא שנאשמים אחרים באותו כתב-אישום, דהיינו, נאשמים 2 ו- 4 סיימו את ההליך ללא הרשעה

מבלי צורך להביע דעה באשר לנימוקי גזר-הדין של בית-המשפט קמא, ורק בשל עיקרון אחידות הענישה ככל שהוא מתייחס לנאשמים 2, 3 ו- 4 בתיק זה, ומבלי להתייחס לנאשמים אחרים שהועמדו לדין בכתבי אישום אחרים בפרשה זו, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את הרשעתו של המערער

להלן קטעים מתוך הכרעת הדין של כבוד השופט מודריק

 ביום 30.10.96 בסמוך לשעה 09:30 היו הנאשמים מהלכים יחדיו מחדר מגוריו של הנאשם השני (להלן: "איפרגן") באיזור התעשיה של חולון לכיוון איזור התעשיה של בת ים. שני הנאשמים הם צרכני סמים מסוכנים ובעת ההיא לא היתה פרוטה בכיסם. הם נזקקו לכסף מזומן, אם לשם קנית סם ואם לשם הוצאות שגרתיות אחרות. לדבריהם, ההליכה ההיא היתה במגמה להגיע למקום עבודתו של איפרגן, שם היה עליו לקבל שיק מסויים כשכר עבודה ובכך לחלץ את השניים, לרגע, ממצוקתם הכספית

   בדרך הבחין הנאשם מס' 1 (להלן: "ביטון"), בגברת צילה גלאובק (להלן: "צילה"), אשה כבת 73, שהיתה מהלכת, לפי תומה, אוחזת עגלת קניות בידה האחת וסל קניות בידה השניה. באחת משתי ידיה החזיקה צילה, בשתי האצבעות, בארנקה (לדבריה, החזיקה בארנק באותה יד שמשכה מאחור את עגלת הקניות. ביטון העיד כי הארנק הוחזק ביד שאחזה בסל הקניות). בראותו את הדבר הבריקה במוחו מחשבה לחטוף את ארנקה של צילה (או, כלשון איפרגן, הוא "נדלק" על הארנק). ביטון פנה אל איפרגן והציע לבצע את החטיפה ביחד. איפרגן סרב ליטול חלק בדבר ואמר לביטון "אני לא בענין תעשה מה שאתה רוצה

אכן, ביטון המשיך את היוזמה בעצמו, הוא הלך בעקבות צילה שעשתה את דרכה בשביל החוצה גן שעשועים קטן, התקרב אליה מאחור במהירות גדולה וחטף את הארנק מידה. הוא החל להימלט. איפרגן הלך בעקבות ביטון, בשביל מקביל, במרחק מספר מטרים (6-10 מ') מן השביל שבו התרחש המעשה. הוא היה, כמובן, עד למתרחש. כאשר החל ביטון להמלט, רץ איפרגן בעקבותיו. הם נפגשו ביציאה מן הגן.  בצאתם, אמר ביטון לאיפרגן: "תרוץ תשיג מונית". עוד הם רצים ולפתע התייצב בדרכם השוטר שמעון מונדני אשר עצר אותם

אשר לעניינו של איפרגן. הוא הואשם בסיוע לשוד בחבורה. הואיל וקבעתי כי התנהגותו של ביטון אינה עולה כדי שוד מאליו נופל האישום כנגד איפרגן על פי המתכונת הקבועה בכתב האישום. נותרת השאלה האם התנהגותו של איפרגן עולה כדי סיוע לגניבה

חוק העונשין מגדיר את המסייע כ"מי אשר לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע... או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשית העבירה.." (סעיף 31 לחוק)

לדעתי נוכחותו של איפרגן בזירת ההתרחשות הנדונה אמנם לא היתה מקרית אך בד בבד לא נועדה, לא "לשיתוף פעולה" ולא "לשיתוף מטרה" עם ביטון. הנוכחות לא נדרשה כדי להרתיע את התנגדותו של ביטון לביצוע ואף לא לאימוץ ידיו. ביטון היה נחוש בדעתו לבצע את הגניבה. איפרגן היה נחוש בדעתו שלא להצטרף לדבר. הוא היה "חסר עמדה" (אינדיפרנטי) לגבי השאלה האם על ביטון לבצע את זממו או לא. אכן משבוצע דבר היה איפרגן מעונין בפרי הגניבה, אך אינני רואה במה תרמה נוכחותו ולו במעט מזעיר לקידום מעשה הגניבה ביד ביטון

על כן אני מזכה את איפרגן מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום

להלן קטעים מתוך הכרעת-דין של כבוד השופטת בוסתן מבית משפט השלום ברמלה(כיום שופטת בית המשפט המחוזי מרכז)

"בפתח הכרעת הדין אני מבקשת להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמת

על פי האמור בכתב האישום הועסקה הנאשמת כמטפלת לקטין נ.פ. יליד 4.10.06, בביתה 

במהלך חודש אפריל 2007 במועד שאינו ידוע למאשימה בעת שהקטין היה תחת השגחתה של הנאשמת נגרמו לו חבלות בפניו שבאו לידי ביטוי באדמומית סביב עיניו ובחבורה תחת עינו השמאלית

ביום 16.4.07 עת היה הקטין בביתה של הנאשמת ותחת השגחתה נגרמו לו חבלות שבאו לידי ביטוי בפריקת כתף ימין ושבר בשורש כף יד זו

על פי האמור בכתב האישום החבלות נגרמו לקטין עקב מחדלה של הנאשמת לשמור על הקטין

אני סבורה כי על מנת להוכיח כי הפגיעה נגרמה בביתה של הנאשמת היה על המאשימה להציג חוות דעת רפואית שתאשר כי תגובות הקטין (אכל, ישן כל הלילה, ישן מיד לאחר שנפגע) הן תגובות שתיתכנה במקרה של פגיעה כפי שנפגע הפעוט

אוסיף כי גם אם היתה המאשימה מוכיחה כי התנהגות הפעוט היא התנהגות "רגילה" לפגיעה שנמצאה בו עדיין היה צורך להוכיח כי פגיעה זו נגרמה כתוצאה מרשלנותה של הנאשמת

לאור האמור אני קובעת כי המאשימה לא הוכיחה כי פריקת הכתף והשבר בשורש כף היד נגרמו לקטין שעה שהיה תחת השגחתה של הנאשמת או כתוצאה מרשלנותה

על אף שהנאשמת הודתה כי בשתי הזדמנויות נגרמו לקטין חבלות שבאו לידי ביטוי באדמומית סביב עינו איני סבורה כי המאשימה הוכיחה שחבלות אלה נגרמו כתוצאה מהתנהגות רשלנית של הנאשמת

מן המפורסמות הוא כי תינוקות שאינם מודעים לסכנות נחבלים מידי פעם גם כאשר הם נמצאים תחת השגחה. לפיכך פגיעה כשלעצמה אינה מצביעה באופן מובהק על רשלנות בהשגחה ויש להוכיח את הרשלנות כאשר הפגיעה היא אחד מהנתונים שמצביעים על רשלנות אך אינו הבלעדי. במקרה שלפנינו העידה הנאשמת כי השאירה את הקטין על שטיח כשמסביבו צעצועים ואת המכה כפי הנראה קיבל מצעצוע שהיה מונח בסביבתו שעה שהיא נמצאה במרחק קצר ממנו במטבח. תאור זה לא נסתר, עוצמת הפגיעה תואמת את התיאור ולא ניתן לדעתי לייחס בנסיבות אלה רשלנות

לאור האמור מצאתי לזכות את הנאשמת זיכוי מוחלט מכל המיוחס לה בכתב האישום