מאמרים ושיעורים

9. שקיעה האמיתית - היא השקיעה ההלכתית שזמנה הוא 4 דקות לאחר השקיעה הנראית. בין השמשות מתחיל מהשקיעה האמתית. ההלכות הקשורות עם השקיעה - נמדדות לפי השקיעה האמיתית. כגון: הפסק טהרה, תינוק שנולד לענין ברית מילה וכו'.

10. צאת הכוכבים - היינו צאת ג' כוכבים בינונים, בחישוב מדוייק לפי שיטת אדה"ז ב'סדר הכנסת שבת'.

11. הדלקת נרות שבת קודש - 18 דקות לפני השקיעה הנראית. עיין לקוטי שיחות חט"ז עמ' 577.

12. צאת השבת - 4 דקות לאחר צאת הכוכבים, לפי דברי אדה"ז ב'סדר הכנסת שבת'.

הרב יעקב סנגאוי, שדרות לכיש 49/11 קרית גת, ISRAEL

054-5875770 (972) singavy@gmail.com

בשיעור הרמב"ם היומי ביום שני כ"ח ניסן תשע"ג,

(הלכות קידוש החודש פרקים ט-יא),

לומדים איך לחשב את התקופות,

וביום זה ממש, בתחילתו, חלה תקופת ניסן

__________________________________________________________________________________________________________

בלי כל סימן

לפרשת "פקודי" אין סימן של סכום הפסוקים. כנראה, בעבר הרחוק, היה כתוב "בלי כל" סימן, שזה הגימטריא של מספר הפסוקים 92. והמדפיס חשב שהכוונה שאין סימן לפרשה זו, והשמיט את המילים "בלי כל" סימן. (הרבי מליובאוויטש).

טעם השם "תענית אסתר"

כיון שהתענית הזו היא ביום שבו "נקהלו ועמדו על נפשם", הרי כל אלו שצריכים לעמוד על נפשם, מנער ועד זקן טף ונשים, אינם רשאים להתענות, בו ביום, כדי שלא לשבר את כוחם, כשיהיו בתענית.

היהודיה היחידה בעולם שלא היתה מאויימת , ולא הוצרכה לעמוד על נפשה, זו אסתר, והיא היחידה שהיתה רשאית להתענות ביום י"ג אדר, ולכן, נקראת תענית זו "תענית אסתר". (לקו"ש ח"ו עמ' 372).

מתנת ה"שמיני"

על ידי הפעולות שאדם פועל בעולם -"טבע", שקשור עם המספר "שבע", נותן הקב"ה במתנה את ה"אין סוף" - שלמעלה מה"טבע", שרמוז במספר "שמונה" - "ויהי ביום השמיני".

שלושים שנה ללימוד הרמב"ם

יום ראשון כ"ז ניסן תשע"ד, שלושים שנה להתחלת לימוד הרמב"ם היומי, מיום ראשון כ"ז ניסן תשד"מ.

_____________________________________________________________________________________________

איסור שתיית מים בשעת התקופה

כתב הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה סימן קטז סעיף ה:

"וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה, כי סכנתא חמירא מאיסורא, ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור...ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה, וכן כתבו הקדמונים, ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס"פ כל שעה, רוקח סימן ער"ה ומהרי"ל ומנהגים)".

וכן פסקו הש"ך והט"ז ועוד.

בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן רו סעיף יד כתב:

"בירך על המים...ואם שמע שהתקופה נופלת ימתין מעט עד שעברה התקופה וישתה, כי יש אומרים שאין סכנה בהם אלא לשתות בשעת התקופה, ואף להאומרים שכל שלא היה בהם ברזל בשעת התקופה יש סכנה לשתות מהם גם אחר כך, מכל מקום שומר מצוה לא ידע דבר רע".

מקורו של אדה"ז בספר 'חסידים' (לר' יהודה החסיד) סימן תתנא:

"אם אמרו לאדם אל תשת עתה מים כי התקופה נופלת...וכבר בירך, ימתין ואל ידבר עד שידע בטוב שעברה התקופה ואז ישתה".

'החיד"א' (בהגהותיו שם) כתב:

"דשמע מיניה מדברי רבינו תלת, וחדא מינייהו שלא היה נזהר לחוש לתקופה כי אם דבר מועט, כאשר יסתכל המסתכל השכל וידוע, שלא כמחמירין הרבה זמן".

ענין התקופה מובא גם בהלכות פסח בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תנה סעיף טו:

"מי שיש לו בביתו מים שאובין ששאבן ללישת המצה, ונפלה התקופה בלילה או ביום...אין צריך לשפוך מים הללו שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע, ואם רוצה להחמיר ולשפכם הרשות בידו, ונכון לעשות כן, אם אפשר לו בקל למצוא מים אחרים שלנו, או שאפשר לו בקל ללוש ביום אחר במים אחרים שישאב".

ועוד כתב אדמו"ר הזקן שם בסעיף טז:

"במה דברים אמורים, במים ששאבן ללישת המצה שאינה של מצוה, שהיא קרובה לדבר הרשות, שהרשות בידו שלא לאכול מצה כל ימי הפסח, לפיכך רשאי להחמיר על עצמו ולשפכם, אבל המים שנשאבו ללישת המצות של מצוה, אף אם אפשר לו למצוא מים אחרים ומחמיר על עצמו ושופכן, לא טוב הוא עושה, שנראה כמזלזל במאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומכל מקום לכתחילה קודם שהתקופה נופלת, לא יסמוך על זה, וישים לתוכו ברזל, וטוב ליזהר שיהא הברזל נקי, כעין מחט וכיוצא בה, שלא יהא (מאומה פירור חמץ משהו) דבוק בברזל ויפרר ממנו לתוך המים".

ועוד הוסיף אדמו"ר הזקן שם בסעיף יז:

"וטוב ליזהר שלא להשהות הברזל בתוך המים, אלא יוציאנו מיד לאחר שנפלה התקופה, שהברזל מחמם מעט את המים, וכן טוב ליזהר לקשור הברזל בחוט או במשיחה, וראש השני של החוט יהיה חוץ למים, כדי שיוכל לאחוז בו להוציא הברזל מן המים, ולא יצטרך להכניס ידו לתוך המים להוציאו משם, שהיד מחממת מעט את המים".

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------