בהמשך תמצאו את כל פרקי הספר:
במבט מהצד נראה שדווקא הפרק האחרון הוא המוצלח ביותר- אז נתחיל דווקא ממנו. פרק ו' מסכם בעצם מהו הייעוץ הפילוסופי ולמה הוא העדיף בעיניי.
נראה לי שהיום דווקא הפילוסופים הם אלו שאפשר לדבר אתם, לבקש עצה, לקבל תשובות; ואילו פסיכולוגים נותרו מרוחקים והם ה'ערטילאים' שמדברים באוויר על כל מיני פירושים פסיכולוגיים משלהם ועל התת מודע שכולנו צריכים לחפש בתוכנו וכו'.
אני באמת חושבת שהמצב השתנה כיום. חל איזשהו היפוך. הגישה הפילוסופית שונה: הפתיחות של הייעוץ הפילוסופי, היכולת לקבל כל אדם כפי שהוא, האפשרות לידידות. פעם כתבת: 'הייעוץ הפילוסופי מציע סגנון ודרך גישה חדשים לשאלות פילוסופיות אקדמאיות ידועות. בכך הוא מהווה מעין מהפכה אישית או ציבורית של הפילוסופיה במובנה הרחב'. למה התכוונת במושג "מובנה הרחב"?
(שוסטר): התכוונתי לכך שיש כל מיני סוגים של פילוסופיה שיכולים לעזור לבעיות אישיות או ציבוריות. אנו חיים בחברה פלורליסטית וגם הפילוסופיה היא פלורליסטית. לכך התכוונתי שדיברתי על הפילוסופיה באופן רחב: יש הרבה סוגים של פילוסופיות שכולם יכולים להיות מועילים, לקבוצות או לבן אדם אחר.
(אני): כלומר?
(שוסטר): כל אדם יכול למצוא משהו בתוך כל הדעות של הפילוסופיה. לא צריך לקבל כל פילוסוף או כל רעיון. דווקא הפילוסופיה יכולה ללמד בן אדם להיות ביקורתי, לראות אלו רעיונות מתאימים לו ולמה, אלו רעיונות בן אדם לא מקבל, ולשאול - למה אני מקבל/ת רעיון זה או רעיון אחר?
(אני): אני חושבת שמלכתחילה הפילוסופיה היא זו שהייתה אמורה לפתח את העזרה לנפש, ואיכשהו במהלך ההיסטוריה משהו הלך לאיבוד. כנראה שבין כתלי האקדמיה הפילוסופיה איבדה את הקרבה לחיים האמיתיים - למקור שלה. עכשיו נראה שהיא יורדת ממגדל השן. אולי הפילוסופיה נעלמה בדרך - והפכה לאקדמית - כי להרבה אנשים היה יותר קל לא להתמודד עם שאלות מחשבתיות, לא לחשוב, לא לתהות או להחליט כי היושר הוא הנר לרגליהם.
(שוסטר): סוקרטס אמר כי כאשר מונעים מאנשים לחשוב על העניינים המורכבים והמעיקים שנתקלים בהם במרוצת החיים עצמם, וכשאנשים חיים ללא פילוסופיה, החיים הופכים למעמסה, תחושה שלא שווה לחיות. סוקרטס עודד את תלמידיו לחשוב ולנסות להבין. סוקרטס הנחה את תלמידיו בכך שנתן משמעות לנטל החיים על ידי המחשבה והדיון הפילוסופיים. הנה כי כן, ההבנה הפכה את החיים הבעייתיים והקשים לנסבלים.
אכנבך חוזר שוב אל סוקרטס, למצב בו חושבים ומתמודדים עם קשיי החיים, ולמצב בו הוא חושב עם אנשים על הבעיות. בעבודתו המעשית של אכנבך החשיבה חוזרת שוב ושוב אל אותו מצב מיוחד, אל החיים כמות שהם, ומשם מתחילה הפילוסופיה מחדש.
(אני): אם מישהו זקוק לעזרה, למי כדאי לו לפנות, לפסיכולוג או ליועץ פילוסופי?
(שוסטר): זו החלטה של כל אדם. הייעוץ הפילוסופי מבקש שהאדם יהיה בעל אחריות. במידה רבה האחריות חלה על הפונה: כל אדם חייב להיות מסוגל לבחור בין האפשרויות.בייעוץ הפילוסופי לא נותנים "מתכון" איך חיים, או למי כן או לא לפנות.
אני עוזרת לכל מי שמחפש עזרה, כך שאם אדם מרגיש שיש לו את הרצון לברר ביחד עם מישהו את הבעיה שלו (לא חשוב מהי) - אז הייעוץ הפילוסופי הוא המקום הנכון בשבילו.
(אני): אני רוצה לציין שיש יועצים פילוסופיים שחושבים שאפשר לגשת לייעוץ פילוסופי ובה בעת גם לייעוץ פסיכולוגי.
(שוסטר): בן אדם חופשי לבחור לאן הוא הולך. אם בן אדם מרגיש שהייעוץ הפסיכולוגי עוזר לו והוא אפילו רוצה להפסיק את הייעוץ הפילוסופי - אז בבקשה. אני מקבלת.
אני, לפי היכרותי עם הפסיכולוגיה, חושבת שלא צריך לקבל אותה כמו עמדה סמכותית; אבל באופן פרגמטי, אם אדם מרגיש שפסיכולוג עוזר לו, אז בבקשה.
***
(אני): מה שמאוד אהבתי בייעוץ הפילוסופי הוא העובדה שאפשר לתת משפט, ולו רק משפט אחד, שיכול לעזור לאדם הפונה. משפט כזה יכול להיאמר גם בפגישה ראשונה (ולמעשה בכל פגישה ופגישה).
למשל, משפט אחד על הדינאמיות של החיים נותן את הדרך להתבוננות בשינויים. משפט אחד (או הסבר אחד) על ה"שיגעון" לפי אפלטון נתן עזרה ממשית לבחורה שהסתובבה הרבה זמן עם בעייתה. פעם סיפרת גם על אחות שעבדה במחלקת אונקולוגיה והבעיה שלה הייתה ההתמודדות עם המוות, אותו ראתה לעיתים תכופות אצל החולים שלה. היא שאלה מה בעצם היא יכולה לתת להם והתשובה שנתת לה הסתכמה במילה אחת: התקווה. אפילו בעת הקרובה למוות, אם אדם יכול לחשוב שאולי יהיה עוד יום ואולי יימצאו פתרון לבעיה שלו, הרי שהענקנו לו דרך להתגבר על המוות ועל הקושי שבמחלה.
כאן נתת לה רק מילה אחת - תקווה - שמכילה בתוכה כל כך הרבה משמעויות שאפשר לחשוב עליהן, ויכולה לשמש גם במצבים רבים.
(שוסטר): אני מסכימה אתך שמשפט אחד בלבד יכול לעזור, אבל הקונטקסט וההקשר של המשפט האחד או חלק ממנו מאוד חשוב. לפעמים בשביל להגיע למשפט אחד שעוזר נדרש זמן לא מועט.
עם זאת, נכון שגם משפט אחד כאילו פותח דלת, חלון במחשבתו של אדם, איזושהי דרך חדשה ללכת בה בחיים היומיומיים.
(אני): חוץ מזה, הייעוץ הפילוסופי מאפשר זמן פגישות קצר: אין הכרח לבוא למספר רב של פעמים ולתקופת זמן ממושכת. אין הכרח למספר קבוע מראש של פגישות.
(שוסטר): רוב האנשים הפונים אליי מגיעים ל 10-30 פגישות. כשליש נוספים רוצים להגיע יותר. הכל תלוי ברצון הפונה.
(אני): בבירור קצר (ולא מחקרי) שעשיתי בקרב מכריי וידידיי, ההרגשה שלי היא כי לרובם יש בראש דימוי, או תדמית, של יועץ נפשי, והתדמית הזאת בדרך כלל היא של יועץ פילוסופי, למרות שהם עצמם חושבים שקוראים ליועץ הזה פסיכולוג.
כלומר, אם נשאל הרבה מאוד אנשים מהו פסיכולוג וכיצד הוא מתנהג - התשובה תתאר את מה שהיועץ הפילוסופי עושה: שיחה פתוחה עם הפונה, מתן עצה, בדיקת הבעיה (מהי הבעיה ומהן סיבותיה) ומתן פתרון לבעיה! רובם פשוט לא יודעים שהפסיכולוג (או הפסיכיאטר) אינו מתנהג כמו התיאור לעיל אלא מבצע דיאגנוזה (לפי ה D.S.M), בודק מה מבנה הנפש של המטופל שלו (כאילו שבאמת אפשר למצוא לבן אדם "מבנה נפש"), איך הייתה הילדות שלו, מה היחסים עם ההורים; אחר כך, אם בכלל, הוא נוגע בבעיה של המטופל אבל בפירוש לא מוצא למטופל פתרון. במקרים מסוימים הוא אפילו לא נותן לו דרך, גישה לפתרון (ואז הוא אומר שהמטופל לא הבין את הדרך שהציע לו). הפסיכולוג בפירוש לא חושב שעליו למצוא פתרון לאדם היושב מולו, אלא הוא יותר בודק מה התיאוריות הפסיכולוגיות שאפשר להתאים לאירוע ומתייחס אל התיאוריות האלו.
***
(אני): פעם, במסגרת ראיון רדיופוני ("שעה קטנה", שודר ברשת א', 1999) אמרת שאת רואה את תפקידך קצת כמו "בלשית". כזו שצריכה לחקור בעיה - ולעיתים בעיה סבוכה ומורכבת - עד למציאת פתרון.
(שוסטר): נכון. אין פתרונות "מוכנים" מלכתחילה. אני לא מגיעה עם תשובה פילוסופית בנויה ומגובשת מראש. הכל נפתח דרך השיחה. יש דמיון לעבודה של בלש - הבלשים יודעים את המקצוע אבל לא את פתרון המקרה מראש.
(אני): באותו ראיון המנחה שאלה אותך אם הפילוסופיה יורדת לרחוב, יורדת ל'שטח', לחיי היום יום.
(שוסטר): כפי שהסברתי אז, כך בעצם הפילוסופיה התחילה. אפשר לראות שבהתחלה החכם, הפילוסוף, ערך דיאלוגים עם סביבתו, לא רק עם האנשים שהוא חשב שהם ה'חכמים' והפילוסופים כמוהו, אלא ממש עם כל אחד ואחד. כך אצל סוקרטס - אותו אפשר לראות כאבי הפילוסופיה המערבית - אבל גם בתרבויות אחרות בהן ה'חכם' יוצא אל האנשים.
הירידה הזאת ל'רחוב', ל'שטח', היציאה מהדיאלוג האקדמי, בעצם תורמת לפילוסופיה ונותנת לה יותר צבע ויותר עומק.
(אני): אני חושבת שאקרא לספר שלי 'בחזרה לפילוסופיה'. אני מתכוונת לאו דווקא מבחינת המגמה הכללית (שהיא גם מאוד רצויה), אלא יותר ברמה האישית. חזרה של כל אחד לנקודת ההשקפה שלו, למחשבתיות שלו ולחיפוש האמת.
(שוסטר): כן, זהו שם יפה, נראה מאוד מתאים.
[לבסוף החלטתי לקרוא לספר: 'בחזרה לייעוץ הפילוסופי' המעיד אף הוא על מגמה רצויה ומבורכת].
***
(אני): אני זוכרת את עצמי כילדה. עסוקה בשאלות על החיים, על צדק, על מוסר.
הייתי עסוקה ב"לחשוב". ניסיתי למצוא הסברים על תופעות מסביבי, התנהגויות, "הצדקות" למה שלא נראה הוגן כבר אז. במבט לאחור אני מוצאת שהיו אלו מחשבות פילוסופיות לכל דבר.
למה המחשבות הפילוסופיות של האנשים בילדות נעלמות כשהם מתבגרים?
(שוסטר): אין סיבות טובות לכך שהמחשבות תעלמנה. השאלות הפילוסופיות הן חיפוש דרך לידע ולהבנה או תהייה לגבי נושאים חשובים בחיים. הבעיה היא שיש אנשים שמנסים לקבע מחשבות, להפוך חלק מהמחשבות לאמת מוחלטת - ואז עוצרים כל התפתחות שלהן. יש שמבינים שאלות אלו כסימן לחוסר ביטחון, לאי יציבות ועוד.
להערכתי כיום, יותר מבעבר, יש צורך להמשיך במסורת השאלות והחיפוש אחר תשובות.
נדמה שאין זמן ספציפי לאנשים לחפש בהכרה ובמודע אחר האמת, הידע ודרך ההתנהגות הראויה לחייהם. כל אחד יכול לחפש אחר האמת - ובכל זמן.
לצערנו, יש אנשים שחושבים שיש להם את הידע המדעי, הסופי והמוחלט על האמת.
(אני): יש אנשים שחושבים שיש להם מונופול על רגשות!
כאן המקום לכתוב בצורה ברורה: לפסיכולוגיה אין מונופול על רגשות.
למעשה, לאף אחד אין.
(שוסטר): בהחלט, לאף אחד אין. גם לא לאלו שטוענים שהם כאילו 'המומחים'. אף אחד איננו מומחה לגבי האדם או לגבי העולם הפנימי, הנפש.
***
(אני): לדעתי אי אפשר לעשות הפרדה בין השאלות והקשיים היומיומיים שאנו נתקלים בהם לבין שאלות פילוסופיות. המעשים היומיומיים שלנו נגזרים מתוך השאלות הללו - מתוך בחירת הדרך, מתוך המחשבתיות, מתוך ההתלבטות בסוגיות ובערכים. אי אפשר להפריד ביניהם.
(שוסטר): כן, אבל אולי אפשר לתאר ולהסתכל על כך דרך מטאפורה שהרבה אנשים מכירים.
למשל: רובוט לא עושה שום דבר בלי פקודה מסוימת; מכונת כביסה עובדת לפי תוכנית מסוימת.
(אני): הלו, אני מהנדסת מכונות. התמחיתי בתחום הרובוטיקה ואני ממש לא מוכנה שיגידו דברים רעים על רובוטים. הם יכולים לעזור ולקדם אותנו בתחומי הרפואה, התעופה ועוד.
(שוסטר): לא, לא התכוונתי לומר רעה על רובוטים. כוונתי היא שהמכונה לא עושה שום דבר בלי תוכן. אם אין תוכן - אי אפשר להשתמש בה. במובן הזה האדם קצת דומה למכונה שיש לה הוראות הפעלה. אבל, האדם יכול להיות המתכנן של התוכנית של עצמו. הוא הקובע את התוכנית! אדרבא, האדם לא סתם עושה דברים. הוא פועל לפי החלטות, רעיונות, תוכניות שהוא מכיר או לא מכיר בהן; שאלות שהוא מחליט או לא מחליט לגביהן.
השאלה היא מה דרך הפעולה שלו ואם הוא מודע לתוכנית שלו. האם יש לו את ההכרה במה שהוא עושה ולמה הוא עושה. יש הרבה אנשים שחושבים שהם "סתם" עושים דברים והם אולי, בעצם, בורחים מאחריות; מההיכרות העצמית של האדם.
***
(אני): איך את רואה את המילה "ייעוץ"?
(שוסטר): היועצים הפילוסופיים מתארים את התמחותם במילה לעזור, כדרך לעזור או לדאוג לאנשים - ולא כתרפיה. המילה ייעוץ באה מלשון 'מתן עצה', ואין למילה 'ייעוץ' פירושים אחרים או קליניים. הייעוץ הפילוסופי יכול להציע עזרה במצבים רבים, גם בקשיים אישיים (אותם מצבים של קושי ושל מצוקה) וגם בהתלבטות בדרך החיים. זהו הניסיון לאחד מחשבה פילוסופית עם פעילות החיים. זו תפיסה שבאמת יותר פתוחה מאשר ייעוץ פסיכולוגי.
כל אדם יכול להיתקל בקושי או בתקופה רעה כלשהי בחייו בחיים המודרניים שלנו. כמעט כל אחד או אחת ייתקלו במצב קשה והשאלה היא איך מתייחסים לקשיים.
(אני): אנשי הפסיכולוגיה יתחילו לחקור את מבנה הנפש "הפסיכולוגי" (לפי הגדרתם) ויחפשו בעיה נפשית.
(שוסטר): הפילוסופיה מתייחסת לקושי כחלק מן החיים, כמצב שכל אחד יכול להתנסות בו במציאות היומיומית.
כאמור, כל אחד מאתנו יכול להגיע למצב של תקופה קצת יותר רעה בחייו בה יזדקק לעזרה. מה לעשות, אולי זהו חלק מן החיים המודרניים. דוגמא טובה לכך הובאה על ידי הפילוסוף פול טיליץ' (Tillich) בספרו "The courage to be". הוא הציג את הפירוש האקזיסטנציאלי למילה "חרדה". הוא הראה אותה כרגש אנושי שזוהה כתופעה אנושית עוד בימים קדומים (מימיו של אפלטון), ונותח עד לימיו של ניטשה ופילוסופים אחרים כגון האקסיסטנציאליסטים. שימי לב - החרדה זוהתה כרגש אנושי, כחלק מהמציאות של חיינו. כלומר, החרדה היא חלק מחייו של כל אדם. היא הפכה לבעיה כאשר החלה להיתפס כמשהו שונה, יוצא דופן. אז התחילו כל מיני הבנות פתולוגיות בנוגע לחרדה להתפתח. היועץ הפילוסופי אינו מבחין ב"חרדה פתולוגית" אלא בקושי שהוא חלק מחייו של כל אדם. טיליץ' האמין שאנשים צריכים אומץ כדי להתגבר על החרדה. כל אדם יכול למצוא בתוך עצמו את האומץ או לקבל אותו דרך התפלספות, התבוננות פילוסופית על העניין.
***
(אני): סיפרת פעם שהיו פסיכולוגים שבאו אלייך לשמוע על דרך נוספת לעזור לבני אדם. למה הם באו?
(שוסטר): הם הרגישו שהגישה ה'מדעית' שלהם לא הספיקה להם. הם בעצם הרגישו שמה שהם עושים הוא שטחי והם חיפשו משהו עמוק יותר.
(אני): על מה הם באו לשאול?
(שוסטר): הם חיפשו דרך חיים פילוסופית ושאלו על דברים כמו משמעות החיים ועוד.
(אני): אלו שבאו אלייך לפחות היו מוכנים לשמוע על דרך אחרת.
***
(אני): אמרת שחלק מהייעוץ הפילוסופי הוא התפעלות. אני מאוד אוהבת את המילה "התפעלות", היא בדיוק ההפך מהתבניתיות ומההינעלות הפסיכולוגיות.
"התפעלות" כגישה היא בדיוק ההפך מלומר שבן אדם יהיה משעמם וצפוי ושברור שיש תיאוריה שיש לשייך אותו אליה. הגישה הזו היא גם בדיוק ההפך מלבוא ולומר: 'מן האדם הזה נדהמתי' בגלל שיש לו שאלות מעוותות. כלומר, ההפך מהציטוט: ' אדם זה הוא כה מעוות, אני ממש "נדהמתי" ממנו. לא התפעלתי ממנו אלא נדהמתי (לשלילה)'.
(שוסטר): למילה 'התפעלות' (To Wonder) יש שתי משמעויות. גם משמעות של שאלה וגם משמעות של "פלא" - משהו יוצא דופן.
(אני): ואיך משמעות ה"פלא" מתקשרת אלינו?
(שוסטר): היא בהחלט מתקשרת. רוב הזמן אנשים מקבלים את המציאות כדבר ברור, מוגדר לפי ההגיון והניסיון - ושלא צריך לחשוב עליו. רק אם מתחילים לראות דברים כפלא, כדבר שאי אפשר להבין אותו במבט ראשון - אז קיים הצורך להתבונן, להתפעל, לנסות להבין דברים לעומקם, כי אז המפגש הסטנדרטי עם המציאות כבר לא קיים.
(אני): גם ביהדות זו נקודה מאוד חשובה. אצלנו בבית הכנסת (ביכ"נ רפורמי) אוהבים לספר סיפור על הפרה הנותנת חלב. כולנו כל כך רגילים לכך שפרה נותנת חלב כך שאנחנו לא ממש מתפעלים מכך.
אם הפרה הייתה נותנת יום אחד משקה קולה כולנו היינו רואים זאת כ"פלא", כ"נס". אבל הרי גם החלב שאנו מקבלים מן הפרה הוא בגדר נס הבריאה.
(שוסטר): נכון. אריסטו חשב שההתפעלות היא ההתחלה של הפילוסופיה.
(אני): במקום שבו מתחילים להתפעל, להסתקרן, לשאול, אפשר לחשוב. אולי בעצם המחשבה היא התחלת ההתפעלות; בכל אופן הן הולכות ביחד.
***
ספר זה מציג שיחה ביני לבין ד”ר שוסטר על הייעוץ הפילוסופי. כתבתי את הדברים מנקודת התרשמותי האישית. שיחה זו איננה הייעוץ הפילוסופי עצמו, למרות שבהחלט אפשר לראות בה הרבה מאוד ממאפייניו של הייעוץ ואפשר להקיש ממנה על כמה מתכונותיו.
* * *
לאף אחד אין מונופול על האמת. גם לנו לא. רציתי להראות עוד גישה, עניין, דרך אחרת. הלוואי שיש בידי לעזור, ולו רק לנפש אחת, באמצעות הספר הזה.
גם אני נעזרתי פעם בייעוץ הפילוסופי (אם כי לא הבאתי את סיפורי האישי בספר זה) - ורציתי ליידע עוד אנשים שקיימת אלטרנטיבה, שאפשר גם אחרת.