זו פיסקת הסיום של הספר:
נדירים הם האנשים הטובים שאנו פוגשים בדרכנו. אלו הטובים באמת. אלו שאיכפת להם מאתנו כבני אדם, כבני אנוש, כחלק מתוך המין האנושי המסוגל לטעות, המסוגל לתהות, המסוגל לחשוב.
מעולם לא ראיתי אופטימיות ואכפתיות כפי שראיתי כאן. מעט מאוד אנשים יכולים לראות כל מצב באופן כה אופטימי כפי ששוסטר רואה. מעט מאוד אנשים יכולים לתת עצה לכל פונה, בכל זמן וללא דעה קדומה.
אפשר למצוא מתוך הפילוסופיה דרך לחיים ועזרה נפשית.
דרך המחשבה אפשר לענות על שאלות וספקות, על חיפושים, על רצונות. אפשר להיות אופטימיים, אפילו מאושרים.