בטי סגיר –לשעבר- רוזנטל. ה"לשעבר" מתייחס גם לסגיר וגם לרוזנטל וזה אומר שאני גרושה אבל עדיין שומרת על שם המשפחה, "בשביל הילדים". ה"ילדים" כבר בני שלושים ויש להם חום גבוה..סתם..יש לי 3 מהם, וגם: נכד, נכדה בדרך וכלב בסלון של הבת.
מתיכון טשרניחובסקי אין לי הרבה מה לספר. לקראת סיום השירות הצבאי (צפנית בחיל האויר) התחלתי לחלום לעוף על החיים, לטייל בעולם, לעבוד בכמה עבודות.. כן..כן..גם זה חלום, אבל בגלל אחי, שהחליט שאני צריכה להירשם ללימודים מיד בתום הצבא, במקום למצוא את עצמי בניקרגואה, מצאתי את עצמי דוגרת על פסקי דין משמימים, ארוכים כאורך הגלות. ממש כמו בפרסומות של "חיש-גד": אולי לא תצודי תנינים באמזונס אבל.. היי...לפחות תדעי איזה זכויות יש לבעלי החיים .. . אחרי שנת לימודי משפטים באוניברסיטת תל אביב, החלטתי שהגיע הזמן לפרוש כנפיים ולעוף. לקחתי לי שנה הפסקה מהלימודים מתוך כוונה סודית שלא לחזור אליהם לעולם וטסתי לארצות הברית לטייל. כשחזרתי לא היה לי אומץ לזרוק את השנה שלמדתי לפח והמשכתי בלימודים. באותה שנה ואני בת 22 הכרתי את בעלי לעתיד, לשעבר. היתה זו אהבה ענקית מהסרטים וכך אחרי יום של היכרות עברנו לגור ביחד. שלוש שנים אחרי זה התחתנו. כשאני בעיצומו של סטז' והוא בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, ולפני שאמרתי ,ג'ק, מצאתי את עצמי עורכת דין והתחלתי די בהתחלת הדרך לקבל תיקים באופן עצמאי, עם גיחות קצרות לעבודות כשכירה. בשנת 1983 קרו כמה דברים בעת ובעונה אחת . ממש בבת אחת הפכתי גם לאמא, (לבכורה שלי אילת (כמו העיר) גם לעורכת דין וגם לבעלת בית מט לנפול (אחרי כמה שנים הרסנו אותו ובנינו וילה), בחור נידח בהוד השרון, שלכל מקום ממנו הייתי צריכה לנסוע ב-3 אוטובוסים, שמגיעים אחת לשעה. וכך התחלתי את חיי הבוגרים. רשיון נהיגה לא היה לי (הוצאתי טסט שביעי אחרי לימודים ב-3 ערים שונות ברחבי הארץ) בלי טלפון בבית, עם מקצוע חדש, תינוקת בוכיה ואמא חולה מאוד, ששנה לאחר מכן נפטרה. אבי נפטר שלוש שנים אחר כך, באותו תאריך עברי כמו אמי. בגיל 27 התייתמתי מאמי ובגיל 30 גם מאבי , דבר שחסר לי עד היום.
בינתיים ילדתי עוד ילד , שחר שלי, היום בן 30 , נשוי מזה חצי שנה. כשהיו לי שני ילדים, נפרדנו בעלי ואני אבל אחרי שנה חזרנו ועשינו עוד ילד, את דן בן הזקונים שלי, היום בן 22.
בין לבין החלטתי להגשים חלום ואם לא סופרת אז לפחות עיתונאית. במשך עשור , במקביל לעיסוקי בעריכת דין, הפכתי להיות עיתונאית וכתבת . זו הייתה תקופה נפלאה, שבסופה התגרשתי מאבי שלושת ילדי. בשנים האחרונות נזכרתי שהיה לי פעם חלום לעוף ברחבי תבל ומצאתי ייעוד בהדרכת טיולים בחו"ל. אז אני ברוב הזמן עורכת דין עצמאית אבל ברוב הזמן השני אני מדריכת טיולים. אם בא לכם ללקק טירמיסו בורונה או לשמוע את הלמות התפרצות האתנה בסיציליה או לאכול צ'ורוס קון שוקולטה בברצלונה-בואו איתי, ואם בא לכם להתגרש בטוב או להתגשר בטוב-גם אז בואו איתי כי בינתיים אני גם מגשרת וזה משהו שאני מאוד אוהבת (אה, שכחתי. בגיל 45 בעידוד הילדים עשיתי תואר שני בבר אילן). כשיוסי שלנו פנה אלי אחרי שלוש שנות התלבטות והציע שנפגש כולנו, התרגשתי בצורה יוצאת דופן. אני די התנתקתי מכם ובמשך שנים היו לי רגעי געגועים לילדות הכל כך מיוחדת בשכונה שלנו, ותמיד תהיתי מה קרה לכל אחד מכם ואולי גם לנו יהיה פעם מפגש מחזור והנה זה מתגשם. זה ממלא את הלב.