מאמר : תנועה וריקוד אצל תינוקות

תאריך פרסום: Oct 23, 2009 7:21:17 AM

הוגה צ'קה!

מוסיקה ,שירי אצבעות וריקודים הם חלק בלתי נפרד מהמשפחתון שלנו.בכל יום אנו מקדישות שעה לשירי משחק וקצב.מצורף מאמר על ריקוד קצב אצל פעוטות.

הורים רבים נחשפים לחוויה הראשונית למראה התינוק היושב במיטה או עומד נתמך ברהיט ומניע את גופו בתנועה קצבית, אם למשמע צלילי מוזיקה או לפי דופק פנימי סדור, הסמוי מן העין: "התינוק/ת רוקד/ת!"

תינוקות חווים סוגים שונים של ריקוד:

1. ריקוד עצמוני ספונטני, יזום על ידי התינוק, המונע באמצעות דופק המגיע אליו/ה למשמע צלילי מוזיקה או מעירור של דופק קצבי פנימי. למרות שהמקור לא נראה לעין חווייתו מוכרת לתינוק מדפוס ההלמות של לב האם בעת ההריון, וכאשר אזנו סמוכה לחזה בחודשים שלאחר הלידה.

הקשר בין אפיוני הסוגים השונים של תנועת העובר לבין מאפייני האישיות העתידיים שלו כילד, הוא תחום מחקרי חדש. מיפוי תנועות הריקוד של התינוק מונה את סדר ההתפתחות הזה: הקשה סדרתית בכף היד על משטח מצלצל בדופק ברור . מחיאות כפיים. אלה מתאפשרות כאשר הגו בשל להיות מיוצב. התינוק מניע באופן רצוני את גוו, בכיוונים שונים, בדפוס קצוב, עוד בטרם הוא עומד על רגליו בתמיכת רהיט. תנועות ריקוד אופייניות ראשוניות לשלב העמידה הנתמכת הן כפיפה ופשיטת הברכיים והנעת האגן מצד אל צד. כאשר התינוק מתנתק מן התמיכה הוא מסוגל

להניע אברי גוף שונים, בכיוונים שונים (שלב המציין את התפתחות היכולת לבודד אברים), ללא סדר היררכי אך הוא חוזר על תנועה מסוימת מספר פעמים רצופות, על פי תבנית הדופק.

הפעוט "רוקד" את הליכתו בצעדות קבועות: "והולכים, והולכים והולכים,ועוצרים"; בצעדי ריצה – "ורצים, ורצים, ורצים ועוצרים" ; ובניסיונות ראשוניים התנתק מן הקרקע בקפיציות קצבית אותה הוא מלווה בתנועות זרועות ברמה קואורדינטיבית התחלתית. הריקוד הספונטני היצירתי מתפתח אצל הילד במועד מאוחר יותר לאחר שרכש רפרטואר של תנועות יסוד רבות ליצירת ריקודים.

2. ריקוד משותף עם האם (או עם האב): כל עוד התינוק אינו הולך באופן עצמאי ההורה חובק/ת אותו בעת הריקוד. זהו ריקוד היזום על ידי גורם חיצוני שבו הילד הוא הפסיבי.

אן ברלין, רקדנית וחוקרת חלוצה בתחום הריקוד בגיל הרך טוענת שהפעילות הריקודית המשותפת של האם הרוקדת עם תינוקה הוא אחד מן היסודות לטיפוח של תינוקות יצירתיים. ברלין מתארת את התהליך שבו התינוק לומד ומפנים את הקשר שבין דפוסי תנועה חוזרים ונשנים בהרמוניה, לבין החוויה הרגשית הנעימה עם ההורה (כאשר הריקוד מבוצע בקבוצה –תתכן הרחבת החוויה אל הרוקדים האחרים)

כבר בשלב מוקדם זה מכיר התינוק את התחושה של צעדות ריקוד שונות שהאם מבצעת כשהוא בידיה: הליכה, דהרות, סיבוב, כניסה אל מעגל רוקדים ומפגש עם אחרים, תנועה איטית ומהירה ועצירה, התאמה לצלילי מוזיקה. לעתים פני התינוק מופנים אל האם ופעמים פניו מופנים אל מרחב החדר. ככל למידה תנועתית, החזרות על הדפוס המאורגן של משפטי הריקוד הפשוטים יוצרות "הטבעה בזיכרון". הטבעה זו מחוזקת על ידי המוזיקה הנלווית, ההסברים האינטימיים ועל ידי תחושת המגע עם ההורה. מפליא להתבונן בפני תינוקות שהתנסו מספר פעמים באותו ריקוד כיצד הם מכינים עצמם למשפט הבא בריקוד: הציפייה לסיבוב, יצירת קשר עין כשנפגשים פנים אל פנים עם זוגות נוספים וארגון הגוף לקראת סחרור קרב אלה הם תהליכי האחזור (שליפה מן הזיכרון) של דפוסים מאורגנים פשוטים שיש להם קשר אסוציאטיבי עם המוזיקה, עם התחושה הרגשית ועם הסביבה החברתית שבה מתרחש הריקוד (כזוג לבדו או במבנה קבוצתי , כמעגל, שורה או בפיזור חופשי בחדר). זהו שלב ראשוני בבניית רפרטואר של אבני יסוד לריקוד העצמאי היצירתי של הפעוט והילד.

3. ריקוד מתוך חיקוי: כאשר הילד שולט בהליכה, בריצה ובהתנתקות מן הקרקע הוא מרבה ללמוד מתוך חיקוי פעילויות של הסובבים אותו. הדבר נכון גם לגבי הריקוד. פעוטות נהנים לחקות את הזולת בתנועות ריקוד פשוטות החוזרות על עצמן מספר פעמים. החיקוי הוא חזותי בעיקרו וללא הסברים מיותרים הנוגעים להפעלת אברי הגוף הגדולים. הפעוט זקוק לזמן מספיק כדי לקלוט את התנועה המודגמת, ליצור אותה בעצמו ולחזור עליה מספיק פעמים כדי שיוכל ליהנות ממנה לפני שהוא יצטרך לעבור לחיקוי של התנועה הבאה. הריקוד שההורים יוזמים בביתו של התינוק והפעוט מקורו במורשת של המשפחה. למרות השוני בין עמים וקבוצות, יש מכנים משותפים לריקודים של הורים עם ילדם. ריקוד אוניברסלי הוא ריקוד צעידה במעגל סובב באחיזת ידיים של ההורה וילדו, כמו "עוגה, עוגה". כאשר הילד נכנס למסגרות חינוכיות מתווספים לריקוד מטרות ותכנים חדשים.הוא נועד לשקף התגבשות של תרבות. אבות החינוך המוסיקלי בגיל הרך ביססו את תורתם על יציאה מתוך הריקודים העממיים בעלי התוכן האתני. הריקוד במסגרת החינוכית מבטא בתנועה התרחשויות, ואירועים המאפיינים את הקבוצות החברתיות השונות בכל התרבויות כמו גם בעדות ישראל . במסגרת תכנית הלימודים בגן הילדים, מחול העם הישראלי נועד לקרב את הילדים לפן הרגשי-חווייתי של התהוות העם במולדתו, בדרך מעוררת, אסתטית ומאורגנת. המחול הוא חלק מן החינוך לאומנות בתכנית הלימודים. מחקרים (רונן, התשנ"ט, 1999) מראים כי בגני ילדים ובבתי הספר שהאמנות הייתה בהם חלק מתכנית הלימודים, הגיעו הילדים להישגים גבוהים יותר בתחום הביטחון העצמי, וליחסים משופרים יותר בין ילדים מעדות שונות. הילדים שיפתחו את יכולת היצירה בתחומי האמנות – כבמחול, יגדלו לאנשים שלמים יותר, שמחים יותר וקשורים יותר לתרבות ישראל. ריקודי העם כחלק מרפרטואר הריקוד של הילד, מאפשרים ביטוי מוטורי, חושי, תודעתי ורגשי. הם גם מרכיב חשוב בחינוך החברתי. הם מטפחים יחס שווה לבני האדם ולתרבויות וכיבוד מורשות תרבותיות של העדות השונות. ריקוד מובנה מפתח את הזיכרון התנועתי של רצפים. לצורך כך על הילד לפתח את הקשב ואת הבנת ההוראות החזותיות או השמיעתיות. בחירת הריקוד תיעשה בהתאמה ליכולת של הילדים. לעיתים יש צורך בדירוג רמת הקושי של התנועות כדי למנוע תסכול מילדים בעלי יכולת נמוכה. ריקוד מאולתר מאפשר לילד להביע את רעיונותיו ואת רגשותיו באופן חופשי. רצוי לבדוק האם העושר של הרפרטואר התנועתי מספיק להפיק ריקוד יצירתי איכותי. ריקודי העם שמקורם עממי והם בעלי גוון אתני, הריקוד המובנה שהגננת/המורה מלמדת, והריקוד היצירתי של הילד ניתנים לשילוב בהתאמה לתכנית הלימודים במעון ובגן. לכל אחד מהם יש תרומה חשובה לחיי הילד. אמרה חסידית יפה וחכמה – "חייב אדם לרקוד, כל יום, ריקוד אחד, אם במעשה ואם במחשבה" – יכולה לשמש בסיס לפעילות יוצרת בגן הילדים בתחום המחול (רונן, התשנ"ט, 1999).