פעמים רבות הורים נוטים להתייחס בספקנות מסוימת למשחק עם ילדים בחדר הטיפול. 'במה מועיל המשחק?' 'גם אני יכול לשחק איתו..' 'חשוב לי שתדברי איתו, שתשמעי ממנו מה שקשה לו'. אלו משפטים שאני מרבה לשמוע מהורים טרם התחלת הטיפול.
הטיפול בילדים באמצעות משחק היא טכניקה טיפולית ששורשיה בתחילת התפתחות הפסיכואנליזה, והוא פותח במידה רבה אצל התיאורטיקניות אנה פרויד ומלאני קליין.
הסיבה לשימוש במשחק נובעת מכך שכשם שאצל מבוגרים הדיבור הינו, לרוב, דרך מרכזית ליצירת תקשורת בין אישית ולהבעה, כך אצל ילדים משמש המשחק כדרך מרכזית ליצירת קשר ולביטוי רגשי. מרבית הילדים עד גיל ההתבגרות מתקשים לבטא עצמם בצורה מלאה דרך דיבור ודווקא המשחק מסייע להם להציף תכנים מורכבים מאוד מחיי הרגש הפנימיים שלהם, תכנים שהם אפילו אינם לגמרי מודעים אליהם.
מהותו המרכזית של המשחק והיצירה האומנותית בטיפול בילדים הוא אפשור נגישות לתכנים הרגשיים של הילד. תפקידו של המטפל הוא לחפש ולנסות להבין את אותם התכנים, ופעמים רבות להעניק להם מילים, ולדבר עליהם עם הילד. בדומה לטיפול במבוגרים, גם אצל ילדים לקשר שנוצר עם המטפל ישנה מרכזיות בתהליך הריפוי. לעיתים משמשים המשחק והיצירה גם כדי לאפשר את הקשר עצמו ולעזור לילד לשתף פעולה בטיפול.
פעמים רבות עם התפתחות הטיפול מתפתחת גם היכולת המילולית של הילד, והוא מצליח יותר לדבר על קשייו גם באופן ורבלי.