טראנס אלטיפרמאק טרק
Day 1 - Wed 20.8 - Landing at 18:00 in Trabzon - Sleeping in a hotel in town.
Day 2 - Thu 21.8 - Traveling to Yusufeli - Sleeping in Green Peace pension.
הכיכר המרכזית בטרבזון נקראת `אטטורק אלני` (Ataturk Alani) (למעשה אין כמעט עיר או כפר בטורקיה, לפחות בחלק הזה של טורקיה, שאין להם כיכר, פסל או אנדרטה המנציחים את המהפכן הנודע), ובמשך כל שעות היום היא עמוסה לעייפה בדולמושים – מוניות שירות המהוות את צורת התחבורה המרכזית במזרח טורקיה. למרות כל הבלגן, אין זו בעיה גדולה מדי למצוא דולמוש לאוטוגר (Otogar) – התחנה המרכזית, וכך עשינו. שם, ברגע שצייצנו את יעדנו – יוסופלי (Yusufeli) – ניגש אלינו בריצה נציג של אחד מחברת האוטובוסים וממש אחז בידי וחיבק אותי כדי להוביל אותי למקום הנכון.
ועוד מילה על האוטובוסים בטורקיה: בעוד רוב הדברים במזרח טורקיה זולים יחסית, הנסיעות די יקרות, ולוקחים אותן מאוד ברצינות. על כרטיסי הנסיעה יש מקומות מסודרים, וחוץ מהנהג תמיד יש עוד לפחות עוזר נהג אחד שעושה את כל מה שהנהג לא עושה – זאת אומרת, הכול חוץ מלנהוג. הוא דואג לנוסעים, מחלק מים ולפעמים כיבודים אחרים, ופעם בכמה זמן גם עובר בין כל הנוסעים עם נוזל בריח לימון איתו נוטלים ידיים (למנוע בחילות, ולהפיץ ריח טוב באוטובוס). אנחנו בהתחלה ממש לא ידענו איך להגיב, ונטלנו ידיים כמו כולם רק כדי לא להעליב אף אחד בטעות.
הנסיעה ליוסופלי (סה"כ 30 לירות, או 28 אם תגידו שאתם סטודנטים) אורכת כ-7 שעות, אם לא מחשיבים את עצירת הביניים בארטבין (Artvin) – עצירה שלקחה לנו, לפחות, עוד שעתיים תמימות. התחנה בארטבין היתה עלובה ושכוחת-אל. העיר עצמה ממוקמת גבוה בין ההרים וכלל לא ראינו אותה, אך התחנה נמצאת על הכביש הראשי למרגלות ההרים, והיא עושה מצב רוח בערך כמו ענן שחור מעל חופי תל-אביב ביום קיץ. לצערנו הבנו שרק בסביבות חמש יגיע דולמוש שיוצא ליוסופלי. מיואשים מעוד המתנה מייגעת ניסינו לתפוס טרמפים, אך הדבר הכי קרוב שהצלחתי להשיג הוא טיפות בוץ גדולות על בגדי כשמשאית חלפה קרוב מדי.
הדולמוש מארטבין ליוסופלי היה עמוס במקומיים (די קיווינו לראות איזה תייר בשלב הזה, למען האמת). הדרך התפתלה מעלה וכנראה הייתה יפה, אך בשלב זה ירד גשם כבד והכול היה אפור ולא מרנין ביותר, מה עוד שהנהג הנחמד שלנו נזכר רק באמצע הדרך לעלות לגג ולכסות את התיקים שהיו קשורים שם.
יוסופלי, או `יד יוסף`, כפי שלמדנו מאוחר יותר שקוראים לה, היא עיר חביבה למדי, המהווה נקודת יציאה למטיילים בקצ`קר. ככזאת יש שם תיירים רבים, אם כי חוץ מפנסיונים ואינטרנט, אין שם שום דבר שהייתי מצפה למצוא בעיירה תיירותית בכל מקום אחר בעולם – מסעדות, למשל; עשינו סיבוב די גדול בעיר ומצאנו רק מסעדות מקומיות. לא שהאוכל המקומי הוא רע – להפך – אבל אין שם אפילו פיצרייה אחת לרפואה.
בהגיענו כיתתנו את רגלינו לפנסיון בשם גרין-פיס (Green Peace – פשוט לחצות את אחד הגשרים בעיירה וללכת לאורך הנהר עד שמגיעים), עליו קראנו המלצות ב`למטייל` עוד בארץ. הפנסיון אמנם מרוחק כ-700 מטר ממרכז העיר (כ-15 דקות הליכה), אבל הוא מצוין מהסיבה המרכזית שאפשר לקבל אינפורמציה שם על הטיולים השונים שהרי הקצ`קר מציעים. רוב הישראלים מגיעים לשם, כך שאפשר לשבת במרפסת הרחבה על כוס בירה או כוס תה ולשמוע סיפורים וחוויות. בעלי המקום שמחים לשבת ולעזור לכל מי שמבקש, להראות מפות, לייעץ, ואפילו לסדר דולמוש למרכז העיירה או לעיירות הפנימיות יותר בערים. החדר עלה לנו 25 לירות, ולמרות שהמים לא היו ממש חמים כפי שהובטח, הוא היה בהחלט מספק.
הדבר הטוב ביותר שקרה לנו בגרין-פיס היה צ`יף. בחור טורקי דובר אנגלית (וקצת עברית), מבעלי גרין-פיס עוד פנסיון בכפר אולגונלר (Olgunlar), וחברת רפטינג וטיולים באזור הקצ`קר (פרטים באתר – www.geocities.com/rapidtour). הוא למד כבר לפני עשר שנים כמה פוטנציאל טמון בהרי הקצ`קר – פוטנציאל שכל כולו קשור בישראלים. כך הוא הפך להיות האיש שכל הישראלים מדברים עליו, כראוי למסורת המוצ`ילרים ברחבי העולם. מה שאהבתי בצ`יף הוא שלא ניכרת עליו שום תאוות בצע, הוא עושה את הכול ברוחב לב ובאמת רוצה לעזור. שמועות רבות רצות באזור על הבחור הזה, אבל בתור אחד שבילה איתו מספר ימים, אני ממליץ על שירותיו מכל הלב.
Day 3 - Fri 22.8 - Traveling to Altiparmak-Brahal - Sleeping in Marsis pension.
Marsis Pension and restaurant, Ahmet Pehlivan (446) 826 2026
Day 4 - Sat 23.8 - Climbing to Kargol Golu
לקראת היציאה מברהל כבר הלך והתקבץ "גדוד נהגי הפרידות", אלה שמונה מתושבי האיזור שעוזרים לנו בטרק.
כל אחד בא עם פרדתו האישית, העמיס עליה ציוד של שניים מאתנו בתוספת ציודו שלו.
הם היו לנו – העזרה בהובלת הציוד, הדרכת השבילים, רכב פינוי לעת הצורך, וגם, כפי שעוד יתברר, צוות הווי ובידור. התשלום היפה שציפה להם (35 דולר ליום, כולל יום חזרה, ועוד תשלום למזון להם ולפרידות) יחד עם חווית הגברים, נראה שמאוד שמחו אותם.
יצאנו במעלה הנחל, ההליכה ארכה באותו יום כשבע שעות ועלינו בגובה מ- 1200 מ' עד לחניון בגובה של כ- 2200 מ' קודם בדרך עפר, אחר כך בשביל הרים שהלך ונעשה תלול.
נהגי הפרידות השיגו אותנו, המשיכו, עצרו להכנת תה ולתיקון פנצ'ר (החלפת פרסה), ושוב יצאו לדרך והקדימו אותנו, כך שסימנו לנו את המשך השביל.
המדרונות היו זרועי פריחה בשיאה, ממש לכבודנו, כשבמהלך ההליכה, בעצירות להסדרת הנשימה, הכרנו את חיגור הצומח בהרים. מרצועת רחבי העלים – למחטניים, לקו גבול העצים ולאחו האלפיני.
תוך כדי הליכה הגענו לייאלות האחרונות והמשכנו במעלה התלול כשכל העת מתנשא מעלינו רכס הקצ'קר עם פסגותיו המושלגות. מבטים מדהימים, אויר צלול צלול, והריאות כבר חשות בדלילות החמצן. תוך כדי ההליכה, כמו אתמול וכמו בכל שלושת ימי הטרק, מלווים אותנו קולות המים.
בשעה 13.30 בערך הגענו לאחו נפלא, עם שוקת וברז עשויי עץ, מוזנים כמובן באמת מים, וכאן נקבע מקום המחנה, ממש בגבול היער המחטני.
הפרידות כבר היו שם, קשורות כל אחת ליתד עץ משלה, מלחכות עשב.
תוך דקות הוקמו האוהלים והסתיימה ההתארגנות כשהתמונה כולה הייתה משהו יפה באופן מדהים.
קצת מאוחר יותר יצאו חלק מאתנו לטיפוס נוסף במגמה להגיע ללגונת קארגול (Kargol) שהאחו שוכן למרגלותיה.
לקראת ערב השתנה קצת מזג האויר ואפילו ירדו כמה טיפות של גשם ואז גם חזרו.
בינתיים החלה הכנת ארוחת ערב.
Day 5 - Sun 24.8 - Walking to Libler Golu
ההשכמה מאוחרת, יחסית, והתזוזה רק ב- 08:00, כך שהיה עוד זמן לתצפית סביב סביב ולצילום קבוצת פרגות בתאורת הבוקר המיוחדת.
מיד עם תחילת ההליכה עצרנו ליד מעגל הפטריות, שהגדולה בהן בעלת קוטר של 32 ס"מ.
מהפטריות גלשנו במורד החד עד לבקתות הראשונות שם פגשנו שוב פרחי פרג האופיום.
חזרנו לשמוע על תופעות החיגור והסוקציה בהר הגבוה, כיצד הן מושפעות מטווח הטמפרטורות (כל 100 מ' יורדת ב-0.7 מעלה), המשקעים שהופכים יותר ויותר לשלג וברד וכמותם עולה, הרוחות, הקרינה שגוברת, כך נוצרה תופעת החיגור האופיינית, כשבאיזור בו הלכנו ניכר קו עצי המחט בבירור, הם שהתאימו לתנאים הקשים ויצרו כמעט יער מחטני.
השביל הבנוי היטב הוליך אותנו הלאה במשך כמה שעות, כמעט בקו גובה, מצדו השני, המערבי, של הרכס שעלינו בו אתמול.
ההליכה הייתה נוחה, פה ושם פגשנו בקתות, וייאלות, כמעט כולן בלתי מאוישות.
הבקתות כולן עשויות בסיס מאבנים גסות, שרק בפינות הבית הן מסותתות, וקורות עץ ענקיות, פה ושם תרנגולת מנקרת. מעט מאד אנשים.
שפע המים לא חדל להרשים, עד שלא היה כל צורך בבקבוקי מים כי כל כמה מאות מטרים היה פלג נקי או צינור מים זורמים.
ככל שהתקרבנו לערוץ הראשי, הפכו גם הפלגים הקטנים לבעיית מעבר רצינית, עד שאי אפשר היה לעבור ללא גשרון ממשי, בנוי.
הגשר – שתי קורות גדולות, ישרות, זו צמודה לזו, עליהן בניצב, ענפי צפצפה, עליהם שפוך חצץ-חול מגדת הנחל. פשוט ויעיל, ונראה שיש מי שמתחזק את אותם מתקנים שאנו רואים – גשר, אמת מים, שביל, שוקת. מדהים היה לראות שגם החשמל מגיע אפילו לבקתות נידחות.
בצהריים - מפגש עם הפרידות. כרגיל – כוס תה, מנוחה, וגם הצטיידות במקלות הליכה שהוכיחו את ערכם בעליה בהמשך, ועוד יותר למחרת, בהליכה בשלג.
בינתיים נשמע גם דיון מתוח קמעה שמסתבר עסק במצב הפאס, מעבר ההרים, קירמיזי שמו (Kirmizi Gecidi Pass), שאליו אנחנו עולים.
האם הוא עביר? יש שמועות על שלגים ובוץ שעלולים למנוע את המעבר.
כמה סימני שאלה מרחפים באויר אבל אנו ממשיכים בהליכה כשלפנינו טיפוס קשה עד לגובה כ- 2500 מ' בשביל המתפתל לצד הנחל.
ההליכה – קשה, צעד אחר צעד עם הפסקות קצובות.
שותקים, כל אחד שקוע במאמץ הפרטי שלו, ורעש מי הפלגים מהפשרת השלגים הולך ותגבר.
השפעות הגובה והעייפות ניכרות, עוד חציית פלג ועוד מדרון, עוד הפסקונת, והנה נראה מקום החניה, "קמפ 2" עמק קטן, חביתי, לרגלי מדרגת סלעים שמעליה האגם ליבלר גולו.
עליה אחרונה, קטנה אבל כל כך קשה והגענו!
הפעם אנחנו ממש לרגלי הפסגות המושלגות ומעבר ההרים, בגבול האחו, ללא כל עצים.
סביבנו נוף הרים זקופים, טעם של טיפוס הרים אמיתי כמעט.
אחרי ברור קצר של כווני הרוחות והשמש, הקמת האוהלים היא כבר עניין שגרתי, מהיר. רחיצת הרגליים במי הנחל הקפואים כבר הייתה עניין אחר...
Day 6+7 - Mon+Tue 25+26.8 - Ayder Kalderen pension of Nadir
כפר קסום ושליו, המוקף הרים רבים ומפלים אדירים. הכפר משמש גם אזור נופש לתיירות פנים בתורכיה ולכן בביקור באיידר פוגשים תורכים רבים שבאו מאיסטנבול ומאנקרה, זאת תורכיה האחרת ולא מה שפגשתם עד כה בטיול והמפגש מאוד מעניין.
מה יש לעשות? מי שיגיע לאיידר לאחר הטרק יוכל קודם כל להתאושש. בנוסף, ניתן לערוך טיולים קצרים, מסלולים של יום אחד לאתרים שונים הנמצאים בסביבה. הפחות אנרגטים שבינכם יוכלו להסתפק בטיולים ברחבי איידר ובכל שלב שהוא לערוך רחצה בנחל שזורם ליד הכפר.
ניתן גם לעשות טיול יום ל-Buyuk Deniz Gulu, אגם מרשים הנמצא במרחק הליכה מיוקרי קוורון.
אוכל: באיידר יש שפע של מסעדות, מקום של כבוד שמור למסעדות הדגים שבאחת מהן מתקיים כל ערב החל מהשעה 22:00 מופע פולקלור מקומי. אין מדובר בעוד הופעה ל"תיירים", אלא ממש חגיגה מקומית שהתיירים פשוט מוזמנים להצטרף.
חמאם: מאוד מומלץ- הדובדבן שבקצפת של הביקור באיידר, במיוחד לאחר שחזרתם מטרק וכל גופכם כואב ודואב. היתרון הנוסף בחמאם הוא בהיותו הרבה יותר אותנטי מהחמאמים של הערים הגדולות והמתויירות.
הרחצה בחמאם היא מופרדת לנשים ולגברים (ויש גם חדרים מיוחדים לזוגות). בכניסה לחמאם מקבלים כפכפים וניתן אף להקדים במקלחת.
הרחצה היא בבגדים תחתוניים ולא בעירום. יש בריכה משותפת (חם!!!) וכיורים לרחצה אישית.
עוד בכניסה לחמאם- מזנון בו ניתן להצטייד בכלי רחצה ואף בשתייה קלה.
התמצאות: הכפר בנוי מרחוב ראשי אחד שלאורכו יש גסט האוסים,מסעדות, מכולות, חמאם אחד ו.. זהו בערך.
בנק: אין באיידר בנק, כדאי לקחת בחשבון ולהצטייד במספיק כסף לפני ההגעה. באם בכל זאת נתקעתם- תוכלו לנסוע בדולמושים אל העיר הסמוכה.
לינה:
גסט האוסים (כמו במקומות רבים בתורכיה גם כאן הם נקראים פנסיונים): באיידר יש מקומות לינה רבים בתקציבים משתנים. הרבה מהגסט האוסים מציעים מחיר שכולל גם ארוחת בוקר. ניתן להשכיר חדרים עם או בלי מקלחת בחדר. ברוב הגסט האוסים יש שירותי כביסה (רצוי מאוד לאחר הטרק).
קמפינג: אפשר לעשות, רק קחו בחשבון שברוב הלילות יורד גשם.
נדיר: כרגיל כמו בכל מקום בעולם, הופך גסט האוס מסויים ל"גסט האוס של הישראלים". באיידר זכה בכבוד נדיר. מי שהתארח אצלו (וגם מי שלא) מסר כי נדיר הוא אדם מקסים ואדיב, ומלבד האירוח הנעים הוא גם עונה לשאלות ומייעץ בנושא הטרקים ושאר נושאים. הגסט האוס של נדיר די מרוחק ונמצא בקצה העליון של הכפר מהכיוון של יוקרי קוורון. יש לקחת בחשבון כי לרוב בשיא העונה הגסט האוס נמצא בתפוסה מלאה (של ישראלים). מי שרוצה יכול להקים שם אוהל.
האחרת ולא מה שפגשתם עד כה בטיול והמפגש מאוד מעניין.מה יש לעשות?
Day 8 - Wed 27.8 - Flight from Trabzon at 19:00