מיגון אש לתעלות

סוגי תעלות במבנים הדורשות מיגון אש

תעלות הדורשות מיגון מפני אש כוללות למשל:

• תעלות מנדפים – במטבחים שאינם ביתיים, ישנה חובת התקנת מנדפים שתפקידם לסלק עשן, אדים וריחות מן המטבח. המנדף מחובר אל החוץ בעזרת תעלה. תעלות אלו נוטות לצבור שומן בדפנותיהן ולכם הן מכונות גם תעלות גריז. מכיוון שהשומן הוא חומר דליק מטבעו, יש צורך למגן את התעלה כדי למנוע מעבר של אש מן התעלה אל חללים סמוכים.

• תעלת הוצאת עשן – תעלות שייעודן הוא להוציא עשן ממבנה.

• תעלות אוורור – תעלות בהן עובר אוויר מן החוץ אל הפנים והפוך.

• תעלות אל לחץ – תעלות שתפקידן להגביר לחץ אוויר באזורים ספציפיים במבנה. מטרתו של לחץ האוויר המוגבר היא הגבלת חדירה של אש ועשן לאזור. אזורים אלו כוללים למשל חדרי מדרגות המשמשות למילוט בעת שריפה.

חומרים למיגון אש לתעלות

ישנן מספר שיטות למיגון אש לתעלות העושות שימוש בחומרים מעכבי אש ומונעי חדירת עשן, חומרים אלו כוללים בין השאר:

• חומרים מבוססי טיח וגבס – תערובת של גבס טחון, טיח וחומרים מעכבי בעירה ומדכאי עשן. ניתן ליישום על תעלות פח בעובי של 2 מ"מ, מספק הגנת אש למשך כ-130 ד'.

• חומרים צמנטיים – חומר על בסיס צמנט בתוספת מעכבי בעירה וחומרים מדכאי עשן. ניתן ליישום על תעלות פח (עם רשת) בעובי 1 מ"מ, מספק הגנת אש למשך כ-70 ד'.

• שמיכות קרמיות – יריעות מחוזקות פיברגלאס עטופות ברדיד אלומיניום (לאחר הנחה). השמיכות הקרמיות עוטפות את התעלה ומספקות בידוד מפני אש עד לכ-120 ד' (בשכבה כפולה).

• צמר סלעים – עיטוף תעלות בצמר סלעים משמש לאיטום מפני אש לכ-185 ד'. יש לציין כי מדובר בשיטה יעילה אך אחת הגוזלת מקום רב שכן במקרים רבים יש לעטוף את התעלות בשכבה בעובי של כ-50 ס"מ.

חומרים מבוססי טיח וחומרים צמנטיים משמשים למיגון תעלות כאשר לא ניתן למגנן באמצעים אחרים בשל ריבוי מערכות והיעדר מקום ליישום חומר הבידוד. יישום החומרים קל ופשוט ונעשה בהתזה.

בחירת חומר המיגון

מעבר לדרישות התקנים הרלוונטיים לזמן עיכוב בעירה, כאשר בוחרים את חומר מיגון לתעלות יש לקחת בחשבון אלמנטים נוספים:

• באזורים בהם יש להתייחס למשקל המועמס על מערכת התעלות יש לתת את הדעת למשקל החומר לאחר ייבוש

• במקומות בהם יישום חומר הבידוד קשה בשל ריבוי מערכות ותעלות הסמוכות זו לזו

• במקומות בהם ישנה חשיבות לאסתטיקה של התעלה יש לתת את הדעת לגימור חומר הבידוד או לוודא כי ניתן ליישם צבע על גבי החומר מבלי לפגוע ביעילותו.