צנזורה עצמית

צנזורה עצמית היא צנזורה שאמצעי התקשורת מפעיל על עצמו, או ליתר דיוק - דרגים בכירים באמצעי התקשורת על דרגים זוטרים יותר. ייתכן שעיתונאי יביא חומר והעורך יתנגד לפרסמו, או שהעורך יאשר חומר לפרסום אך המוציא לאור של העיתון ימנע את הפרסום.

שאיפתה של התקשורת לצנזר את עצמה יכול לנבוע ממספר סיבות.

1. סיבות כלכליות: כשם שגורם חיצוני יכול להטיל לגרום לצנזורה מטעמים עיסקייים, כך גם גורם פנימי בגוף התקשורת יכול לעשות כך.

2. סיבות פוליטיות: חלק ניכר מהעיתונים, או אמצעי תקשורת אחרים, מחזיקים בעמדות פוליטיות. גוף תקשורתי המחזיק בעמדה פוליטית לא ייתן אפשרות לקולות בתוכו להביע התנגדות לאידיאולוגיה נגדית, או לאנשים המתנגדים לאותה אידיאולוגיה.

3. אחריות לאומית ושמירה על מקורות: בעבר, היה קיים גוף הנקרא ."ועדת העורכים"היו בה חברים עורכי העיתונים הגדולים בשנות ה-50 וה-60. בוועדה קבעו העורכים בינם לבין עצמם אילו תכנים הם יפרסמו ואילו לא. הוועדה גם נפגשה מדי פעם עם פוליטיקאים, אנשי צבא ואישים אחרים, שנתנו להם מידע "לא לפרסום". זה היה הסכם לא כתוב שאמר שלעורכים יועבר מידע רגיש יותר מהמידע שמועבר לציבור, בתנאי שלא יפרסמו אותו. גם כיום נוהגים אישים לתדרך עיתונאים ולהעביר להם מידע "לא לפרסום", והעיתונאים מצנזרים עצמם כי הם רוצים לשמור על המקור גם לפעמים אחרות.

4. סיבות מוסריות: לכל גוף תקשורת קיים קוד מוסרי הקובע מה מותר ומה אסור לפרסם. למשל - ברוב אמצעי התקשורת מוסכם לא לפרסם תמונות של הרוגים או פצועים קשה, לא לפרסם שמות של הרוגים לפני שהמשפחה קיבלה הודעה רישמית. בעיתונות הדתית אין מפרסמים תמונות של נשים חשופות, ובעיתונות החרדית אין מפרסמים תמונות של נשים כלל .ראה דוגמא

לפני מספר שנים התפרסם כתב ידיעות אחרונות מירון רפופורט לאחר פיטוריו מידיעות אחרונות. עקב פיטוריו הוא תבע את העיתון בבית המשפט בטענה לכך שהופעלה עליו צנזורה, בעת שהביא חומרים הקשורים לפרשיות שחיתות בקרב ראשי השלטון. לטענתו, ידיעות אחרונות מקיים קשרים פסולים עם הממשל, ונמנע מלפרסם תכנים העלולים לפגוע בו.

שאלות לדיון ומחשבה:

האם עיתון או גוף תקשורת זכאים להחזיק בעמדה פוליטית? האם מותר להם לפרסם אותה או לתמוך בה? האם בכל מצב? בכל דרך?

מחיקות. יהושע נוישטיין מתוך עבודת הווידאו