ברכת תלמידי שנה ב

שלום לכולם,
מרצים, סטודנטים, חברים וחברות למסע,

כשבחרנו בתואר בטכנולוגיות בחינוך, חשבנו – "אה, יראו לנו אפליקציות, קצת אייפדים, אולי נבנה משחק מגניב."
אבל מהר מאוד הבנו – שזה לא רק טכנולוגיה. זה שינוי חשיבה.
למדנו שמאחורי כל כלי טכנולוגי, יש מציאות חינוכית לא פחות מורכבת. שלפעמים הלוח הכי חכם – הוא זה שנמצא אצלנו בראש.
ושהטכנולוגיה האמיתית היא לא gadget – אלא הדרך שבה אנחנו משתמשים בו כדי לחולל שינוי.

אז הנה אנחנו, שנתיים אחרי שהתחלנו את מה שחשבנו שיהיה תואר "שני", וגילינו שזה בעצם תואר "שני ושלישי ורביעי" – כי הוא כלל כתיבה, למידה, זום, שוב כתיבה, תרגולים, שוב זום… ושוב כתיבה.
כלל גם  חדשנות, גם תסכול, גם הרבה "share screen", וגם את השאלות  הקבועות:
"רואים את המצגת?" "שומעים אותי?"

במילים פשוטות: אם תואר ראשון הוא כמו לצלול לבריכה – תואר שני זה כמו לשחות בים עם סירת משא קשורה לגב. אבל מעל הכול – זה היה תואר של עומק, של חיבורים בין למידה לבין יצירתיות, בין פדגוגיה לבין קידמה, בין אנושי לדיגיטלי.

אז לכל אחת ואחד מחברי הקהילה –
מאחלת שתמשיכו לשלב בין יצירתיות למשמעות, בין טכנולוגיה ללב פתוח, בין מה שלמדנו – למה שעוד נבחר לגלות. שנדע להוביל שינוי, אבל גם לדעת מתי להקשיב. שנישאר סקרנים, גם בלי סילבוס.
ותודה לעצמנו – שבחרנו לא רק ללמוד על העתיד של החינוך, אלא להיות חלק ממנו.
המשימה שלכם לשמור על הקהילה שבנינו.

ואי אפשר לסיים בלי לפנות במיוחד אליכם — המרצים שלנו.
תודה שליוויתם אותנו לא רק כמרצים, אלא כשותפים אמיתיים לדרך.
תודה שידעתם להדליק בנו את הסקרנות, לשאול אותנו עוד שאלה גם כשחשבנו שסיימנו, להאמין בנו גם כשאנחנו היינו עייפים או סקפטיים.תודה שפתחתם לנו דלתות לעולמות חדשים, שנתתם לנו כלים אמיתיים ולא רק חומר לכתיבת עבודות. תודה על ההשראה, הסבלנות, האנושיות והדוגמה האישית.

הלוואי שנדע גם אנחנו להיות לתלמידים שלנו את מה שהייתם בשבילנו: מגדלור של ידע, תמיכה ורוח טובה.

אז תודה, ל - פרופ' יעל קלי , ד"ר אורנית שגיא , ד"ר יותם הוד ,  פרופ' שרונה לוי ,  פרופ' שרית ברזלי , פרופ' דני בן צבי , פרופ' אורן גולן , ד"ר שירי קאשי , תמר נוביק , יובל שגב וד"ר קרן ארידור. 

תודה,

איה ומייסלון, בשם תלמידות ותלמידי שנה ב המסיימים.