הסקר והמאמרים מציגים תמונה מורכבת של תפקיד הסאטירה בזמן מלחמה והשפעתה על הציבור. התוצאות מהסקר מצביעות על כך שהרבה אנשים רואים בסאטירה כלי יעיל להתמודד עם המתח בזמן מלחמה. 50% מהנשאלים צופים בתוכניות סאטירה במהלך מלחמה ו-62.5% מאמינים שהיא יכולה להקל על המתח הציבורי. עם זאת, יש גם פחדים שהסאטירה עשויה להעליב את הציבור, במיוחד אם לא מוצגת בזהירות
הסאטירה נתפסת ככלי ביקורתי חיוני, כפי שמובא במאמרו של קורט טוכולסקי, אך יש צורך בשיקול דעת כדי לא לפגוע בקבוצות מסוימות. טוכולסקי מדגיש את החשיבות של סאטירה חופשית אך כנה, שהיא חריפה אך לא פוגעת אישית. כמו כן, המאמר על סינוואר מציין כי הסיקור התקשורתי בישראל של דמותו יוצר דימויים דו-ערכיים שיכולים להחמיר את הפחד מה"אחר" ולפגוע בהבנה נכונה של המצב.
בהתייחס למאמר על סאטירה ולשון הרע, יש איזון עדין בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב. פסיקות בתי המשפט מצביעות על כך שסאטירה יכולה להיות כלי חינוכי, אך כאשר היא חורגת מכוונת השינוי וההומור, היא עלולה להפוך ללשון הרע ולהזיק. דני קרמן מציין שהרייטינג והשפעתו על המדיה הפכו את הסאטירה לפחות חופשית ויותר ממוקדת בהשגת פופולריות, דבר שפוגע בכוחה של הסאטירה האמיתית.
הסאטירה, בתפקידה כחלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה, יכולה להוות כלי חשוב לביקורת חברתית ולשינוי, אך יש לה להיות מופעלת בזהירות, תוך שמירה על האיזון בין חופש הביטוי לבין שמירה על כבוד האדם וזכויותיו.
מסקנות:
סאטירה יכולה להיות כלי חשוב במלחמה, אך יש להציג אותה בזהירות כדי למנוע פגיעות רגשיות מיותרות
הסאטירה חייבת להיות חופשית וחדה כדי להילחם בעוולות חברתיות, אך לא על חשבון פגיעה אישית או קבוצתית
יש להקפיד על איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, במיוחד כאשר מדובר בביקורת כלפי אנשים ציבוריים
רייטינג והפוקוס התקשורתי על סאטירה עשויים לפגוע בכוחה החינוכי ולהפוך אותה לכלי רדוד שמטרתו להרוויח פופולריות ולא לקדם שינוי חברתי