מושגים

תיאורית העליונות – אנשים בודדים וקבוצות חברתיות נהנים להרגיש עליונות על האחרים, לעיתים באמצעות הצגתו כנחות מהם. אנשים נהנים לשים ללעג התנהגות של אחרים, בורות וחולשות אחרות. צורה כזו של הומור דורשת מהצוחקים לראות את עצמם כטובים יותר מקורבן הבדיחה.   כל אדם (או קבוצה חברתית) שואף לחוש עליונות באמצעות הנמכת האחר. אנו נוטים לצחוק על מגרעותיהם ובעיקר על בורותם של אנשים שהם יחסית נטולי כוח. לדוגמא: בדיחות ומערכונים על עדות, עולים. 

תיאורית ההרפיה – ההומור משמש דרך לביטוי רעיונות שנויים במחלוקת, נפיצים ורגישים, שהחברה לא מוכנה לקבל בדרך אחרת (אלא רק בהומור). ההומור מאפשר לבטא רעיונות בעקיפין או ב"קריצה" ולכן, למשל, אפשר להראות תכנים על מיניות בצורה הומוריסטית בטלוויזיה, אבל לא יתקבל תוכן דומה בז'אנרים אחרים. לפי תיאוריה זו תפקידו העיקרי של ההומור הוא לשחרר מתחים ואנרגיה. ההומור משמש דרך לגיטימית לביטויים של תאווה ותוקפנות, שהחברה אוסרת בנסיבות אחרות.  ההומור מהווה דרך קבילה מבחינה חברתית לביטוי של דברים שהחברה אוסרת, או שהם רגישים/מורכבים וכד'. ההומור מאפשר לבטא את הנושא באופן עקיף תיאוריה זו טוענת כי תפקידו העיקרי של הצחוק הוא הפחתת המתח שנוצר ושחרור האנרגיה. לדוגמא: מין, שכול, שואה, אובדן. 

תיאוריית אי-ההלימה – אי התאמה בין שני מישורים או שדות תוכן יוצר הומור יש הטוענים כי אי ההתאמה עומדת בבסיס כל טקסט הומוריסטי. ההומור מתקיים שמובעים יחד שני רעיונות, מושגים או מצבים שלא תואמים זה את זה או אף מנוגדים להם. תיאורייה זו מתמקדת באופי הטקסט ההומוריסטי ופחות ביוצרי הטקסט או בנמעניו.    אי-התאמה של שני מישורים / שדות השונים זה מזה, שאינם מסתדרים זה עם זה. ההומור מתקיים כאשר מובאים ביחד שני רעיונות נפרדים, או מושגים, או מצבים, שאינם מתאימים אחד לשני, או מנוגדים אחד לשני, דבר היוצר מפגש קוגניטיבי מפתיע הגורם לנו לצחוק. לדוגמא: חתול מדבר.