הסיבות לעלייה בשימוש בפרסום סמוי/תוכן שיווקי (יתרונות)

ירידה באפקטיביות של הפרסומת הגלויה - כלומר הפרסומות המשודרות במהלך הפסקת הפרסומות בשידור. זה נגרם כתוצאה מירידה בשיעורי הצפייה במהלך הפרסומות במהלך הצפייה הרגילה. 

היכולת לפרט ולהסביר - בתוכן שיווקי קיימת היכולת להסביר יותר מאשר בפרסומת של 30 שניות, ולכן זה מתאים במיוחד למותגים עם מסרים מורכבים.

העצמת המסר - החיבור בין תוכן התוכנית לבין תוכן המותג מעצים ומעביר המסר בדרך חווייתית. מחקרים הראו כי חשיפה למותג במהלך תכנית, מעוררת אצל הצופה חיבה ורגשות, למרות שהיא אינה מספקת לו מידע רב על המותג

חיזוק כוונת הקנייה - נמצא כי פרסום סמוי משפיע על עמדותיו של הצופה באופן חיובי ועל כוונת הקנייה יותר מאשר בפרסומת גלויה מסורתית. הצופה מכוון את עצמו לצפייה בתכנים שאינם שכנועים ומעדיף אותם מתכנים פרסומיים. לכן, במהלך צפייה בפרסומת סמויה בתוכנית שבה בחר הצופה לצפות, הערכתו כלפי המותג עשויה להיות חיובית יותר ביחס לחשיפתו לפרסומת גלויה לאותו מותג במהלך הפסקת הפרסומות. 

זכירת המוצר - שילוב הפרסום הסמוי בערוצים אחדים ובאמצעים פרסומיים העלה את זכירת המותג. 

התוכן השיווקי כרווחי - בעשור האחרון של המאה הנוכחית מפרסמים רואים בפרסום הסמוי רכיב שיווקי מרכזי במודל העסקי של כלכלת התקשורת. לאחרונה מוקמות יותר ויותר מחלקות העוסקות בתוכן השיווקי במשרדי הפרסום, והוקמו מחלקות כאלה אף אצל זכייני השידור המסחריים.

"תוכן שיווקי" /פרסום סמוי 

התוכן השיווקי מוגדר כהחדרה מכוונת של מותגים אל תוך התכנים התקשורתיים, ע"י המפיק או המפרסם. בתהליך, שמתגבר בשנים האחרונות, מוחדרים לתוכניות הטלוויזיה מסרים שיווקיים באופן שאינו מאפשר לצופים להבחין שהם נחשפים למידע שנקנה בכסף, ונועד להשפיע עליהם כצרכנים. אין מדובר במסרים המופיעים בזמן הפרסומות, אלא בתוכניות עצמן.

שני מרכיבים עיקריים בפרסום הסמוי:

אזכורים מסחריים: מתן חסות, הענקת פרסים...

שיתוף פעולה בין גופים מפרסמים לבין יוצרי התכניות

הקושי בזיהוי התופעה: פרסום סמוי אינו מתמקד רק בחשיפה אגבית של מוצרים או סימן מסחרי )בקבוק קוקה קולה על השולחן( תופעה המכונה "שילוב מוצרים" (Product Placement  ) לכן קשה לעתים לזהות אותו. פרסום סמוי יכול ללבוש צורות מופשטות ומורכבות: עיסוק בנושא מסוים, העברת מסר מסוים, אירוח של אדם שהוא למעשה נציג של גוף מסחרי,  שימוש בשפה גרפית המזוהה עם מותג וכו'. זוהי התופעה שבה קיים טשטוש בין "תוכן" לבין "פרסומת". העובדה שאנו מתקשים לדעת מהו מסר פרסומי ומה לא, איננה מקרית, אלא תוצר מכוון של התופעה.