אלימות במגרשי כדורגל היא תופעה מורכבת שנוגעת לא רק לספורט, אלא גם למתחים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. בעוד שהספורט אמור להיות מקור להנאה ולחיבור חברתי, פעמים רבות הוא הופך לזירה של תחרותיות עזה, אלימות ותחושות יריבות שמובילות להתנהגויות קיצוניות. אוהדי כדורגל בארץ נתפסים מצד אחד כגורמים אלימים, במיוחד לאור ההתפרעויות במגרשים, ומצד שני כקהל צרכני שמבקש ליהנות מהחוויה הספורטיבית. הגישות המשפטיות כלפי אוהדים, שנעות בין ענישה מחמירה לבין הכרה בזכויותיהם כצרכנים, הן נושא מרכזי.
המאמרים שנבחנו, יחד עם תוצאות הסקר שנערך, מצביעים על כך שהאלימות במגרשים נובעת לא רק מתוך יריבות ספורטיבית, אלא גם מתוך מתחים חברתיים רחבים יותר, כמו הבדלים פוליטיים ודתיים בין קבוצות האוהדים. התקשורת, שסיקרה את האלימות והציגה אותה כחלק מהחוויה הספורטיבית, אף תרמה להעצמתה וללגיטימציה שלה בעיני הקהל. כל זה מצביע על הצורך בהבנה מעמיקה של הגורמים לאלימות, ולא רק במאבק ישיר נגדה.
שאלת המחקר שלי עוסקת בשני היבטים מרכזיים: איך אוהדי כדורגל בישראל תופסים את האלימות במגרשים, ובמיוחד את הדרך בה התקשורת, המשטרה ונהלות הקבוצות מתמודדות עם התופעה הזו. המחקר בוחן את ההשפעה של ההתנהלות החברתית והמשטרתית על האלימות במגרשים, ואת הדרך בה האוהדים רואים את הגורמים השונים לתופעה. מטרת המחקר היא להבין איך אפשר לשפר את ההתמודדות עם האלימות במגרשים, ולהציע פתרונות שיכולים לסייע בהפחתת התופעה.