מושגים הקשורים:

פרסום סמוי: הפרסום הסמוי מוגדר בספרות כ"החדרה מכוונת של מותגים אל תוך התכנים המערכתיים". כלומר, יצרני התוכן בתקשורת מכניסים מותגים ושיקולים מסחריים כחלק מהתוכן התקשורתי ומבלי לסמן אותו כפרסומת. זה יכול להיות מותגים בתכנית דרמה או אייטם בתוכניות הבוקר או סיקור נושא בתוכנית כלכלית. את תהליך החדרתו של המותג לתוכן היצירתי מניעים המפיק או המפרסם. המפרסמים מקצים סכומים גדולים למדי לפרסום הסמוי, וניכר כי גם מפיקים מסתמכים על תקציבים אלו כמקורות מימון להפקותיהם. חלק מהסיבות לעלייה בשימוש בפרסום הסמוי נעוץ בירידה באפקטיביות של הפרסומות הגלויות, כלומר הפרסומות המשודרות במהלך הפסקת הפרסומות בשידור. ירידה זו נובעת משתי מגמות המאפיינות את הסביבה התקשורתית-שיווקית החדשה. פרסום סמוי יכול להופיע במגוון תכנים ובאופנים שונים: שימוש במותגים או הזכרתם בתוכניות שונות, קניית אייטמים בתוכניות הבוקר, עיצוב כתבות בתכניות כלכלה וצרכנות ועוד. 

פרסום: העברת מסרים, בתשלום ובזהות ידועה, אל קהל יעד לצורך השגת מטרות שיווקיות באמצעות צד שלישי. הפרסום משמש אמצעי לתקשורת שכנועית לא רק כדי למכור מוצר או שירות, אלא גם כדי לקדם רעיון (המלחמה בתאונות הדרכים), ארגון או אדם (פרסום פוליטי לקראת בחירות).

קמפיין מסחרי: חלק מעולם הפרסום הוא ליצור תחושה של מחסור, בעיות ופחדים כשהפתרון לכל אלו הוא המוצר. אם רק תרכוש מוצר זה תוכל להשתייך למעמד רצוי; אם רק תחזיק במוצר תוכל להיות חלק מהזוהר, חלק מהיופי, הפאר, אליהם אתה שואף ולהם אתה יכול להיות שותף. הצד הפתייני של הפרסומת שואל איזה חלום נוכל להגשים עבורך? וכשרכשת את המוצר מיד צומח צורך חדש שהופך את המוצר שבידך ללא-שימושי/לא עדכני. כאמור, הפרסומת המסחרית מטרתה להניע את הצרכן לרכוש מוצר או שירות מסויים ולגרום להעדפתו על פני חלופות אפשריות. מתוך כך עולה שהפרסומת המסחרית נוקטת ברטוריקה, קרי, מטרתה להשתמש במרב האמצעים (המילוליים והאודיו-ויזואליים) כדי לשכנע.

מותג וחברת הצריכה: בעבר המונח "מותג" התייחס לסימון של מוצר כך שיהיה מזוהה עם היצרן ועם איכות המוצר שהוא מבטיח ויהיה קל להבדיל בינו לבין מוצרים דומים של יצרנים אחרים. בעשורים האחרונים המושג מותג השתנה והפך מרכזי בעולם השיווק. הוא מתייחס בעיקר למה שקיים בתודעתו של הצרכן לגבי יצרן, מוצר או שירות מסוים. קרי, מותג בהגדרתו העכשווית הוא דימוי הכולל את סך כל התפיסות והעמדות שמחזיק הצרכן בראשו. לפיכך, אם בעבר השם "קוקה קולה" התמקד בסימון פחיות שהכילו משקה חום תוסס מהיצרן "קוקה קולה" כך שקל יהיה להבחין בינן לבין פחיות משקה הנמצאות במקרר בחנות, הרי שהיום "קוקה קולה" מתייחס למה שהתקבע בתודעתם של הצרכנים (מוסיקה, מסיבות, צעירים וכו') בנוגע למגוון מוצרים (דיאט, זירו וכו') הנושאים שם זה. למה זה קורה? בין השאר, משום שעם התפתחות הכלכלה הקפיטליסטית ואמצעי ייצור המוני, מוצרים הפכו להיות זולים יותר, נגישים ודומים באיכותם (למשל, סבון אינו מוצר יקר, ניתן להשיגו בקלות וההבדלים בין היצרנים השונים מזעריים). התחרות בין היצרנים, לפיכך, מתמקדת ביצירת הבדלים תפיסתיים ביניהם, שיאפשרו תמחור בהתאם (כלומר, כיצד לבדל את הסבון תוצרת X מסבונים אחרים שלמעשה דומים לו: להבנות לו תדמית מסוימת-יוקרתי, גברי/נשי, אקולוגי וכו').

חיברות: (סוציאליזציה) = תהליך ובו הפרט לומד את מקומו בחברה.

תהליך החברות אינו פוסק לעולם, לאורך כל החיים אנחנו לומדים להכיר את החברה בתוכה אנחנו חיים: את הערכים, הנורמות והמוסכמות של הקהילה.

הפרט לומד את הסביבה והסביבה מלמדת את הפרט כיצד להתנהג, מה נורמטיבי ומה חריג. הלימוד מתרחש על ידי חיזוקים חיוביים (על התנהגות ראויה) וסנקציות שליליות על התנהגות לא מקובלת) מגורמים שונים בחברה.

מקובל להבחין במספר סוכני חיברות:

א. הורים ובני משפחה – דומיננטי בשנים הראשונות.

ב. מסגרות כמו בית הספר, לימודים גבוהים, שרות צבאי, מקום עבודה.

ג. קבוצת השווים – החברים.

ד. אמצעי התקשורת (כתובים, משודרים, פרסומות, קולנוע וכו').

יש הרואים באמצעי התקשורת סוכן חברות מרכזי היות שהוא הקבוע והיציב מכולם ומלווה את הפרט מינקות ועד זקנה.