הג'ודו הישראלי הפך לאחד מענפי הספורט המובילים וההישגיים ביותר במדינה, עם הישגים מרשימים בתחרויות בינלאומיות וחשיבות רבה בהיסטוריה הספורטיבית של ישראל. הישגיה של יעל ארד, שהביאה את המדליה האולימפית הראשונה ב-1992, ושיאים נוספים של שגיא מוקי, שהשיג מדליית זהב באליפות העולם ב-2019, סימלו את קפיצת הדרך של הג'ודו הישראלי בזירה הבינלאומית. הישג נוסף שזכה להערכה רבה היה מדליית הכסף של רז הרשקו, ששובצה בתחרות קשה ועמדה בכבוד בפני יריבות חזקות. הישגים אלו לא רק שמסמלים הצלחה ספורטיבית, אלא גם מסייעים להעלות את הדימוי של ישראל בעולם הספורט.
למרות ההצלחות המרשימות, הג'ודו הישראלי לא תמיד זוכה להכרה המספקת. רבים טוענים כי הענף לא מקבל את התמיכה הראויה מצד המדינה והחברה, והדבר מהווה אתגר להמשך צמיחתו והישגיו. בניגוד לענפים אחרים, הג'ודו לא תמיד מקבל את ההכרה הציבורית והמדינתית הראויה, ויש צורך בהשקעה בתשתיות, בתמיכה כספית ובסיוע למאמנים ולספורטאים, כדי להמשיך ולשמור על ההישגים האולימפיים והמקומיים. התמיכה הזאת יכולה לתרום גם לגידול במספר הספורטאים וההישגים העתידיים.
בנוסף להצלחות הספורטיביות, הג'ודו הישראלי לא פטור מהתערבויות פוליטיות המשפיעות על ההתמודדות וההישגים. דוגמת ההשעיה של איגוד הג'ודו האיראני בעקבות דרישת הממשל האיראני מהג'ודוקא סעד מולאי להפסיד בכוונה בתחרות כדי שלא יתחרה מול שגיא מוקי, מציינת את המאבקים שמתרחשים בזירה הפוליטית והספורטיבית, ומשפיעים על התחרות ההוגנת. ההשעיה מדגישה את החשיבות של עקרונות הספורטיביות וההגינות, ופועלת במטרה להבטיח את זכותם של הספורטאים להתחרות בלי השפעות פוליטיות.
לצד האתגרים הפוליטיים, ישנה תחושת גאווה לאומית רבה בעקבות הישגיהם של הספורטאים הישראלים, והם משמשים מקור השראה לדור הבא של ספורטאים. רבים רואים בהצלחות אלה דוגמה למחויבות, עבודה קשה ונחישות, גם כאשר התנאים לא תמיד אידיאליים. עם זאת, למרות הגאווה הרבה, קיימת חלוקה בין האנשים בנוגע לרצון להתחיל לעסוק בספורט בעקבות ההישגים. בעוד שחלק מהאנשים נלהבים להתחיל לעסוק בספורט בעקבות ההצלחות, אחרים אינם מוצאים בכך עניין או מעדיפים להימנע.
ממצאי סקר מלמדים כי התמיכה בתשתיות ובמערכות ספורט חשובה מאוד לפיתוח ולהצלחת ספורטאים, ושהיא יכולה להוות גורם מכריע בהחלטה של אנשים לעסוק בספורט. כמו כן, שידורי האולימפיאדה וחשיפת הישגי הספורטאים הישראלים תרמו להעלאת המודעות והעניין בג'ודו ובספורט באופן כללי, וזאת תרם להרחבת ציבור הצופים והמעורבים בספורט במדינה. תחושת הגאווה הלאומית הזו לא רק מעצימה את חשיבות הישגי הספורטאים, אלא גם תורמת לגידול בהכרת הספורט כתחום מרכזי בחיים הציבוריים והתרבותיים בישראל.