הקהילה היהודית הפתוחה

שאלה 1: במה שונה "הקהילה היהודית הפתוחה" מכל מיני "קהילות לומדות" שצמחו בשנים האחרונות, שבהן דתיים וחילונים לומדים ביחד את "ארון הספרים היהודי"?

תשובה: "קהילה לומדת" היא דבר יפה ביותר, אבל אנחנו מאמינים שקהילה כוללת הרבה מאד מעבר למפגשים של קבוצת לימוד, אפילו אם זה כולל לפעמים גם פעילויות. כמה דוגמאות:

א. חסד אישי: קהילה יהודית טובה מבוססת בראש ובראשונה על גְמִילוּת חֲסָדִים ברמה האישית בין אנשי הקהילה, על תמיכה ועזרה הדדית. היום בארץ יש נטייה להדגיש את ארגוני הצדקה ברמה המוסדית ("פתחון לב" לדוגמה), וטוב שכל-כך הרבה מוסדות כאלה קיימים, במיוחד בימים קשים, וגם חובה על כל קהילה לתמוך בהם בהשקעת כספים וזמן.

אולם במסורת היהודית דווקא החשיבו את החסד האישי אפילו יותר מן הצדקה: "בִּשְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְדָּקָה: (1) צְדָקָה – בְּמָמוֹנוֹ, גְּמִילוּת חֲסָדִים – בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ; (2) צְדָקָה – לָעֲנִיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים – בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים; (3) צְדָקָה – לַחַיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים – בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים." דווקא המימד של גְמִילוּת חֲסָדִים אישית (לא מוסדית) חסר היום בערי ישראל, ואולי זה בגלל העדרותן של קהילות.

ב. כל המשפחה: קהילה יהודית אינה מבוססת רק על קבוצות של יחידים שלומדים או פועלים ביחד, אלא על משפחות הנפגשות ופועלות יחד, ופותחות את בתיהן אחת לשנייה.

ג. הקהילה מעבר ללימוד: דיאלוג בין קבוצות שונות של יהודים, כדי שיהיה בעל משמעות, חייב להתקיים תוך כדי חיים משותפים בכל אותם התחומים שבהם פעלה הקהילה המסורתית בעבר (בנוסף לתחומים חדשים של היום). זה כולל לא רק לימוד ודו-שיח אלא גם: מצוות מעשיות בין אדם לחברו ובין אדם למקום (ואף חוויית בית הכנסת, כפי שנראה להלן, כדוגמת "קבלת שבת" שבועית); בית המדרש; מוסדות צדקה; חברא קדישא; הבית הפתוח; שמחה ואבל; שירה; תרבות וספורט; אקדמיה, וכו'. חשוב במיוחד גם התחום של החינוך הפורמלי, שבו תעודד "הקהילה היהודית הפתוחה" בתי ספר מקומיים שבהם מדגישים את הערך של המצוינות בלימודים כלליים ובלימודים תורניים כאחד, בתור מגמה משותפת.

"הקהילה הפתוחה" יכולה להיות מעין מתנ"ס או אפילו לפעול בתוך מתנ"ס. דווקא המפגש הקבוע והמלא בתחומים שמנינו – למרות חילוקי דעות גדולים, אבל עם הרבה רצון לעבוד יחד בדרכי שלום – יכולה להיות משמעותית ביותר. מפגשים מוגבלים בתחומים צרים יישארו רדודים. לסיכום: אנחנו מאמצים בחום את הרעיון היפה, המוצלח והפתוח של הקהילות הלומדות, ומנסים להוסיף עליהן בתחומים אחרים של החיים והיהדות.

שאלה 2: במה שונה "הקהילה היהודית הפתוחה" מהגרעינים התורניים?

תשובה: "הגרעינים התורניים" הם תנועה שקמה בשנים האחרונות במטרה להביא קבוצות של משפחות מהציונות הדתית לבוא ולגור בשכונות מעורבות בערי ישראל. סיסמתם היא: "להתנחל בלבבות". אנחנו מקבלים בחום את הגרעינים התורניים, ורואים בהקמתם מעשה חיובי ביותר. אבל אנחנו גם שונים מהם בשני תחומים:

א. קהילתיות רחבה: לכל גרעין תורני יש אופי משלו. אבל רוב הגרעינים מבוססים בעיקר על "ישיבה גבוהה" (ציונית) או על "כולל אברכים". ולכן המרכיבים הקהילתיים שהצבענו עליהם קודם מתקיימים בדרך כלל רק בין משפחות ה"ישיבה" או ה"כולל" לבין עצמן. אמנם גבר שיכנס לבית המדרש יתקבל בחום, אבל אין רצון להרחיב את המעגל הפנימי של קהילת משפחות הגרעין ולקבל לתוכה משפחות מהאוכלוסייה המקומית. לפעמים יש אפילו רתיעה מלעשות כך.

ב. פתיחות: הגרעין התורני בתור "ישיבה גבוהה" או "כולל" אינו מיועד ליצור קהילה פתוחה לבעלי דעות שונות. להפך, הגרעינים מתאפיינים לרוב בקו אידיאולוגי-דתי חריף: "באנו לכאן לומר את האמת החזקה שלנו באופן הברור ביותר וללא שום פשרות!" אבל ב"קהילה הפתוחה" מעריכים את ההקשבה לא פחות מהאמירה, ודווקא חותרים למצוא דרכים ("פשרות") שיכולים לאפשר לבעלי דעות שונות להרגיש "בבית" בתוך קהילה אחת.

למרות שאנחנו לא גרעין תורני, נשמח מאד לשתף פעולה אתו מתוך ידידות, הערכה, וכבוד הדדי.

שאלה 3: במה שונה "בית הכנסת הפתוח" מבית כנסת "רגיל" (אורתודוקסי)?

לדעתנו, "קהילה יהודית פתוחה" חייבת לכלול גם את מימד בית הכנסת. כלומר: לא רק בית כנסת אבל בכל זאת גם בית כנסת. אמנם בית כנסת עבור קהל הטרוגני (שבתוכו חילונים ודתיים ביחד) חייב להיות בית כנסת שונה מהרגיל. אז במה אנחנו שונים?

תשובה א: חום ויחס אישי – "הֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת". ולא רק קבלת פנים, אלא גם תמיכה ועידוד למי שעדיין לא רגיל למסגרת, והזמנה אישית הביתה לכל אדם או משפחה שמגיע. מברכים כל אדם חדש ב"ברוך הבא" בהודעה ציבורית רשמית, ומזכירים גם כל מאורע חשוב בחיי משפחות הקהילה.

תשובה ב: השתתפות פעילה – אנחנו מנסים לאפשר לכל אחד ואחת (כולל ילדים) לקחת על עצמם אחריות בתוך המסגרת (דברי תורה, לימוד מנגינות, וכו'), ומעודדים השתתפות זו על ידי תמיכה ועזרה אישית.

תשובה ג: גמישות – באופיין ובסגנונן של התפילות, באורכן, במנגינות ובקצב, בהסברים והערות, ובכל אותם אלמנטים שמותר על פי ההלכה להתאימם לאופיו של הציבור. נעשה ניסיון לשמור על האיזון שבין הקבע והכוונה בתפילה, מצד אחד "לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר" בכל פעם, אבל בו בזמן מצד שני לשמור על המשכיות ועל המסגרת. לדוגמה: שילוב לפעמים של מנגינות "קרליבך", אבל לא יותר מדי ולא כל הזמן.

תשובה ד: האישה בבית הכנסת – ראה להלן (שאלה 5).

שאלה 4: במה שונה "בית הכנסת הפתוח" מבית כנסת ריפורמי או קונסרבטיבי?

תשובה: הפעילות ב"בית הכנסת הפתוח" מתקיימת על פי ההלכה, לפי פסיקה המקובלת בעיניהם של חלק ניכר (לפחות) מהאנשים בצבור הדתי ואף החרדי, כי מגמתנו להיות קהילה משותפת לאנשים ולמשפחות בעלי השקפות שונות, לא רק מהציבור החילוני לבד אלא גם מהעולם הדתי. מגמה זו מחייבת מסגרת הלכתית מקובלת לפעילות עבור הדתיים, וזה למרות שלא כל אנשי הקהילה מחויבים להלכה. מסגרתו של בית כנסת ריפורמי או קונסרבטיבי אינה מתאימה לצורך זה.

למרות שאנחנו לא בית כנסת רפורמי או קונסרבטיבי, נשמח מאד לשתף פעולה עם בתי כנסת אלה מתוך ידידות, הערכה, וכבוד הדדי.

שאלה 5: מהו היחס כלפי האישה ב"בית הכנסת הפתוח"?

תשובה: לפי הרמב"ם והשולחן ערוך, אישה פטורה מתפילות הקבע שבכל יום: שחרית, מנחה וערבית. אבל ל"פטור" הזה יש גם מחיר: אישה גם אינה יכולה להוציא אחרים ידי חובתם בתפילה – דהיינו להיות שליחת צבור בבית הכנסת – מפני שהיא אינה חייבת בעצמה באותה מצווה.

אמנם אישה שבוחרת להצטרף לחלק מתפילות הקבע והחובה של הציבור (למרות שהיא פטורה מהן) – דרך ארץ בסיסית קובעת שהציבור חייב לקבל אותה באופן נעים ומכובד. למעשה, עזרת הנשים חייבת להיות מרווחת ומכובדת, כי הנשים שמתפללות בה הן חלק מציבור המתפללים. (לדוגמה: אפשר לעשות עזרת נשים בצדה של עזרת הגברים ולא מאחוריה, והמחיצה באמצע.) חייבים לתת לאשה המצטרפת לתפילות הקבע לראות את הנעשה ללא קושי, ולהצטרף באופן פעיל בכל מה שמותר לה ע"פ הפסיקה ההלכתית המקובלת במקום. זה לא רק עניין של דרך ארץ, אלא גם בסיס לפעילות משותפת בין חילונים ודתיים בתוך המסגרת של בית הכנסת.

כל פעילות ב"קהילה הפתוחה" חוץ מתפילות הקבע תהיה מעורבת ושוויונית לחלוטין. לדעתנו, התמודדות מעשית בנושא מעמד האישה, מתוך פעילות משותפת, מהווה תחום חשוב ביותר לדיאולוג בין חילונים לדתיים.

שאלה 6: האם ב"בית הכנסת הפתוח" צריך להיות רב?

תשובה: בהחלט ניתן להקים בית כנסת כזה ללא רב רשמי. אבל גם יתכן שהרב המתאים יוכל לתרום הרבה להקמתו ולהצלחתו של בית הכנסת.

מה שברור, שרב בקהילה מהסוג הזה חייב להיות מתאים לקהילתו – והקהילתו אליו – באופיו, בהשכלתו, ובאורח חייו. אותה פתיחות שמאפיינת את הקהילה צריכה לאפיין גם אותו. אם ייבחר רב רשמי, הוא חייו להיבחר באופן ישיר על ידי חברי הקהילה, ולפעול על פי חוזה אישי שניתן לחידוש כל כמה שנים. העיקר שתהיה אחריות מלאה וישירה לרב כלפי קהילתו, ולקהילה כלפי הרב.

את הרב בקהילה כזו בוחרים וממנים באופן חופשי וישיר, ולא על פי הכללים של הרבנות הממוסדת. ככלל, את הפסיקה ההלכתית לגבי תפעול בית הכנסת הפתוח נקבל מגופים רבניים בעלי ניסיון והצלחה בציבורים מגוונים ורב-תרבותיים, כגון "צוהר" ו"אור תורה סטון" בארץ, ומרבני קהילות בחו"ל בוגרי "ישיבה יוניברסיטי".

שאלה 7: מי לא ירגיש בנוח ב"בית הכנסת הפתוח"?

תשובה: לא כל אחד מתאים לזה. מצד אחד, יש חילונים שלא רוצים שום קשר עם אף בית כנסת, ואפילו לא "בית הכנסת הפתוח" (למרות שכדאי להם לנסות זאת). ויש גם חילונים שירגישו מוגבלים בגלל המסגרת ההלכתית (למרות הגמישות שבה). אולי מסגרות לימוד יתאימו לכל אלו יותר מבית כנסת פתוח. מצד שני, יש דתיים וחרדים שעבורם השוני מבית כנסת "רגיל" יהיה קשה מאד לעיכול (למרות המסגרת ההלכתית), בנוסף לעובדה שהמרצים והמפעילים בקהילה הם לא בהכרח דתיים.

אבל זה מתאים מאד לכל מי שרוצה ליזום ידידות וחברות עם אחרים למרות כל ההבדלים, ומוכן לקבל את השני כפי שהוא (וגם ללמוד ממנו: אֵיזֶהוּ חָכָם? הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם). כולם מדברים היום על גשר בין תרבויות ועל דו-שיח, אבל הדרך המשמעותית ביותר להגשים זאת היא דווקא בתוך המסגרת הקהילתית.

שאלה 8: האם אתם מחזירים בתשובה?

תשובה: "חזרה בתשובה" היא מושג אנושי-כללי, ולא רק בשביל יהודים דתיים (או יהודים שהופכים לדתיים). היא חשובה לא רק בתחום הדתי אצל יהודים, אלא לכל אדם שנברא בצלם. ביום כיפור אנחנו קוראים בבית הכנסת את "ספר יונה" בגלל הסיפור שבו על אנשי נינוה, ועל מלכם שהכריז: "וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם". וחובה לדייק בדברים: חזרתם בתשובה של אנשי נינוה לא הביא אותם להניח תפילין, וגם לא לשמור שבת – הרי הם בכלל לא היו יהודים! אלא דווקא מגויים לומד היהודי איך לחזור בתשובה ביום הכיפורים, כי ה"תשובה" היא מושג כלל-אנושי.

בשיח הישראלי, מי שמדבר על "חזרה בתשובה" מתכוון לדבר אחד בלבד: לאדם שמתחיל להיות "דתי" או "חרדי" (כאילו ש"חזרה בתשובה" לא שייכת למי שהוא כבר כזה). וכל מי שמדבר על "חזרה בשאלה" מתכוון גם הוא לדבר אחד בלבד: למי שהפסיק להיות "דתי" או "חרדי" (כאילו שרק חילונים שואלים שאלות מורכבות, ודתיים לא). בקהילה הפתוחה אנחנו בורחים מתוויות מעין-פוליטיות ומתנשאות כמו "חזרה בתשובה" ו"חזרה בשאלה" גם יחד.

תכל'ס: האם אנחנו "מחזירים בתשובה" במובן המקובל היום? בוודאי שלא. האם אנחנו "מחזירים בתשובה" בכלל? גם לא. האם חובתו של כל אחד לחזור בתשובה בעצמו, לפי האמת הפנימית שלו ובמובן המקורי של המושג? בוודאי שכן.

אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא; וְאֵלּוּ הֵן:

כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים,

וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית,

וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים,

וְהַכְנָסַת כַּלָּה, וּלְוָיַת הַמֵּת,

וְעִיּוּן תְּפִלָּה,

וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ וּבֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ.

וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם.

מאמר זה הופיע לראשונה במוסף השבת של העיתון "מקור ראשון", שבת חוה"מ סוכות תשס"ה. אפשר להוריד צילום למאמר המקורי כאן (וכן תרגומים של המאמר לאנגלית ולרוסית).