בית אוריה פלדמן מאת מערכת האנציקלופדיה העירונית

בית פרטי חד-קומתי שנבנה בשנת 1925 ברחוב מנדלי מוכר ספרים 4 עבור אוריה פלדמן (1887-1958), אגרונום, חוקר טבע ומורה בבית הספר תל נורדאו ובהמשך עורך הירחון 'הטבע והארץ'. הבית בן קומה אחת, מרתף וצריח, תוכנן על ידי אדריכל יוסף טישלר (1887-1971) בסגנון אקלקטי. הבית נבנה בשכונת תל נורדאו בקרבת בית משה פרץ שהוקם שנה אחר כך (1926). כתובת הבית שימשה את כתובת המערכת של הירחון משנת הופעתו (1932) ועד לאמצע שנות החמישים, כשהמרתף שימש כבית מלאכה וכריכיה. חזית הבית, הכוללת פתחי דלתות, מרפסת וחלונות בסגנון אוריינטלי, אשר אפיינו את עבודותיו של טישלר בשנות העשרים של המאה הקודמת, כדוגמת קומת הקרקע בבית הררי 'השני' בקרן הרחובות נחלת בנימין ויהודה הלוי.

זאב ענר כתב בזיכרונותיו: "משרדי המערכת שכנו בביתו הפרטי [של אוריה פלדמן] ברחוב מנדלי מו"ס בתל-אביב. ביתו שכן בלב גן נפלא של עצים שגיבים. הוא חי שם עם רעייתו חנה. בתו, ברוריה (מיוזם), חוקרת טבע בזכות עצמה, כבר דרה באותם ימים בירושלים. למשרדו היו נכנסים הישר מן הרחוב, דרך המרפסת. במרכז החדר עמד שולחן כתיבה ענק ומסביב מדפי ספרים. תפקידי הראשון היה משלוח הביטאונים למינויים".

במועד לא ידוע שונתה חזית בית אוריה פלדמן מהסגנון הקלאסי של טישלר לקשתות אוריינטליות המזכירות לא מעט בתים בעיר משנות העשרים ובמיוחד את בית טייטלמן ברחוב סירקין. בתשעה בספטמבר 1940, הופצצו אזורים בתל אביב על ידי חיל האוויר האיטלקי. אוריה פלדמן ואשתו נפצעו וביתם ניזוק באופן כזה, שלא אפשר מגוריהם ללא תיקונים משמעותיים. בתיק הבניין ניתן למצוא תוכנית שמציגה שיקומו של הבית לאחר ההפצצה, כולל בניית מקלט במרתף. לאחר שנים בהם נותר הבית מוזנח, אושרה בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת בקשה להריסה ולבניית בניין מגורים חדש תחתיו.

אוריה פלדמן באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו:

אוריה פלדמן נולד בקאלאראש (טוזורי), פלך בסראביה, רוסיה, בשנת תרמ"ז (28.4.1887), לאביו אלחנן (סוחר) ולאמו חוה בת ר' אוריה-פתחיה רוזנברג . למד בחדר מסורתי ובמתוקנים של מורים עברים שתפסו אח"כ מקומותכבוד במערכת החינוך והספרות אף בארץ, והם: ד"ר י. ל. מטמן-כהן (מיסד הגימנסיה הרצליה ביפות''א), פסח אוירבאך (מורה ומנהל ביה"ס לבנים אחד-העם בת"א) והסופר שמחה בן ציון (אלתר גוטמן). כן למד בביה"ס המחוזי הרוסי בקישינוב, בביה"ס הריאלי הפרטי של קארצ'בסקי בקישנוב, שנה אחת כשומע חפשי במחלקה למכאניקה של הפוליטכניון בקייב ושנתיים במכון החקלאי של אוניברסיטת נאנסי, בצרפת, ושם הוסמך למהנדס חקלאי.

היה פעיל בהסתדרות הציונית בקאלאראש, בקישינוב, באודיסה, בנובוסיליצה, בקיוב, בנאנסי; ממיסדי "צעירי ציון" ומהאחראים לפעולות הארגון והתעמולה בחוגי המתלמדים, ציר של "צעירי ציון" מנובוסיליצה בועידה הציונית הכל-רוסית בהלסינגפורס (כיום הלסינקי, בירת פינלנד) וציר החוג הציוני של תלמידי אוניברסיטת נאנסי בועידת הסטודנטים בציונים למערב-אירופה בברן שבשווייץ. נשא לאשה את חנה בת מנדל ויינשנקר מקישינוב (מוסמכת למתימטיקה מהקורסים הבסטוז'ביים בפטרבורג - כיום לנינגרד).

ב-1911 בא ארצה ועבד כמתמחה בסניף חדרה של תחנת-הנסיונות החקלאית מיסודו ובהנהלתו של אהרן אהרנסון. יצא לרוסיה ובדצמבר 1913 חזר להשתקע בארץ, נתקבל כאגרונום ב"אגודת נטעים" בהנהלת ר' אהרן אייזנברג והתישב ברחובות. אחרי חצי שנה עבר לסג'רה וניהל במשך שנה את המשק המעורב של "אגודת נטעים". משם לפתח תקוה ולימד את המדעים החקלאיים בביה"ס התיכוני החקלאי שהתקיים שם בשנות מלחמת העולם הראשונה, ואח"כ לימד במקוה ישראל. משנגמרה המלחמה נתמנה למורה למדעי הטבע בסמינר למורות ולגננות בתל אביב וממשיך בעבודתו במוסד זה עד היום. נוסף לכך לימד מדעי הטבע בבתי הספר העממיים של עירית ת"א, תחילה בביה"ס תל נורדוי. הרצה פעמים רבות קורסים שיטתיים למבוגרים במדעי הטבע והחקלאות.

בשנות תרפ"ב-תרפ"ח ערך את הירחון החקלאי "השדה" (לפי הזמנת המרכז החקלאי,) ומשנת תרצ"ב ואילך את הירחון "הטבע והארץ" שיסד והמשיך בהוצאתו עד להפצצת ת"א במלחמת העולם השניה (בתש"א) ובתש"ז החל להוציא מחדש. חיבר את הספרים: "מגדיר מקוצר של צמחי ארץ ישראל" (יצא בשלוש מהדורות), "הגנה העירונית" (מהדורה שניה ב-1946), "מאה נסיונות מחיי הצמח". מהספרים שתרגם: "האינסטינקט מהו ?" מאת י. ה. פבר (בהוצאת "אמנות"), "מזונות הצמח" מאת לאורי (בהוצאת "קופת הספר", מחלקת "דעת"), ו"צמחי ארץ ישראל המערבית" מאת אהרון אהרנסון (בכתב-יד, ברשות משפחת המחבר), וכן מאמרים רבים מאנשימדע נכריים, שפורסמו בכתבי-עת עבריים. מהספרים שערך "תורת עבודת האדמה" מאת ויליאמס ו"ארגון העבודה ברפת" מאת א. רודשטיין (שניהם בהוצאת "הקיבוץ המאוחד"). פרסם מאמרים רבים ב"מולדת", ב"עתידות", ב"הפועל הצעיר", ב"הארץ" (בעריכת ד"ר מ. גליקסון), ב"מסחר ותעשיה", ב"השדה" ב"הטבע והארץ", ב"החנוך" וב"הד החנוך".

בבואו ארצה הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר", היה חבר ועד התרבות של הסתדרות המורים, במשך שנים רבות חבר ועד הסתדרות האגרונומים, ממיסדי ארגון המורים לטבע וחבר הועד שלו במשך שנים רבות, חבר ועד החברה הא"י לבוטניקה וחבר הועדות המקצועיות לבוטניקה ולזואולוגיה של ועד הלשון. בתו ברוריה אשת ד"ר הלמוט מיהזאם , גמרה את הסמינר למורות בת"א, למדה מדעי הטבע בז'נבה (שווייץ) ובאוניברסיטה העברית ובאן הוסמכה לדוקטור למדעי הטבע. פרסמה מאמרים בעניני זואולוגיה בכתבי עת מדעיים בחו"ל (בעיקר באנגליה ובאמריקה). קיבלה פרס בעד עבודתה המדעית מאת "ארגון נשים בינלאומי לעבודה מדעית".

.

.