דבר מנהל בית הספר לשנת הלימודים תשפ"ז
אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם
כָּלְשֶׁהוּ. אֲנַחְנוּ מַעֲקֶה לְעַצְמֵנוּ
מָקוֹם לְעַצְמֵנוּ לִנְבֹּט.
בַּחֶדֶר הַזֶּה, בּוֹ שְׂפַת אִמֵּנוּ מוּבֶנֶת, נוּכַל לְהַחְרִישׁ,
הוֹמִים כְּיוֹנִים שְׂבֵעוֹת, מְרַשְׁרְשִׁים בִּנְיָרוֹתֵינוּ
גּוֹזְרִים וּמַדְבִּיקִים מִלִּים
בַּהֲמֻלָּה יַלְדוּתִית, שְׂמֵחָה
שֶׁל בַּיִת לָכוּד בְּסַעֲרַת שְׁלָגִים.
שַׁרְשֶׁרֶת אִיִּים בּוֹדְדִים אֲנַחְנוּ.
טְרוּפֵי סְפִינוֹת מִבְּלִי שֶׁהִפְלַגְנוּ.
אִישׁ עַל אִיּוֹ נְגַלֶּה אֶת הָאֵשׁ,
נַמְצִיא כְּתָב. נַצִּיב דַּחְלִילִים בִּשְׂדוֹתֵינוּ
לְהַרְחִיק אֶת הַבְּדִידוּת.
אַךְ יֵשׁ וְרֵאוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת
וְנִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִבַּעַד לְרוֹדָנוּת הַיָּם.
קְרֵבִים לְאַט. בִּמְשׂוּרָה. בְּחֶסֶד.
בְּכֹחַ תְּנוּעָתָן שֶׁל יַבָּשׁוֹת.
(אלכס בן ארי)
קהילת זיו יקרה,
מדי שנה מחדש אנו עוסקים בדבר החשוב ביותר בעולם. בשיעורים, לפניהם, אחריהם וביניהם; בכיתה, במסדרון ובחצר; בטיול השנתי, בפעילות, בהרצאה ובסדנה; במליאת הכיתה ובשיחה אישית. בכל אחד מהם אנו זוכים לעסוק במלאכת החינוך, זו אשר בונה עולמות ומעצבת אותם, מלמדת ומעשירה, מתווכת ותומכת, מפשרת ומכריעה, מעניקה כלים ומכשירה לחיים.
מלאכת החינוך בה בחרנו היא מלאכת המילים. מילים מדוברות וכתובות הן כלי העבודה שלנו. בהן אנו יוצרים ופועלים, מתקנים ומשפרים, חושבים ומתלבטים. מלאכת המילים שלנו בונה שפה בית ספרית משותפת. שפה שיש לה אוצר מילים, דקדוק ותחביר משלה. שפה שניראות הדדית היא הבסיס שלו. שפה שנותנת מקום לאני, אך מדגישה לא פחות את האתה, ואף פעם לא שוכחת את ההוא. שפה שהפעלים שבה הם של נתינה, עשייה, תרומה והובלה. שפה שלוקחת אוויר כשצריך בעזרת הפסיקים. היא מכירה בקיומם של קווים מפרידים ושל מקפים מחברים. שפה שלא מפחדת מסימני שאלה, ולכן מטילה ספק, תוהה ומהרהרת. שפה שיש בה מעט סימני קריאה, אך אלה שקיימים ברורים, מקובלים, מוסכמים ומכובדים על ידי הכלל – ושכוללים אמון, כנות, כבוד.
השפה שלנו היא הדרך להתמודד עם הסערות שסביבנו ובתוכנו. היא מייצרת עבורנו ובתוכנו את החיבור שמגשר בין יחידים ומעלים את הבדידות. חיבור אשר מייצר שייכות, מקדם מוגנות, מעניק משמעות ובונה קהילה. קהילת בית ספרית של תלמידים ומורים מקדמת טוב: בלמידה, בחברה, בסביבה. טוב אשר יש בו אחריות ומחויבות כלפי עצמי וכלפי הזולת.
בית ספר זיו היה ויהיה חגיגה של המגוון הישראלי. בתוכו ניתן לפגוש את פניה השונים של ירושלים חולקים את חדר הכיתה ואת חדר המורים. דבר זה הופך להיות משמעותי במיוחד בימים של הפרדה וניכור, בהם אנו נתקלים בהדהוד של עמדתנו בעוצמה הולכת וגוברת תוך ביטול, השתקה והזרה של עמדות חלופיות. את הייחודיות הזו חשוב לטפח, לעודד ולאפשר כהזדמנות לכולנו ליצור מפגשים בינאישיים בלתי אמצעיים עם קולות אחרים בסביבה מאפשרת ומכבדת.
אנחנו ממשיכים בדרך. בתוך המציאות המשתנה ולמרות הסערות אנחנו מתעקשים להיות בית לחינוך. בית ללמידה, לסקרנות, ליוזמה, לחשיבה, לעשייה חברתית, להתפתחות אישית, למעורבות חברתית וליצירה. מקום לעבור בו את מסע ההתבגרות בסביבה שמציבה גבולות ופותחת הזדמנויות.
לקראת השנה החדשה שמח איתכם על הזכות לעסוק בדבר החשוב ביותר בעולם. לקום בבוקר עם האפשרות לצאת בכל יום מחדש, שנה אחרי שנה למסע חינוכי משמעותי ולהוביל את מאות תלמידינו בדרך אל עולם המבוגרים. מבקש להודות לכל אחד ואחת מכם על הבחירה מחדש לקחת חלק במלאכת החינוך. אנחנו מאמינים בחינוך, בדרך ובאדם. עם אמונה זו נתקרב לאט, במשורה ובחסד אל כל הטוב שעוד יבוא.
שנה טובה!
אורן לאלו
מנהל ביה"ס