גיל ההתבגרות הוא תקופה של מעבר בין ילדות לבגרות. המאפיינים של גיל ההתבגרות כוללים מגוון של שינויים מבחינה גופנית, קוגניטיבית ורגשית, כשאחד מהתהליכים העיקריים שמתרחש בשנים אלו הוא התהליך של גיבוש הזהות העצמית(1). לאורך השנים פוגש הילד מודלים שונים (הורים, מורים, חברים) המשפיעים על אישיותו ובמהלך גיל ההתבגרות עליו לגבש זהות יציבה ואחידה יותר, בהסתמך על מפגשיו עם דמויות איתן הזדהה.(2)
אחד הקונפליקטים המרכזיים העומדים בפני עולם המתבגרים, הוא שמצד אחד הם עדיין נמצאים תחת השגחתם והחלטותיהם של הוריהם, ומהצד האחר, מתחילים לחפש את דרכם הנפרדת בעולם ולחתור לעבר העצמאות. עקב הבלבול, נוצרים מאבקים פנימיים וחיצוניים רבים.
אריק אריקסון, הוגה תיאוריית השלבים הפסיכו- חברתית, תיאר את שלבי התפתחותו הרגשית והחברתית של האדם כתקופה בה מתמודד האדם עם קונפליקט בין גיבוש זהות עצמית ובין טשטוש זהות. בתקופה זו, המתבגר נפרד מזהותו הילדית ועליו לגבש זהות אישית, מינית, וחברתית ולענות על שאלת "מי אני" בפני עצמו. שלב זה אמור להכין אותו להתמודדות עם חייו הבוגרים ולקבלת החלטות לגבי כיווניו ומטרותיו העתידיות.
חוקרים רבים בעולם ובישראל, הציגו את מושג ה- “עלומים” כשלב של מעבר מהתבגרות לבגרות המתמשך על פני תקופת הגילים שבין 18 ל- 22 . זהו מעין גשר התפתחותי, בין טרום בגרות לבגרות המוקדמת שבו מצוי הפרט ב- ‘קו-התפר’ שבין מתבגר לבוגר. (3)
ניל פוסטמן הוא חוקר, מבקר תרבות, מחנך וסופר בעל תיאוריות רבות על תקשורת ההמונים. בשנת 1982 הוציא פוסטמן ספר הנקרא "אבדן הילדות" אשר מציג בתמצית את התפתחותה של תפיסת הילדות מראשיתה של העת החדשה ועד לתקופתנו, כשזו מתוארת בעיקר כניסיון חיים חברתי ולא רק כשלב של צמיחה ביולוגית (4).
בספרו, טוען פוסטמן שתקשורת ההמונים בימינו, ובייחוד הטלוויזיה, מביאה לביטול המחסומים שהחברה יצרה סביב עולם הילדות, כדי להגן עליו בפני האלימות והמיניות של המבוגרים.
כתוצאה מהאופי החזותי שלה, הטלוויזיה נגישה לכולם- ילד וקשיש באותה מידה. בתקופתנו, הילדים מתבגרים מאוד מהר וההורים והמורים מאבדים את הסמכות שלהם. בעקבות כך, מטשטשת ההבחנה בין מבוגרים לילדים, והילדים נחשפים לתכנים של המבוגרים בשלב מוקדם ובגיל צעיר: רציחות, פשע, אלימות, פורנו וכדומה (5).
תיאורית "אובדן הילדות" מייחסת לאמצעי התקשורת המודרניים השפעה מכרעת על שינוי בדפוסי החיים במשפחה. האבחנות הדוריות מיטשטשות: הילדות, הבגרות והזִקנה הופכות לקטגוריות רופפות. הילדות הופכת להיות חלק בלתי נפרד מעולם של ידע ודימויים, אשר לו שותפים גם המבוגרים. המבוגרים, מצדם, "מסרבים להזקין"; הם חפצים בנעורי נצח ופועלים במרץ כדי להשיגם.
הצילום מטפל בסוגיות חברתיות רבות, ביניהן אובדן הילדות , ובאפשרותו לומר אמירה ולהעביר מסר באמצעות דימוי חזותי. בעזרת הצילום, ניתן להעביר מסרים, תחושות, ורגשות שלא ניתן לבטא אותם בדרך אחרת. הצילום הוא מדיום תקשורתי בעל פוטנציאל תרבותי עשיר ומרובה רבדים , העשוי לסייע בלמידת מושגים על חיי האדם , תרבותו ומרחב חייו בעזרת דימויים חזותיים . מתוך התבוננות מושכלת בתצלומים עשויות להיוולד תובנות מורכבות, כגון כאלו על החברה שלנו, ועל המציאות בה אנו חיים. (6)