כאשר רוצים להחליט בהוצאת הספרים אם להוציא ספר מסוים לילדים,
נותנים לילדים ולמבוגרים לקרוא את כתב היד, ומבקשים מהם לענות על אותן השאלות.
הקוראים של כתב היד נקראים "לקטורים".
כאשר רוצים להחליט בהוצאת הספרים אם להוציא ספר מסוים לילדים,
נותנים לילדים ולמבוגרים לקרוא את כתב היד, ומבקשים מהם לענות על אותן השאלות.
הקוראים של כתב היד נקראים "לקטורים".
דוגמאות
לפני שפורסם הספר "סיפור מביצה" של דורון נשר, התבקשו ילדים להביע את דעתם על הסיפור.
הילדים נשאלו:
האם לדעתם יש להוציא את הספר לאור?
לאיזה גיל הספר מתאים לדעתם?
האם לדעתם יש להוסיף או לתקן משהו לסיפור?
קראו את הפתיחה של הסיפור:
אלו הן התשובות שקיבלה ספרית פועלים על כתב היד שראיתם:
מה דעתכם על הפתיחה? האם אתם מסכימים עם התלמידים שביקשו לשנות אותה?
הסופרים מקבלים מההוצאה לאור את הערות הקוראים, ובדרך כלל הם משנים את כתב היד. לפעמים הם בוחרים לא לשנות למרות ההערות.
לו הייתם סופרים, והיו מעירים לכם הערות על סיפור שכתבתם - האם הייתם משנים אותו? מדוע?