16.11.21 בשעה 19:00

אנתרופוקן (זמן האדם): חיים ומחשבה בעידן ההכחדה השישית

מרצה: ד"ר עפרי אילני

שינוי האקלים והשלכותיו כבר אינם בבחינת תחזית שעשויה להתממש אי-שם בעתיד. מזג האוויר הוא כבר עכשיו "לא נורמלי". הקיץ מתארך והגשמים מתמעטים. בכל שנה מדווחים אירועים חריגים כמו בצורת בגרמניה, שריפות בחוג הארקטי והפשרה מסיבית של הקרחונים. מעבר לשאלת המניעה של שינוי האקלים – ככל שמניעה כזו היא אפשרית בשלב זה – עולה השאלה של קיום והישרדות בעולם מוכה אסון.

האנתרופוקן – מונח גאולוגי במקורו - הפך לאחד המושגים המשפיעים ביותר במחשבה הביקורתית והתיאורטית של השנים האחרונות. בהשפעת 575 מיליארד טון פחמן שנפלטו לאטמוספירה בעידן התעשייתי, מצוי כדור הארץ במצב שאין לו תקדים במיליוני השנים האחרונות. בד בבד, בני האדם הפכו לכוח טבע – כמו טקטוניקת הלוחות, או המחזורים הסולריים – הכוחות שקבעו את ההיסטוריה של כדור הארץ עד כה. הטבע, בצורתו המוכרת כגורם שאינו תלוי באדם, חדל למעשה להתקיים.

בנקודה הנוכחית עולה סדרה של שאלות: מה ההשלכות של "הלם האנתרופוקן" על התרבות, הפוליטיקה והחיים בכלל? מה מובנו של עולם שהמושג "טבעי" לא קיים בו? כיצד מעניקים משמעות אנושית לתהליכים סמויים מן העין בקנה מידה עצום? מה היחסים בין מצבה של המערכת האקלימית לבין המשברים הפוליטיים והכלכליים שפרצו בעולם בשנים האחרונות? האם הכוח שגורם לטרנספורמציה של העולם הוא המין האנושי בכללותו, או שמא הצבר ההון הקפיטליסטי? האם כל הקבוצות האנושיות נושאות באחריות שווה לקטסטרופה הסביבתית, ומה המשמעות של אחריות קולקטיבית של מין שלם? כיצד ניתן לחשוב את הקיום האנושי בתוך מצב בלתי הפיך, של הליכה לקראת קטסטרופה בממדים חסרי תקדים? אילו כלים יש בידינו כדי לחשוב על סוף העולם מחוץ לסרטי אסונות הוליוודיים? ואיך, אם בכלל, יוכל האנושי להיוולד מחדש מתוך אזור האסון?

ד"ר עפרי אילני הוא היסטוריון, עמית פולונסקי במכון ון ליר, כותב את הטור "תחת השמש" בעיתון הארץ